הברווז של יוסי קליין מבקש להבהיר:

בגלל שאני חייב את חיי ליוסי קליין אז שתקתי עד עכשיו, אבל בשבוע שעבר הוא ממש הגזים

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
19 באפריל 2017

 

1.

קודם כל, אני רוצה להגיד שאני מתנער מכל הדברים הנוראים שהוא אמר. הייתי אפילו מפסיק להיות הברווז שלו, אבל אני לא יכול כי הוא קנה אותי ממסעדה סינית עלובה באריאל בהנהלת שני מנתחלים שנשלל רשיונם לשווארמה, ושרצו לעשות ממני ברווז פקין למרות שאני בכלל מבייג'ינג – קולוניאליזם לשוני הוא רק אחת מהבעיות מעבר לקו הירוק. בעיה אחרת היא הקפדה מוזרה על רשיונות לשווארמה (הברווז של יוסי קליין. ויש המשך:)

2.

בכל מקרה, יוסי קליין קנה אותי מהמסעדה והפך אותי למשרת האישי שלו, וגם קנה לי חליפה של משרת וכפפות של משרת ולפעמים הוא אומר לי: "ברווז ברווז שעל הקיר" – זה במקרה שאני נשען על הקיר – "מי היפה בכל העיר?"

אז אני עונה לו: "שלומית מלכה היא היפה בכל העיר, למה?"

אז הוא לא מתווכח כי הוא אדם רציונלי מהעיתונות האחראית של פעם, ואומר: "בסדר, אז מי היפה בכל הבית?"

ואני אומר "יוסי קליין", כי זה רק שנינו בבית, והאמת אני מעבר לשיאי מבחינת מראה חיצוני – אולי גם מבחינת מראה פנימי אבל לא עושים אנדוסקופיה לברווזי פקין. אולי בצדק. ובגלל שאני חייב את חיי ליוסי קליין אז שתקתי עד עכשיו, אבל בשבוע שעבר הוא ממש הגזים עם זה שהוא אמר שהדתיים הם כמו חיזבאללה, כי חיזבאללה הם ערבים ואסור להשוות שום דבר לערבים.
זה כמו ההשוואה לנאצים אבל לא מעוגן בחוק (ויש הודעה מנפתלי בנט:)

3.

אנחנו בבית היהודי כבר שלושה חודשים עובדים בסתר על חוק שיהיה אסור להשוות לערבים. ובא יוסי קליין והישווה, שניה לפני שהעלינו את זה בקריאה ראשונה, וזה רק מראה כמה החוק הזה הכרחי, כי אין דבר יותר מעליב משמשווים משהו לערבי. אלא אם כן זה ערבי אחר ואז אין בעיה, כמו אין שבעיה להשוות את היטלר להימלר, שזאת השוואה שבטוח הימלר בעצמו עשה לא פעם ויצא ממנה מדוכא, אבל מה אכפת לנו הדיכאון שלו, נאצי מאני-דיפרסיבי.

אז גם תחת החוק החדש, נגיד, יהיה מותר להשוות את פאריד אל אטרש לאלי אוחנה. או ששוב חשפתי את השורשים המעט אירופו-צנטרים של המפלגה שלי? (נפתלי בנט. וחזרה לברווז:)

4.

הכי בושה היה כשאמנון אברמוביץ' נזף בו בחדשות, ואמר לו שהוא נכשל ככותב. כי מה יותר כישלון לכותב מאשר שכל המדינה מדברת עליו שבוע שלם? הנה למשל תקחו את מרסל פרוסט,
תראו איזה הצלחה,
בסך הכל ניסה להיזכר במתכון לעוגיות ותראו איך עד היום מדברים עליו בפייסבוק. למרות,

שאם היה בעידן האינטרנט, היה פשוט עושה גוגל לעוגיות המפגרות שלו וכל הספרות העולמית היתה משתנה, וגם היה מפנה את הילית ישורון לתרגם משהו באמת חשוב. את המאמר של יוסי קליין, נגיד (ברווז – תגיע לעיקר:)

5.

אוקיי אוקיי אוקיי, אני מגיע לעיקר. אז אמרתי לו: "יוסי קליין – אני לא הברווז שלך יותר!" וצעדתי לעולם חופשי כביום היוולדתי. אני יודע שאומרים עירום כביום היוולדי אבל אנחנו הברווזים כולנו נולדים עם פלומה כזאת, חוץ מהבן זונה הזה שבסוף התברר שהיה ברבור. ויצאתי החוצה, וצעקתי לעולם: "עולם! עולם! אני ברווז בייג'ינג ואני מגנה את יוסי קליין ואני חופשי!"
(ואז?)

6.

ואז הגיע אהרוני וחטף אותי לתוך מכונת זמן, והטיס אותי לשנות השמונים וכשיצאנו בגין היה בשלטון וברווז פקין היה בתפריט של המסעדה הסינית הראשונה בארץ, ומיד זרקו עלי רוטב חמוץ מתוק והגישו אותי לבגין שבדיוק ביקר במסעדה, ואיך שהוא ראה אותי הוא אמר: "היי, ברווז מהעתיד, מה אתה אומר, כדאי להיכנס ללבנון?"
אז אמרתי לו: "בטח, זה כולה ארבעים קילומטר, נכנסים יוצאים, וחוץ מזה הנוצרים ליד סברה ושתילה ממש נחמדים".
ואז הוא אכל אותי.
מוסר השכל: עדיף להיות הברווז של יוסי קליין מאשר של אהרוני. לא, אין מוסר השכל בקשר למגבלות הכוח.
הכל סבבה, תמשיכו (הברווז)