בעמדת מיעוט: הבמאי עידו שקד מציג בפריז בשלוש שפות

במאי התיאטרון עידו שקד עובד בפריז עם שחקנים אירנים, מרוקאים, פלסטינים וספרדים. במוקד ההצגה הבאה שלהם: משפט אייכמן

עידו שקד
עידו שקד
25 בינואר 2015

עם כל מה שקורה בה לאחרונה, פריז כבר לא קורצת כל כך לאמנים שמחפשים לברוח. אבל בשביל יוצר התיאטרון עידו שקד (31) נראה שאין מקום רלוונטי יותר בשביל סוג האמנות שהוא מנסה ליצור. לפני כשש שנים הוא הקים עם המחזאית הלבנונית־צרפתייה לורן חוסיין קבוצת תיאטרון בשם Majaz. מלבדם הקבוצה כוללת היום עוד כ־14 שחקנים ממקומות כמו אירן, מרוקו, פלסטין, ספרד, צרפת ועוד. הם מגדירים את עצמם כקבוצה ים תיכונית ועוסקים בנושאים פוליטיים באופן מוצהר. המחזות דוברים שלוש שפות: עברית, ערבית וצרפתית (עם כתוביות במהלך ההצגות).

התיאטרון העיקרי שבמסגרתו הם פועלים כיום, Théâtre Gerard Philipe, שוכן בפרבר הפריזאי סט. דני – סמל לשכונת מהגרים ענייה, מבודלת ומסוכנת, מוסלמית ברובה. הקבוצה מעבירה שם גם סדנאות תיאטרון לבני נוער. כשהגיע לפריז, זה לא מה ששקד דמיין שיעשה. “למדתי תיאטרון בתיכון תלמה ילין, ולמורה המיתולוגי שלנו אברהם דנה הייתה אובססיה לפריז, עד שגם אני פיתחתי אובססיה", הוא מספר. “אחרי הצבא עבדתי שנה בקאמרי כעוזר במאי, ואז הלכתי ללמוד בפריז בבית הספר שבו הוא למד – Jacques Lecoq".

את השפה הוא קלט תוך כדי תנועה ובמהירות רבה, והיום הוא שולט בה לחלוטין. בתום הלימודים, שארכו שנתיים, הוקמה קבוצת התיאטרון. לא כל חבריה גרים היום בפריז. בכל פרויקט הם נפגשים במקום שבו יעלו את ההצגה, ולנים שם יחד במשך כמה חודשים כדי לעבוד – מרכז קהילתי פלסטיני ביפו או אחורי הקלעים של תיאטרון השמש. הם הופיעו בפסטיבל עכו ב־2009 עם ההצגה “מסעות צלב", והעלו 40 הצגות של ההצגה “האופטימיסטים" (שעליה עבדו ביפו) בתיאטרון השמש בפריז, הצגה שעוסקת במציאות המורכבת של ערביי ופליטי העיר יפו. ההצגה הבאה שלהם תעסוק במשפט אייכמן, ותעלה ב־2016 בתיאטרון הבית שלהם בסט. דני.

עידו שקד
עידו שקד

לדברי שקד, בישראל הקבוצה שלו לא הייתה מצליחה להתקיים. בצרפת הם ממומנים על ידי שלושה גופים שונים – משרד התרבות, המועצה האזורית ומינהלת הרובע. חוץ מזה הם נתמכים גם על ידי התיאטרון בסן. דני ועל ידי תיאטרון השמש. “בישראל כמעט אי אפשר להתקיים כלכלית בתור יוצר. פה יש תמיכה אמיתית באמנות, והכסף הולך ישירות לאמנים ולבמאים. הגופים והתיאטראות השונים הם מעין גופים חלולים, שכל מטרתם היא להעביר את הכסף ליוצרים. אין להם את כל המנגנונים השמנים האלה שיש בישראל".

גם החופש היצירתי גדול יותר, לדבריו: “יש לי כאן יותר כוח בתור במאי. אף אחד לא יכול לקצר לי את ההצגה, להזיז אותי אולם, לקבוע לי מי ישחק. ההפקה היא שלי. יש לך, כיוצר, תחושה של המשכיות, שאתה יכול לסמוך על מה שאומרים לך, שאין מלחמה על כל דבר כמו בארץ, שבונים איתך משהו בהסתכלות לטווח ארוך ושיש לך גב. זה מאפשר לנו להיות הרבה יותר נועזים, פחות להתפשר, לעשות את הדבר שלנו. ואם זה נכשל, זה נכשל – זה חלק מהעניין".

ההצגה החדשה – שתעסוק, כאמור במשפט אייכמן – בטוח תעורר דיון ער: “אנחנו מנסים לדון בשאלות שהאירוע של משפט אייכמן יכול להציף בהקשר של צרפת של היום, שאלות שהן טאבו. המילה ‘שואה' בצרפת היא מאוד מורכבת, כי הסיפור של השואה מכסה כאן על הרבה מאוד סיפורים אחרים – למשל, על הפשעים שהצרפתים עשו באלג'יריה, שבניגוד לשואה, צרפת לא לגמרי מכירה בהם. היררכיה של טבח". שקד עובד גם על פרויקט צדדי נוסף שיעסוק בהריגה באמצעות מזל"טים, מה שהוא מכנה “המוות המודרני" – מוות סטרילי שבו התליין לא נוכח.

“אחרי שמונה שנים בצרפת אני מרשה לעצמי לא רק להתייחס לסכסוך הישראלי־ערבי", הוא אומר, “אלא לעסוק גם בשאלות יסוד של החברה הצרפתית. המטרה שלנו היא לשים תמיד את השאלה הכי מרכזית של החיים שלנו על הבמה, ועכשיו אני מעלה את השאלה הרלוונטית – מה זה אומר להיות יהודי היום בצרפת, שאלה שהאירועים האחרונים הפכו לעוד יותר רלוונטית. אנחנו לא תיאטרון הומניטרי, אין לנו שאיפות קונקרטיות או מניפסטים פוליטיים, אנחנו פשוט מאמינים שכשעוסקים בשאלות היסודיות האלה, עושים תיאטרון יותר טוב".