בעירייה מסרבים לחשוף את החוזים שהפכו את חוף הים לעסק מסחרי

עונת הרחצה נגמרה, אבל אני עדיין מנסה למצוא פתרון לתעלומה שאני כותב עליה כבר כמה שנים: למה אי אפשר לפרוס מגבת ולשבת על החול בחופים המוכרזים של מרכז תל אביב? מדי קיץ, כל המקטעים המוכרזים של החוף בתל אביב מכוסים לחלוטין בשמשיות ובמיטות שיזוף שפורסים בעלי המזנונים וניתנים בתשלום. מי שרוצה להימנע מתשלום – משפחה עם ילדים שרוצה פשוט לשבת על מחצלת, למשל – צריך לנדוד לחוף הלא מוכרז, שבו משחקים מטקות ואין שירותי הצלה. חוף הים הוא המשאב הכי נדיר ומבוקש בעיר. איך ומתי הפכה אותו העירייה לעסק, ומה הסיבה להחלטה המוזרה הזו?

גם חברת המועצה שלי דביר, היחידה שלא הצטרפה לקואליציה של חולדאי בקדנציה הנוכחית, ניסתה להתעמק בסיפור הזה. לשם כך ביקשה דביר לקבל לידה את החוזים של בעלי המזנונים בחוף עם העירייה. בהתאם לסעיף 140 א', המאפשר לחברי מועצה לעיין במסמכי העירייה, פנתה דביר לעירייה. אלא שבעירייה הודיעו לה שאת החוזים על חוף הים ניהלה חברת "אתרים", שנמצאת בבעלות העירייה ומשרד התיירות, אבל משוחררת מכבלי הפיקוח של חברי המועצה. דביר פנתה פעמיים לחברת "אתרים" ובקשה לעיין בחוזים על הפעלת המזנונים בחוף הים – פעם אחת בתחילת חודש ספטמבר, ופעם אחת השבוע. היא לא זכתה לתגובה.

"חוף הים הוא משאב ציבורי יקר ערך", מסבירה דביר. "נוצר מצב שכמעט אין מקומות פנויים למשפחות שרוצות לבוא ולשבת על החוף עם שמיכה. השטח החופשי מצומצם מאוד. מבירור שערכתי אני מבינה שהעירייה לא דאגה להכניס (לחוזים עם בעלי המזנונים, נ"ש) סעיפים שמחייבים את בעלי העסקים לתת הנחות לתושבים, ולא צמצמה או הגבילה את שטח הפריסה בחופים במוכרזים. אני רוצה לדעת עד מתי החוזים האלו תקפים, ומתי יהיה אפשר לצמצם את ההשתלטות על המרחב הציבורי".

פניתי גם אני לחברת "אתרים". בחברה סירבו להעביר את החוזים לעיוני או למסור כל פרט עליהם. במיוחד נמנעו ממסירת מידע על תאריך התפוגה שלהם או על האפשרות לצמצם את שטח החוף שנמסר לשימוש מסחרי. בשיחה בעל פה נמסר לי שהדברים האלו מצויים באחריות העירייה, כך שחזרנו לנקודת ההתחלה. שלי דביר הבטיחה השבוע שתמשיך לחקור את הנושא. גם אני אמשיך לעקוב.

תגובת עיריית תל אביב: "קביעת מתחמי מתקני החוף נעשתה על ידי העירייה על בסיס ניסיון מצטבר ובחינת האיזון הנדרש בין שטח מתקני חוף לבין השטחים הפנויים. לגבי זכותם של חברי מועצה לעיין בחוזים של חברות עירוניות עם צדדים שלישיים – סעיף 140 א' בחוק העזר העירוני קובע כי מדובר בזכות לעיין במסמכי ובפנקסי העירייה בלבד (מסמכים המצויים בידי העירייה ולא בידי התאגידים). החוזים של התאגידים העירוניים אינם חלק מכך. אם חברי מועצה מעוניינים לעיין בהסכמים אלו, הם יכולים, כמו כל אדם אחר, לפנות בבקשה לקבלם מתוקף חוק חופש המידע".