יומני היקר

התעוררתי בבוקר קצת במצב דכאוני. אבל אני בטוחה שאתה מבין אותי: המלחמה עדיין נמשכת, הנאצים עדיין שולטים, אנחנו עדיין מתחבאים בעליית הגג, ואבא עדיין טוען שיום אחד כולם ידעו מי זאת אנה פרנק כי הספר הבא שאני אכתוב יהיה להיט. ואז… פתחתי את החלון ומה אני רואה? את המראה שמככב כאן למעלה על העמוד! מיד ציירתי את זה כדי לא לשכוח, ואז הערתי את כולם, ואמרתי להם: זהו, השואה נגמרה! הנאצים הפסידו ויש שמש, וכיף, וחוף ים, ואנשים חתוכים לחצי אבל הי, מלחמת עולם, צריך לצפות שיהיו קצת פגועי גפיים פה ושם. וכולנו ירדנו לים ואכלנו אבטיח וכל כך שמחנו ואז אבא אמר: אנה, אני חושב שזה חלום. ואמרתי לו, אבא, אתה תמיד כזה שלילי, לא פלא שהשכנים שונאים אותנו (מתוך יומן)