מה שקורה עכשיו

הישראלים לא מפוצלים כפי שחשבתם, הם פשוט התפזרו על פני אינספור קבוצות ווטסאפ, ואז תת קבוצות וקבוצות משנה. איך הפכה אפליקציית המסרים המיידים למקום ההתכנסות החדש שטומן בחובו את העדכונים, הרכילויות והאינטריגות

2 בינואר 2014

עתידות: לא משנה מה תעשו, פעם בכמה ימים מישהו יכניס אתכם לקבוצת ווטסאפ. בין אם זו קבוצה משפחתית שבה הגיס שאף אחד לא אוהב שולח תמונות שמתאימות למגזין גברים, או שחברים שלכם רוצים לעדכן אתכם מתי להגיע למועדון, מישהו כבר יכניס אתכם פנימה. כבר עשור אומרים שהחברה שלנו מתפוררת, שהפכנו מעם מאוחד לחבורה של קבוצות, אבל אף אחד לא אמר לנו שהקבוצות האלה יהיו בווטסאפ.

לווטסאפ יש את כל המרכיבים של סיפור טוב – כסף, הצלחה מסחררת, אידיאליזם ושני חבר'ה שלא מוכנים (עדיין) למכור את הבייבי שלהם. לסיפור הזה יש אפילו היבט פרובינציאלי – כישראלים היינו פחות או יותר הראשונים לזהות ולאמץ אותה למסך הפתיחה בסמארטפון שלנו. כך לאט לאט כל קבוצה ב"חיים האמיתיים" מצאה את עצמה נגררת לווטסאפ ומקבלת שם חיים משלה, מתפרקת לתת קבוצות ומפתחת נהלים, אינטריגות ושפה ייחודית.

אז מה יש באפליקציה הזאת שנדמה כאילו היא ברקע כל דבר שקורה בעולם, בין שזה תאי עיתונאים, חקירות משטרתיות או ניסיונות התאבדות של ילדים בשל הצקות? ווטסאפ הוקמה בשנת 2009 על ידי שני יוצאי יאהו, בריאן אקטון (Acton) ויאן קום (Koum). קשה לדעת אם כבר אז הם חשבו שיהיו אחראים על מות המודל הכלכלי של לא מעט חברות סלולר, אבל ארבע שנים לאחר מכן החברה שלהם אחראית על תעבורה של יותר מ־10 מיליארד הודעות ביום.

אקטון וקום חרדים לפרטיות שלהם, ובניגוד להרבה חברות היי־טק אחרות, לא אכפת להם אם הם נתפסים אופנתיים. זה בא לידי ביטוי גם בכך שהם כמעט לא מתראיינים, ובראיונות הספורים שהם מעניקים הם לא חושפים כמעט דבר מחייהם הפרטיים. מה שכן, יש להם הוא אג'נדה: הם שונאים פרסומות ובניגוד לרוח של גוגל, פייסבוק או טוויטר הם רואים במשתמשים לקוחות ולא מוצר, והם חוזרים על המנטרה הזאת בכל ראיון. בחודשים האחרונים, אחרי שדחקו מהפסגה את פייסבוק מסנג'ר וביססו סופית את מעמדם כאפליקציית ההודעות המיידיות מספר 1, פורסם לא אחת שהשניים סירבו לכמה הצעות רכישה מצד פייסבוק.

מארק צוקרברג, שתחום המובייל בחברה שלו קצת מפגר מאחורי השוק בהיצע הטכנולוגי והפונקציונלי שלו, נוהג לרכוש חברות מצליחות. כך היה עם סנאפטו הישראלית, כך היה עם ספול (Spool) ומובן שכך היה גם עם אינסטגרם. על האחרונה הוציאה פייסבוק מיליארד דולר כדי לצרף אותה לכוחותיה. אינסטגרם נרכשה אף שלא היה לה מודל כלכלי אפקטיבי, בעוד לווטסאפ יש מודל כלכלי מוכח של מנויים שמשלמים דולר לשנה כדי להיות חלק מהשירות הזה. זה מסביר איך לשני המייסדים האלה לא הייתה בעיה להגיד לא למיליארד הדולר שפייסבוק הציעה ולשלוח את צוקרברג ללכת לחפש את המשתמשים שלו. קרב הענקיות הזה עלה השבוע מדרגה כשאינסטגרם השיקה בתחילת החודש את אינסטגרם דיירקט, שליחה ישירה של תמונות, רק כדי לא לפגר אחרי ווטסאפ וסנאפצ'אט.

