סרט גרוע אחד הוכיח שוב שמצב האנושות בקאנטים

הסרט הגרוע של מתיו ויינר גרם לי לחשוב על השואה. ברור. אנחנו הרי תמיד חושבים קודם כל על השואה. כי אנשים יצירתיים הם בדרך כלל גם דיקטטורים נוראים

"Are You Here"
"Are You Here"
7 באוקטובר 2014

ביום כיפור הורדתי את "Are You Here״, הסרט החדש של מתיו ויינר, היוצר של ״מד מן״, והאיש שכתב כמה פרקים מעולים בעונות הראשונות של ״הסופרנוס״. אתה אומר לעצמך – וואו, סרט של מתיו ויינר. פרויקט הבכורה שלו בקולנוע. מככבים בו אלילי קומדיה כמו אוון ווילסון, זאק גאליפנאקיס ואיימי פולר. ליהוק מושלם. במאי שחתום על כמה מיצירות המופת של התרבות הפופולרית במאה ה־21. סיפור לא רע (צמד חברים טובים חוזרים לעיר הולדתו של אחד מהם, טיפוס אקסצנטרי שירש סכום כסף נכבד אחרי שאביו נפטר). זה בטח יהיה מדהים. זה חייב להיות מדהים. מה זאת אומרת ״חייב״? מתיו ויינר לא ״חייב״ לי כלום. אבל זכותי לדרוש את זה ממנו. ״מד מן״ שייכת לי, ועל כן – גם הוא שייך לי.

לחצתי על פליי. אחרי 20 דקות התאפקתי לא ללחוץ על סטופ. ללחוץ חזק. ממש חזק. זה היה אחד הסרטים הנוראיים ביותר שצפיתי בהם השנה. שום דבר לא עבד בו. הבדיחות הכי גרועות. תצוגת המשחק עלובה. העלילה מקרטעת. דרעק מוחלט. סרט משובש לגמרי. אתה צופה בו ומוצף בהלם ובתדהמה – נכון, זה סרט דפוק. היו סרטים דפוקים לפניו. יהיו גם אחריו. אבל איך אדם כמו מתיו ויינר – שהוא באמת אחד המנסחים המדויקים ביותר של הרוח האנושית בעידן של דומיננטיות טלוויזיונית – יכול להוציא סרט כזה דפוק תחת ידיו? מה קרה לך, מתיו? אין לי תשובה. נדמה שאותה אלכימיה יצירתית שאפשרה את קיומה של ״מד מן״, היא זו שהכשילה את "Are You Here״. אבל יש כאן יותר מסתם מיסטיקה. סרט כזה איננו תאונת דרכים של אדם בודד. זהו אסון תעשייתי בקנה מידה קולוסאלי – מהשלב שבו התקבל התסריט דרך קבלת המימון (מיליוני דולרים), ימי הצילום, משמרות העריכה והתוצאה הסופית. זה כישלון של כל כך הרבה אנשי מקצוע מוכשרים. כולם עבדו על הסט של הסרט הזה. הם האמינו במה שהם עושים. הם שלהבו אחד את השני. הם חשבו שהסרט הזה הולך להיות מדהים והתגייסו בכל כוחותיהם להשגת המטרה. הם עבדו שעות נוספות בשביל שהסרט הזה ייצא לפועל. מתיו ויינר הצליח לכשף אותם. לגרום להם להאמין בו וביצירה שלו. זו תכונה של במאי כריזמטי ובעל סמכות. הם הולכים אחריך, ואתה מוביל אותם אל האבדון.

הסרט הגרוע של ויינר גרם לי לחשוב על השואה. ברור. אנחנו הרי תמיד חושבים קודם כל על השואה. כי אנשים יצירתיים הם בדרך כלל גם דיקטטורים נוראים. אני לא אומר שמתיו ויינר היה יכול להורות על רצח המוני של קבוצה אתנית כלשהי אבל אני מנחש שהוא מסוגל להורות על מתקפה כנגד מדינה שכנה. אחר כך חשבתי על דאע"ש. ואחר כך על ביבי נתניהו. לא בהכרח לפי הסדר הזה. לא לצורך השוואה. המכנה המשותף ברור: לאדם אחד – נקרא לו ״מנהיג״ – יש רעיון. כדי להגשים אותו הוא זקוק לקבוצה של אנשים שתלך אחריו. אחד אחד הם באים. נסחפים לתוך הרעיון שהופך לחזון. הם נמצאים במצב תודעתי של טראנס. שקועים לחלוטין בתוך הפעולה. עושים כל מה שאומרים להם. הרעיון מתגשם. זה יכול להיות סרט קולנוע, טבח של בני העדה הכורדית או הצבעה בבחירות לראשות הממשלה. זה סוג דומה של דינמיקה קבוצתית – אנשים עושים דברים. נסחפים אחרי רטוריקה או אחרי מצב נפשי מסוים ובכך הם מממשים איזשהו מניע שהוא חיצוני להם, ולא כזה שבהכרח מייצג את הצרכים או את הרצונות שלהם. אחרי שלב המימוש הם עומדים בפני הדבר עצמו. ואז מגיעה ההתפכחות. האדם, שכל הזמן הזה היה שרוי בתוך התהליך, מתעורר. הוא בהלם. זה לא מה שהוא ציפה לו. הוא חשב שזה יהיה משהו אחר לגמרי. הוא לא צפה את התוצאה. הוא לא ידע שכך זה יהיה. הוא מרגיש ניכור כלפי התוצר. יש לו 1,001 תירוצים. הוא לא אחראי. זה ההוא, למעלה, שאמר לו מה לעשות; זה ההם, שהיו איתו, שעודדו אותו. כמו הקולנוע, כך גם הדת והאידיאולוגיה – הם מעמידים בפניך איזושהי מראית עין כוזבת של בחירה. אבל ברגע שאתה בפנים – העסק די אבוד. בעצם כל פעולה אנושית בהכרח כוללת את האפשרות לכישלון נוראי. מנהיג הוא זה שיש לו את היוהרה המספקת לחשוב שהוא לא יהיה זה שייכשל, ולשכנע את האחרים כי אם ילכו אחריו – הם צפויים להיות חלק מהצלחה גדולה. אבל רוב הסרטים גרועים. ורוב המשטרים גרועים. וארגוני הטרור גרועים. בקיצור, אנחנו מוקפים באנשים שגורמים לנו לעשות כל מיני דברים גרועים. מנהיגים הם שקרנים גדולים. הכוונות הטובות – אם הן אכן קיימות – לא משנות. יש את הרגע הזה שבו קבוצה של אנשים מתאגדת סביב מטרה אחת שהוכתבה להם, והכל משתבש. העיתוי של השיבוש לא ממש ברור. יכול להיות שזה קרה כבר בשלב התסריט, כשהרעיון נהגה לראשונה. אבל לאף אחד לא היה האומץ לקום ולהגיד – זה חרא. אל תמשיכו קדימה! עצרו הכל! זה בזבוז זמן! זה ייגמר רע! זה תמיד נגמר רע, גם כשזה טוב (אז הדבר הבא יהיה רע).

ראיתי סרט גרוע אחד והוא גרם לי לאבד אמון באנושות.