אלכס פולונסקי מבלה 24 שעות נוירוטיות במדבר. טור העורך

יממה מסוף השבוע האחרון העברתי עם חברים במדבר, תחת מחסה שנקרא בקתה, נראה כמו איגלו ועשוי מחמר. תחנת הדלק הקרובה הייתה במרחק 30 דקות הליכה בשמש הקופחת או בלילה שבו רק הכוכבים מאירים את הדרך. זה כמעט שקר, כי כוכבים לא מאירים שום דרך ואין סיכוי ללכת יותר מעשרה מטרים בלי להיפצע.

הגענו לשם כדי ליהנות מחוויה פסיכדלית ונהנינו מחוויה פסיכדלית שאין יותר מדי דרכים לסכם אותה – היה יפהפה ומרתק, אבל לא משהו שמשנה את התודעה, את תפיסת המציאות, את החיים או אפילו את היום שאחרי. כשזה הסתיים, נשארנו עם עצמנו – ארבעה אנשים שיש להם המון במשותף אבל אף אחד לא יודע מה לעזאזל עושים במדבר עד הבוקר; אז הרצנו תסריטים על איך אנחנו משלמים על הלינה, מוותרים עליה ומתקפלים חזרה לתל אביב. אולי אפילו נספיק להתפזר, להתארגן ולהיפגש שוב במסיבה. דיברנו על זה כל כך הרבה וניתחנו את האפשרויות עד שכבר היה מאוחר מדי. נכנענו לעצלות והתמסרנו לחולות.

מבלי להתכוון השפרצנו מעצמנו את כל הסטריאוטיפים האפשריים של תל אביבים שמנותקים מאזור הנוחות שלהם – כל החרקים והזוחלים שהיו סביבנו, חרדת המרחק מהבית, השעמום ואפילו הרעב כי לא הבאנו איתנו מספיק אוכל, וכמה שעות בלי מזון הן לא עילה מוצדקת לנהוג בקניבליזם כלפי חברים.

העובדה ששממיות וחרקים הפכו לשותפים למגורים למשך כמה שעות היא לא פחות ממטורפת. בבית מתפלקת לי צווחה ואני מבקש מחברה שלי שתגרש או תהרוג (אם אין ברירה) כל חיה לא רצויה שהיא קטנה יותר מהחתול שלנו. במדבר ברור שזו מלחמה אינסופית, אז השלמתי עם האפשרות הנוראה שמשהו יטפס עליי בזמן שאני ישן.

כשאתה מוקף חולות והזכר היחיד לציביליזציה הוא הרכב שהסיע אותך והדברים שהבאת עמך, תחושת הזמן מתחילה להתעוות. שמונה בבוקר או שש בערב – ביולי הכל נראה ומרגיש אותו הדבר. הגוף פורק ליטרים של זיעה שמתערבבת בסירחון של קרם הגנה, העיניים מסתנוורות מכל ניסיון להביט לשמים, ובאופן כללי השהייה במדבר ללא תוכנית מסודרת מתנקזת לתחושה שאפשר לתאר בפשטות: לא כיף. סביר להניח שלא הייתי שורד שם שעתיים לבד.

באחת הפעמים הבודדות שהוצאתי מהתיק את הטלפון, שמלכתחילה ניסיתי להימנע ממנו ככל האפשר בטיול הזה, ההתרעה החדשותית האחרונה בישרה שגילו כדור ארץ חדש עם תנאים מתאימים לחיים. אז אין לנו מושג מי ירוויח מקידוחי הגז שם, כמה עולה שם דירה או אם אצליח למצוא שם עבודה, אבל אני מקווה שהמדבר שלהם פחות משעמם.