גדול ביוון: היוונים בחרו השבוע בממשלה סוציאליסטית. ומה איתנו?

הבחירות ביוון הסתיימו בניצחון מוחץ של מפלגת שמאל, אבל לא צריך לחכות לשפל כלכלי כדי להתחיל לחשוב אחרת

ראש ממשלת יוון החדש, אלכסיס ציפראס. תמונה: getty images
ראש ממשלת יוון החדש, אלכסיס ציפראס. תמונה: getty images
28 בינואר 2015

ביוון התרחש השבוע אחד האירועים הפוליטיים המדהימים בעשורים האחרונים. מפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה זכתה ב־149 מתוך 300 המושבים בפרלמנט, והקימה בן לילה ממשלה חדשה בראשותו של פעיל קומוניסטי בן 40 בשם אלכסיס ציפראס. סיריזה היא חיבור בין תנועות שבדרך כלל משתרכות בשוליים של הפוליטיקה, אם הן בכלל מיוצגות: נאו סוציאליסטים, טרוצקיסטים, ירוקים ודומיהם. תארו לעצמכם את דב חנין מביא 59 מנדטים – זה פחות או יותר הסיפור.

אני לא חושב שיש להצלחה של סיריזה איזה מרשם שניתן ליישם בארץ, מפני שהיא הגיעה בנסיבות חריגות מאוד. הקפיטליזם של האיחוד האירופי פשוט השמיד את הכלכלה היוונית. אין דרך אחרת לתאר את זה. ארבע שנים אחרי שתוכנית הצנע נכפתה על היוונים על ידי קרן המטבע העולמית, הנציבות האירופית והבנק האירופי (השלישייה המכונה בקיצור "הטרויקה"), זינקה האבטלה ביוון ל־25 אחוז, ול־60 אחוז (!) בקרב צעירים. גם משכורות העובדים צנחו, ועמן גם איכות השירותים הציבוריים. בשנה האחרונה סיפרו כל הכתבות מיוון על המונים שאיבדו את בתיהם, על הורים שנמנעים מהבאת ילדים נוספים לעולם ועל משפחות שאוכלות ארוחות ערב לאור נרות. מובן שלא כל היוונים סבלו – הייתה גם שכבה של מתעשרים שהמשיכו לשגשג. בהם הטרויקה לא ביקשה לגעת, מכיוון ש"יצירת אווירה טובה לעסקים" היא אבן היסוד של התוכנית הכלכלית. במצב הזה המצביעים היוונים היו נואשים כל כך שהם היו מוכנים לנסות כל דבר. למרבה המזל, הם בחרו בסוציאליזם ולא באלטרנטיבה הנאו נאצית של מפלגת השחר המוזהב.

ציפראס מבטיח לשקם את שירותי הרווחה ולהעלות את השכר. התקציב יבוא מהשעיית התשלומים לטרויקה, ואם אלו לא יסכימו, הוא דיבר בעבר גם על עזיבת גוש היורו. זה הולך להיות הניסוי הרדיקלי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה במעבר מקפיטליזם קיצוני לכלכלה סוציאליסטית. אם יוון תצליח הרבה מאוד ינסו ללכת בעקבותיה. זה כמובן מבטיח שכוחות רציניים מאוד ירצו שהיא תיכשל.

הרבה מהכללים שהכלכלה הגלובלית מתנהלת לפיהם הוכחו ביוון כמוטעים. הכלכלן פול קרוגמן כתב בטור שלו ב"ניו יורק טיימס" שהתוכנית שהטרויקה כפתה על יוון הייתה "פנטזיה כלכלית", ושהעם היווני שילם את המחיר של הניסוי המופרך הזה. בעוד ראשי הכלכלה האירופית הזהירו מפני ההבטחות הלא אחראיות של ציפראס, כתב קרוגמן שהבעיה היחידה בתוכנית שלו היא "שהיא אינה רדיקלית מספיק".

אבל לא רק מדינות שחוטפות פטיש חמש קילו על הראש צריכות להרהר מחדש בחוקי הכלכלה. גם בישראל הלחץ על כל דור הולך וגובר. גם כאן הפערים בין עשירים לעניים, בין בעלי בתים לשוכרים, הולכים וגדלים. גם כאן קם מעמד חדש של עניים עובדים. וגם כאן, כשמנסים לדבר על זה, מיד יש מי שקופצים ומקשקשים על כמות המכוניות החדשות בכבישים או על זה שאי אפשר למצוא שולחן במסעדה בתל אביב. כדאי שכל בכירי המשק יזכרו: את זה אמרו גם על אתונה.