1.

 

השבוע נפלתי עם הפרצוף לתוך חתיכת חרא, וכבר חשבתי לכעוס על העולם, אבל אז היתה לי התגלות וראיתי את אלוהים בתוך החרא (חגית. שנכון, היא מאושפזת בגהה כבר שנים, אז אתם לא חייבים להאמין לכל מה שהיא אומרת אבל הי – למי אתם יותר מאמינים שראה את אלוהים: למאושפזת בגהה, או לנפתלי בנט? הוא, יש לו כיפה כל כך קטנה שספק אם היא בכלל מאפשרת קליטה. ויש המשך:)

2.

 

דבר ראשון נורא נבהלתי. כי ממתי לאלוהים יש צורה? כן, אנשים כמוני נבהלים מבעיות מטאפיזיות. לפני שבוע שאלתי את עצמי האם יש חיים לאחר המוות, ושניה אחרי זה כמעט חטפתי התקף לב, כשראיתי את השמלה של ריטה במשדר יום העצמאות. למזלי היא התחילה לשיר, וזה התחלף להקאה. וברור שזה בגלל השאלה המטאפיזית, כי להיבהל מריטה זה כמו להיבהל מהצפירה ביום הזיכרון. הרי יודעים שזה בא, רבק (ואז?)

3.

 

ואז התאוששתי, וניצלתי את ההזדמנות כדי לשאול אותו כמה שאלות שמזמן הטרידו אותי, כי מי יודע מתי תהיה לי הזדמנות שוב לפגוש את אלוהים. או ליפול עם הפרצוף בתוך חרא (ולהלן השאלות:)

4.

 

אל"ף כל, שאלתי, איפה היית באיך קוראים לזה?
את מתכוונת בשואה, אמר אלוהים, בשואה? חתיכת מפגרת עם שכל של פייסבוק?
כן, נו, סליחה, אמרתי, אני כבר יומיים משחקת עם הספינר הזה, וזה עושה אותי לא חזקה בפילים. במילים, סליחה! (נו, אז:)

5.

 

אז אלוהים אמר: למה תמיד אתם שואלים על השואה, אבל לא הגבורה? חלקים מסויימים בתזה נהירים לכם, מסתבר, וחלקים אחרים פחות. אבל התשובה לשניהם היא אותו דבר: שתיתי מילקשייק המבורגר. כן. זה משקה. בשבילי, הכל משקה. נסתרות דרכי האל, כמו שיכולתם לנחש כבר אם טיפה הייתם משקיעים בבגרות בהיסטוריה. אולי תשאלו משהו יותר חשוב? (למשל…)

6.

 

למשל, אמר אלוהים, איפה הייתי כשדוד ביטן השמין ככה. והאמת שאני לא זוכר. אני שותה כל כך הרבה מילקשייק המבורגר שלפעמים אני מאבד את הזיכרון. ואז התעוררתי, וגיליתי שהוא שמן. ויושב ראש הקואליציה. שני הדברים הפתיעו אותי באותה מידה. אני תיכננתי עליו רזה ועובד ועובד בצ'יינג' בשוק האפור (או, שאלה לא פחות קריטית:)

7.

 

איפה הייתי בכל פעם שמשהו לא הסתדר לכם בחיים? והתשובה, כמו תמיד: שותה מילקשייק המבורגר. ולא! לא! אני לא מקבל שזה לא טעים. אנשים ששומעים ריטה, שלא יתלוננו על הטעם של אלוהים (אמר ונעלם. ואז:)

8.

 

אז הלכתי למקדונלדס לנסות את משקה האלים הזה, אבל הילד עם החצ'קונים מאחורי הדוכן אמר שהוא יכול להכין רק מה שהתאגיד מצווה עליו, ונהיה בלגן והזמינו משטרה ואני לא יודעת למה, אבל השוטרים לא האמינו לכל הסיפור הזה. אז הם זרקו אותי לניידת והסיעו אותי לגהה, שם חיכה דוקטור כרמון ואמר לי: חגית, איך את בורחת כל פעם עם כאלה סורגים על החלון שלך, ודלת נעולה?

אז אמרתי לו שאני מסוגלת לעשות קפיצת הדרך. והוא האמין לי, למרות שהאמת היא שאני שוכבת עם הסוהרים (ויש סיום נוגע ללב:)

9.

 

ואז דוקטור כרמון חיבר אותי לשטקר וחישמל אותי כל כך שראיתי שוב את אלוהים, ואתם יודעים מה באמת משונה? בתוך הפרצוף שלו ראיתי צורה של חרא (נכון נוגע ללב? אם לא, פשוט אין לכם לב)