מחותנים

אמא, אבא, בית קפה של גייז והמון בחורים שיכולים להיות החתן המושלם לבן שלהם - אם רק יצליחו לדמיין את ארוחות השבת המשותפות

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
29 באוקטובר 2015

הגבר והאשה ישבו בבית הקפה והביטו סביבם באי נוחות. הם הגיעו לשם כדי לפגוש את בנם, שביטל ברגע האחרון, והחליטו לשבת שם בכל זאת – עד שהם כבר יוצאים, ועד שהם כבר בתל אביב, ועוד במקום עם סלבריטיז – ״אז בוא, נשב, נשתה קפה, נציץ קצת,״ אמרה האשה, שלבשה שמלה שנחשבה אופנתית בשנים שבהן היה אופנתי ללבוש אוהלים בדואים צבעוניים. היא התיישבה, והגבר –

מכסיף שיער עם כרס קטנה ומכנסי ג׳ינס וחולצה משובצת, התיישב והוציא קופסת סיגריות מהכיס: ברודווי 80! מאיפה הוא הביא ברודווי 80? ולמה זה תמיד נדמה שלמעשנים כבדים יש גישה למכונות זמן שלשאר האנושות אין? –

התיישב לידה. ניגש אליהם מלצר גבוה ודק ונשי. ״מה בשבילכם, חברים?״ אמר בכזה אינפוף שמיד תהית אם המילה ״חברים״ משמשת אצלו קוד לכל הסטרייטים באשר הם.

הגבר הביט בו.
האשה אמרה: ״אני רוצה קפה הפוך על בסיס מים.״
״קפה הפוך על בסיס מים,״ חזר אחריה בקול מתנגן, כאילו זה היה הדבר הכי אירוני ששמע אי פעם. ״ובשבילך?״
״שחור חזק עם שתיים סוכר,״ אמר הגבר המבוגר, מנסה להישמע החלטי ונוקב.
״שחור חזק,״ חזר אחריו המלצר, מחקה בעדינות את גבריותו של הדובר. ״סוכר יש לך פה.״ והלך.
הגבר אמר: ״אני חושב שהוא קצת, אה…״
״קצת?״ משכה האשה בכתפיה, ״תסתכל סביבך שמואל, כולם פה כאלה.״
ואכן כך היה: לפחות חצי מהשולחנות היו מאוכלסים בגברים צעירים שלא יכולת לטעות בנטייתם המינית.
״את צודקת, בחיי,״ אמר הגבר.
״ברור שאני צודקת,״ אמרה. ״אולי בגלל זה הוא קבע איתנו פה. זה כנראה החבר'ה שלו.״
״טוב,״ אמר, ״עם מי רצית שהוא יסתובב, עם גולנצ׳יקים?״
״לא, אני רק אומרת -״
״עם בחורים מהסיירת?״
״לא, לאו דווקא -״
״זה הוא, זה החברים שלו, אנחנו צריכים לקבל את זה.״
״אני מקבלת את זה,״ היא אמרה, ״אני לא מקבלת את זה? אני ועוד איך מקבלת את זה.״

הם השתתקו. המלצר הגיע. המלצר הלך. הקפה נלגם. עיניה החלו לשוטט שוב, מסביב. ״תגיד,״ אמרה.
״מה?״
״מי מכל אלה היית רוצה… היית מעדיף…״
״אני?!״
״לא! לא בשבילך! בשביל יוני.״
״אה,״ אמר הגבר, נושם לרווחה.
״נגיד שהוא לא היה גיי. והיית רואה כל מיני בחורות שהוא מסתובב איתן, בבית קפה, יושבות-״
״די די די,״ חתך אותה הגבר, והניח את כוס הקפה שלו בנקישה על השולחן.

״לא היית חושב מי הכי מתאימה לו?״
״כן, אבל -״
״מה ההבדל?״ אמרה האשה ופרשה את כפות ידיה כשוקלת את שני צידי המשוואה. ״מי היית רוצה, בתור מישהו קבוע, שיהיה איתו, שיגור איתו -״
״לא יכול להגיד לך דבר כזה,״ ענה הגבר בהחלטיות.
״שיזדקן איתו -״
״אני יזדקן קודם, ברוך השם.״
״שיבוא לארוחות שבת -״
״שושי …!״ אמר בטון מזהיר, והיא השתתקה. אבל השאלה, מרגע שנשאלה, כבר לא תחזור להיות לא־ שאלה. בלא אומר עיניהם החלו לשוטט בחשאי, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה. האשה, כמובן, היתה ראשונה:
״הנה, ההוא, למשל,״ אמרה האשה והחוותה ימינה.
״מי?״ הוא אימץ את משקפיו על עיניו, ותקע מבט. ״הוא דומה קצת לריצ׳רד גיר.״
״נו, מה רע.״
״את מעריצה את ריצ׳רד גיר, אז ברור ש -״
״אני לא מעריצה ריצ׳רד גיר!״
״ועוד איך את מעריצה אותו,״ אמר הגבר, למוד נסיון.
״אז תבחר אתה.״
״לפי מה? אני לא מעריץ אף אחד.״
״אז נגיד זה שאני בחרתי – מה דעתך?״
הגבר שלח בו מבט עייף, ארוך. לבסוף אמר: ״לא בא לי טוב, הריצ׳רד גיר הזה.״

היא הביטה בו. רגע קטן של איבה אמיתית עבר על פניה, כאילו לא מספיק גזל ממנה את ריצ׳רד גיר כבעל, עכשיו הוא גוזל אותו גם כחתן. אבל הרגע עבר. יותר מדי רגעים כאלה היו בחייהם המשותפים, וכולם עברו.