שאיפות גדולות: חייבים לדבר על קנאביס

במקביל לשיח המתבקש והבלתי פוסק על לגליזציה – התרבות הפופולרית בדגש על סדרותיה וסרטיה וכך גם חלקים גדולים מהציבור עדיין מתקשים להתמודד עם פרזנטציה ראויה של סמים. כל ג'וינט הוא חגיגה, שורת קוק מעיפה את המסניפים לחלל וטריפ שואב אותם ליקום מקביל. דוגמאות מחרידות לחוסר פרופורציה של השפעות סמים הופיעו למשל ב"גירלז" וב"איש חשוב מאוד" המחובקות על ידי המבקרים. הבעיה מתחילה בתסריט ומסתיימת בהגשה. היחס לסמים מכל הסוגים ממשיך להיות כאל משהו קיצוני והניסיון לתווך אותם לקהל הרחב שאולי עוד לא הכיר או ניסה אותם מביא עמו, למרבה האירוניה, סצנות מביכות ומנותקות מהמציאות.

מי ששוברת את השוק מהבחינה הזאת היא "High Maintenance", סדרת רשת שמשודרת באתר הסטרימינג Vimeo זה שנתיים וחזרה לאחרונה עם פרקים חדשים (בסך הכל 16 פרקים עד כה) באורכים משתנים של חמש עד 19 דקות. בן סינקלייר, אחד מיוצרי הסדרה, מגלם את "הבחור" – סוחר מריחואנה שמתנייד על אופניים לבתי הקליינטים שלו בני יורק. הוא חייכן, אדיב ונטול שיפוטיות – בדיוק כפי שהייתם מתים שהדילר שלכם יהיה – על התפר שבין חבר לנותן שירות, קרוב אבל לא חותר למגע.

כמעט בשום פרק אין התייחסות לטיב החומר, למחירו או למעמדו החוקי. גם סביב הצריכה עצמה אין הרבה עיסוק – היא עוברת כמשהו מובן מאילו, כמו צ'ייסר בכל סדרה שיש בה סצנת בר. המריחואנה ב"High Maintenance" היא רק תירוץ לעסוק בטיפוסים שמרכיבים את הפסיפס האנושי של ניו יורק – מצעירים עשירים, דרך חולת סרטן ועד למאבטח מבוגר בבניין מגורים שעובד בלילות. בלי שום קשר לצמח, הסיפורים שלהם תמיד מקסימים, לפעמים מצחיקים ובלא מעט מקרים מרגשים עד דמעות. הוויד, כאמור, יהיה נוכח־נפקד. הוא לא מוסיף לעלילה או גורע ממנה, הוא פשוט שם.

לפני שבועיים סיפרתי לאימא שלי שאני מעשן לעתים. שקרים נועדו כדי להסתיר אמת לא נעימה, מעשים פסולים מוסרית וטיוח של עברות, ואני לא עשיתי שום דבר לא בסדר. אימא שלי רוסייה קשוחה יותר מליברמן ושמרנית לא פחות מפוטין – ובכל זאת היא קיבלה זאת בהבנה. ואם היא הבינה, אין סיבה אמיתית שמקבלי ההחלטות ימשיכו לפעול בעיוורון בנוגע לנושא הזה.

בכל מקום בעולם – מאורוגוואי, דרך מערב אירופה ועד ארצות הברית שהייתה בחוד החנית של המלחמה המיותרת בסמים – הקנאביס עובר תהליך נורמליזציה ש"High Maintenance" היא רק גרגיר חול בתוכו. היא מציגה חזון כמעט אוטופי שישראל עוד רחוקה ממנו, ולכן אנחנו חייבים לדבר על קנאביס, לחפור, לאכול ראשים ולהציף באינפורמציה. זה לא מאבק של סטלנים, של קבוצות שוליים או של חבורות הזויים, זו רק שאיפה לנורמטיביות – וכל עוד זו נעדרת, אין לנו ברירה אלא לעשות מזה עניין.