נשבר הזין

מה רוצה הגבר? מה הוא כבר יכול לרצות? הגבר רוצה את מה שהגבר רוצה. דברים בסיסיים. כל מה שנובע מתוך המפשעה. הוד רוממתו, הפין הנשגב, הוא הבוס הגדול. הגבר מציית. לכל גבר יש מפקדה בתוך התחתונים – משם ניתנות הפקודות. גברים הם לא בעלי חיים עצמאיים. הם לא "חזקים", כפי שבטעות מקובל לחשוב. הם מוּבלים על ידי היצר כמו צאן לטבח. האם הגבר הוא הריבון? לעולם לא. הוא תמיד ייאלץ להילחם על שליטה. זוהי תחרות של משיכת חבל – מצדו האחד של החבל – הפין, ומצדו השני – המוח. לא מדובר כאן במשחק־סכום־אפס. המאבק אף פעם לא מוכרע לטובת אחד הצדדים. מובן שהפין הוא הפייבוריט, אבל גם למוח נותרו עדיין כמה טריקים בשרוול. בפער שבין שניהם – מתקיימת התודעה הגברית. מה הופך אותי לגבר? זו לא רק האנטומיה שלי אלא ההבנה שאני כל הזמן מפסיד ומנצח מול הגוף שלי. אני בוחר לנצח אבל אני לא בוחר להפסיד. זהו קונפליקט פנימי. הגבר העכשווי לא אמור לייצא החוצה את תוצאות המשא ומתן המיוסר שהוא מנהל מול הדחפים. זה לא עניינו של אף אחד אם אתה לא מצליח להשתלט על עצמך. כל אחד והפין הדומיננטי שלו בבקשה.

קשה להיות גבר בשנת 2014. היה קשה גם בשנת 2013. גברים לבנים מהסוג הישן הם חיות נרדפות בג'ונגל של נרטיבים חדשים. גברים פשוטים נמצאים בתוך סופת טורנדו של שינויים בהגדרות של מגדר, של יחסים ותפקידים. העולם הפסיק להיות פשוט. הפין כבר לא יכול לשמש כתירוץ. התנהגויות שהיו מקובלות במשך אלפי שנים אינן מקובלות יותר. הגבריות כפי שהכרנו אותה מתה. הגבר הישן הוא אריה שאיבד את רעמתו. אם בעבר נהג לשוטט חופשי בסוואנה של מימוש התשוקות, הרי שהיום הוא מתהלך בתוך שמורה מבודדת של טורפים ומלכים לשעבר. מה כבר נותר לו, לגבר הישן, בתוך מרחב ציבורי שנכבש על ידי הפמיניזם הרדיקלי, הטבעונות ורגישוּת הפוליטיקלי קורקט? רק להתגעגע לימים שבהם ההיררכיות היו ברורות: גברים לבנים למעלה וכל השאר – בתחתית החבית; לתקופה שבה השפה הייתה פרוצה, שהמילים אפשרו כל התנהגות וכל גחמה. אבל זה כבר לא מה שהיה פעם, אה?

הגוף הגברי הוא אתר הריסות. חרוטים עליו כל האיסורים וכל הסנקציות. קשה לשנוא את הגבר הישן – את כל האייל גולנים שעדיין משוטטים פה ושם – זה שעדיין לא הצליח להפנים את המהפך שחל במעמדו. רחמו עליו. תהיו אמפתיים למצבו. גברים הם יצורים חלושים. הם זקוקים לליטוף, לא לנזיפה. ישבתי לא מזמן בבית קפה ובשולחן לידי ישב זוג. מולם עברה אישה נאה בחצאית ג'ינס קצרצרה וחולצת סטרפלס אדומה. ברגע של היסח דעת הבחור פלט לחברתו – “שיואו, איזה כוסית". “סליחה? מה אמרת?", שאלה חברתו. “שהיא נראית טוב", השיב בחשש. “נראית טוב? למה חשוב לך להגיד שהיא נראית טוב? למה אתה מחפצן אותה? כי היא אישה? כי היא חתיכת בשר? כי היא הזונה שלך?". הבחור התכווץ אל תוך כיסאו. החברה שלו הזמינה חשבון בזעם. הם הלכו משם. היא זקופה, והוא – שפוף ונזוף. הוא למד את הלקח שלו, האומלל הזה. ריחמתי עליו. במידה רבה ריחמתי גם על עצמי. אתה יכול להיות גבר ליברלי, מתקדם ומוּדע לעצמו, אך משהו תמיד ימשוך אותך בחזרה אל הדברים הפשוטים. זה עניין קמאי, אבל גם הקמאיות כבר פשטה את הרגל. אנחנו אמורים לנהות אחר השכל האובייקטיבי. זה מבלבל, והגברים כבר לגמרי מבולבלים. כי שכל זה דבר מבלבל. פין זה דבר חד משמעי.

ככל שהעולם החברתי יתקדם אל עבר חזון של שוויון ומחיקת ההבדלים, כך הגבר הפשוט ישאף להחזיר את ההסדרים הקודמים אל מצבם הקודם, הקבוע והלא מבלבל. מה שקורה עכשיו באוקראינה זו תוצאה ברורה של המאבק על המרחבים הפוליטיים של הגבריות הישנה. ולדימיר פוטין הוא זכר אלפא מהסגנון הישן. אובמה הוא הגבר החדש, שנוצק לתוך גבולות של שיח מתירני ודמוקרטי. פוטין בז לגברים עדינים, להומואים, לאנשי המערב. הם מסמנים בעיניו נשיות משוקצת, חלשה וקלת דעת. כשהוא מאיים לכבוש את חצי האי קרים, הוא מתנהג כמו גבר שנכנס לפיק־אפ בר ועוגב על הבחורה הראשונה שהוא שם עליה את העין. פוטין מצטלם חצי עירום כשהוא מחבק נמר; בתמונות שהבית הלבן משחרר אובמה עומד ליד השולחן בחדר הסגלגל, מלרלר בטלפון עם חברות. אם מחר תפרוץ מלחמה בין רוסיה לארצות הברית – זו תהיה מלחמה בין הגברים הישנים והגברים החדשים והמתחדשים. פוטין רוצה להחזיר את רוסיה לימיה כאימפריה כלל עולמית. השאיפה שלו היא לא רק לאומנית, היא מסמלת גם את הכמיהה לשיבה למודלים המסורתיים של זכריות הטרוסקסואלית שלקוחה מתחום המערבונים. איזו אירוניה: הרוסי הוא עכשיו ג'ון וויין, ואילו האמריקאי – סוג של מאט דיימון שכזה: רגיש, מהוסס ומוסרי. פוטין קורא "בלייזר". אובמה קורא את האתר האינטלקטואלי אלכסון.

כשאבא שלי רואה את פוטין בטלוויזיה החזה שלו מתנפח בגאווה. פוטין מחזיר אותו לילדות שלו בברית המועצות. לימים שבהם אוטוריטה הייתה אוטוריטה, אלימות הייתה אלימות, גבר היה גבר. “הוּרָה פוטין! הוּרָה!", הוא צועק אל המסך ומיד נרדם מול הטלוויזיה. אימא שלי ניגשת. מכסה אותו בשמיכה דקה ומנשקת אותו במצח, כמו תינוק.