עכשיו מעונן

כל מי שבחר לצפות בתמונות העירום של כוכבות הוליווד גרם באופן מודע עוול לקורבנות שקופים. עם זאת, אפשר לגמרי להבין איך זה קרה

ג'ניפר לורנס ב"משחקי הרעב" (צילום מסך)
ג'ניפר לורנס ב"משחקי הרעב" (צילום מסך)
3 בספטמבר 2014

יכולתי לשקר לעצמי או לאחרים, להגיד שהתבגרתי או שאני שונה. לטעון שבזמן שבו כולם ריירו על תצלומי העירום של ג'ניפר לורנס אני זחלתי ליוטיוב או לסאונדקלאוד והאזנתי לסט כלשהו ממסיבה שלא הייתי בה. ואז שוב צץ הלינק לתמונות. הקלקתי, גללתי והמשכתי הלאה. בערך חצי דקה, זה הזמן שלקח לי לעבור על תמונות העירום של לורנס שפורסמו ברשת (לצד תמונות של כוכבות נוספות) לאחר שנחטפו מהסמארטפון שלה.

בלי כוונה, בטח שבלי רצון, אבל בדיעבד – עם הרבה מודעות – גרמתי עוול לבחורה צעירה. יכול להיות שג'ניפר לורנס הסתגרה בבית ובכתה, יכול להיות שהיא התחרפנה ויש מצב שכל העניין סתם ביאס אותה והיא הייתה נבוכה (אפילו שאין לה על מה. גם לא למצולמות האחרות). מה שבטוח זה שלי, ולפחות לעוד כמה מאות אלפי אנשים, הייתה אחריות לזה. הנשים שתמונות העירום הפרטיות שלהן דלפו לרשת הן קורבנות שקופים לכאורה: מצד אחד לא אפגוש את לורנס ברחוב, היא לא תדע שראיתי את התמונות שהיא צילמה עבור עצמה, עבור בן הזוג שלה או עבור סתם פרטנר מזדמן שהיא פצחה איתו בסקסטינג. מצד שני, צריך להיות אטומים רגשית ומוסרית כדי לחשוב שאין לנו חלק בנזק שנעשה כשאנחנו צופים בתמונות האלה.

קל מאוד להסיט את הדיון על סלבגייט (השם שהתקשורת האמריקאית העניקה לפרשה) לצריכת תכנים פיראטיים או פורנוגרפיה, אבל כאן יש אלמנט פשוט של הטרדה מינית והפרת פרטיות. יהיו כאלה שיאשימו את הקורבנות: הם יגידו שנשים בפרופיל גבוה לא צריכות להצטלם בעירום (ואז לשמור את התמונות בענן); יתהו על ההבדל בין זה לבין צילומי עירום במסגרת העבודה – טיעונים קבילים מבחינה לוגית אך בפועל – רק עוד דרך למרק את המצפון.

לא יודע אם אצפה בתמונות כשתתרחש עוד פרשת וויקיליקס הוליוודית כזו, אם אגלוש דרך לינק זמין או אשקיע מאמץ בחיפוש. הייתי רוצה להאמין שלא, אבל ברור שיש סיכוי סביר שכן – יש בי צד שטחי ומציצני גם אם אנסה להתכחש לו או לתרץ אותו.

למה בכלל טרחתי להסתכל על התמונות האלה הפעם? כי אני “אוהב את ג'ניפר לורנס". האהבה הזו תלושה מאוד, כמובן. ההיכרות שלי עם לורנס מסתכמת בסרטים, בראיונות ובהפקות אופנה: היא מודעת לעצמה, יפהפייה, קצת נוירוטית ולגמרי מרימה את האווירה. אני פה והיא ביבשת אחרת. עבורי היא לא יותר מדמות.

ודאי שאקט הצפייה בתמונות האלה, או הפצתן, לא מתיישב עם ההגדרה של “אהבה". מדובר בחגיגה קולקטיבית של חדירה לפרטיות שגובלת בהטרדה, אולי לא לפי החוק אבל לפי התחושה: מספיק לשאול ידידה, בת זוג או קולגה איך היא הייתה מרגישה לו עשרה אנשים, לא יותר, היו נחשפים לתמונות אינטימיות שלה בניגוד לרצונה. זה כבר יעשה לכם סדר בראש.