קיצור תולדות עבודות השירות

1.
ואז, במקום חודשיים בכלא, בית המשפט דן אותי לעבודות שירות: ארוחת ערב עם דן מרגלית, שבה יסביר לי בפרוטרוט איך פיטוריו מישראל היום הם פגיעה בחופש העיתונות (האזרח קקה. לימים קיצר את זה להאזרח ק', והשאר – היסטוריה ספרותית. והאמת שקפקא עצמו שאל אותו מספר פעמים, מה השם המלא? נו, מה השם המלא? אבל הוא סירב לומר. אפילו כשחשדו בו שזה "האזרח קיין", הוא מילא פיו מים מינרלים)

2.
עשר בבוקר, בבית קפה כל כך גנרי, שאפשר לשים סניף שלו באושוויץ בלי לשנות כלום מהעיצוב והתפריט. שתי תאומות בנות 20 יושבות מול מאמן אישי, שאומר להן כל הזמן, תאמינו בעצמכן, תאמינו בעצמכן,

והן נראות לא-משוכנעות שזה אפשרי, אז המאמן מביט לשתיהן ישר בעיניים ואומר: כל אחת מכן היא אישיות נפרדת! לחלוטין! אתן לא אותו בנאדם! שיפסיקו להתייחס אליכן כישות אחת!"
"אבל הם…" אומרת אחת מהתאומות.
"אבל כלום," אומר המאמן, "ההורים שלכן חייבים להבין שזה שאתם תאומות, זה לא אומר שאתם אותו דבר."

וזו היתה יכולה להיות עצה פורצת דרך, רק ש… אחת מהתאומות בשביס ובגדים ארוכים, צנועה וכנועה. השניה – בג'ינס קצר וטריקו בעל מחשוף צדדי נדיב, ועם גישה כללית לחיים של "נכנסתי להריון במידברן, אבל לא נורא, יש לי גינקולוג הפלות בחיוג מהיר".

הו, העולם (ומצד שני, אם הייתי משלם לאותו מאמן אישי, מה היה יועץ לי? "למה אתה עובד בטיים אאוט? תעבור לניו יורק טיימס, הרבה יותר כסף!" ומצד שלישי,

היי, כולם צריכים להתפרנס. כולל אני. אם לא הייתי צריך להתפרנס, הייתי מספר לכם על זה? מה פתאום, יש צנעת הפרט, יש כבוד לתאומות. מה פתאום. מצד רביעי, הייתי מספר את זה באופן פרטי לכל כך הרבה אנשים, שכבר עדיף בעיתון. הלוואי שהוריהן יבינו שהן שונות. הו, העולם)

3.
"סליחה," אמרה המארחת, "אתה מחכה למישהו?"
"לא, אמרתי, "אני סתם… מסתובב פה… אה…"
"אתה מחכה לדן מרגלית," אמרה בביטחון.
"אני?!" – קראתי – "מה פתאום?"
"זה בסדר," חייכה אלי ברכות,
"הוא בפנים, מחכה לספר לך על הסכנה לדמוקרטיה הטמונה בעיתונות מגוייסת."
"אני לא – אה -"
"אם אתה לא תשמע את זה, כולנו ניאלץ לשמוע את זה," אמרה, "שזו בדיוק הסיבה שזה נחשב עבודות שירות, לא?"
"אני פה רק במקרה -"
"דן?" קראה. "דן? האורח שלך פה."

וזה היה אז, שמרוב לחץ התעלפתי. וחלמתי שהוא פוטר בגלל שחשף סקופ: חשבון דולרים של שרה נתניהו, שהחזיקה 300 דולר בבנק בוושינגטון. לא שזו עבירה על החוק, אבל בסביבתו של ראש הממשלה היו מאוד מודאגים מהפגיעה בתדמית: רק 300 דולר? מה קרה, החברים המיליארדרים נוטשים? (ויש סיום מרגש:)

4.
סיום מרגש: כשהתעוררתי, הרגשתי יד חמה מלטפת את מצחי. היה זה השופט שדן אותי לעבודות שירות.
"ניסיתי," אמרתי, "באמת שניסיתי -"
"שה, שה," לחש לי, "בוא נחליף לך את זה במשהו סביר."
"נהדר!" אמרתי. "מה? סניטר באיכילוב? מאכיל קשישים בבית גיל הזהב? מקריא ספרים לניצולי שואה?"
"לא," אמר השופט, "להיות בעד או נגד סטטיק ובן אל." ודומני, במחשבה לאחור, שזה היה הרגע שבו שתיתי את כוס התרעלה (האזרח ח'. כן, אותו אחד שהיה האזרח ק'. שוב שינה את שמו. ולא, לא אגלה לכם מה מייצגת האות ח'. ארמוז רק שכאשר בא לקפקא השם החדש, קפקא זרק אותו מכל המדרגות ואמר: עכשיו שהבנתי מה היה השם הישן שלך, אני מתחרט שנכנסתי לזה ומתכוון לשרוף את כל כתבי, כך שתראה את עצמך מחוק מההיסטוריה הספרותית, חתיכת ח')