תמיד מחובר

בארץ, ווטסאפ הייתה להיט מיד עם השקתה, בעיקר בגלל עלויות שליחת ה־SMS הגבוהות שהונהגו בזמנו על ידי חברות הסלולר וכתוצאה מהחולשה הישראלית לדברים בחינם. אבל בתחילת הדרך היה אפשר להוסיף לכל קבוצה – אחד הפיצ'רים האהובים באפליקציה – רק חמישה (ובהמשך עשרה) אנשים. כשהוסרה המגבלה הזאת, הפופולריות של ווטסאפ הרקיעה שחקים. נכון שיש אפליקציות יותר מתקדמות ממנה בשוק שיעשו בשבילכם דברים הרבה יותר מתוחכמים, אבל בווטסאפ בחרו בגישת ה"פחות זה יותר" ונשארו עם שירות נקי ופונקציונאליות ברורה ומוגבלת.

"ווטסאפ היא לא המשך של האייסיקיו (ICQ) אלא יותר התפתחות או ספין אוף של פייסבוק, של תקשורת קבוצתית", טוען ד"ר גלעד רביד, מומחה לטכנולוגיות מידע מאוניברסיטת בן גוריון. "בישראל האפליקציה מאוד נפוצה ובאיזשהו מקום היא מחליפה את טוויטר, שלא כל כך תפסה בארץ. אני חושב שעיקר התקשורת של הדיגיטל נייטיבס, אנשים מתחת לגיל 30, נעשית היום בווטסאפ". היום כבר אי אפשר לדמיין את החיים שלנו בלי האפליקציה הזאת, ונדמה שמערב פּוקר עד לארוחה משפחתית – הכל עובר דרכה. גם עולם התקשורת עבר שינוי בעקבות הפופולריות והכלים שווטסאפ מעניק. קחו לדוגמה זמר מפורסם שמבקש (לכאורה) מאביו שיקריב למענו (לכאורה) בתולה (לכאורה) – זה קורה בווטסאפ. מאוחר יותר ההתרחשות בדירת המסתור מתואמת גם היא בווטסאפ. כשהעניין מתפוצץ, קבוצת הווטסאפ הופכת לראיה המרכזית בפרשה והמשטרה מדליפה סרטוני תיעוד דרך ווטסאפ, ושם – דרך קבוצות אחרות – גם העיתונאים מקבלים את החומרים ומעבירים אותם אחד לשני.

אחת התופעות הגדולות בהתנהלות של התקשורת היא אותן קבוצות סגורות שבהן כתבים מכל קצות המדיה ששומרים על קשר ומחליפים סקופים. חלק גדול מהקבוצות האלה נמצאות תחת הרוטרניק, רשת של קבוצות ווטסאפ שמנוהלות על ידי אליהו אליוביץ', כתב באתר רוטר בעבר ואיש פרסום בהווה. " הקבוצה חוגגת שלוש שנים בעוד כמה חודשים", אומר אליוביץ', "הסיפור התחיל כשעוד הייתי מכניס עדכונים לאתר רוטר. היינו כמה עיתונאים במסנג'ר, כל אחד הביא חבר ולאט לאט זה גדל. היום יש בקבוצה מעל 700 כתבים, מערכות ודסקים – כל מי שמתעסק בחדשות". כמו רשת הקבוצות הזאת ישנן עוד מספר יוזמות אחרות. "אני יודע על הרבה קבוצות שמנסות לחקות אותי, אבל לי יש את מספר המחוברים הגבוה ביותר. 98 אחוז מהאנשים שמתחברים לקבוצות האלה לא עוזבים אותן בחיים". טל שניידר, כותבת ועורכת הבלוג הפוליטי הפלוג, מצננת את החגיגה: "הקבוצות של החרדים מאוד מחוברות למה שקורה ראשונים, אולי בגלל החיבור לזק"א. אבל יש שם המון דיסאינפורמציה. אני מאוד נזהרת לא לחזור אחריהם".

הוא מת! בעצם אולי

אחד הסיפורים שהתגלגלו לעיתונות המיינסטרים דרך הקבוצות היה המקרה המביך כשאתר "סרוגים" עלה עם ידיעה על מותו של ספי ריבלין כשבוע לפני שהשחקן הלך לעולמו. "אני ראיתי את זה מתגלגל מול עיניי", נזכרת שניידר, "איך זה צץ בקבוצה ואיך זה עובר לסטטוסים עדינים ומסויגים ברשתות החברתיות, ומשם זה התגלגל ל'סרוגים'. ידעתי לא ללכת עם זה, לא לחזור על מה שאומרים שם. בשלב ההוא זה היה נראה לי לא מבוסס".

אבל לא רק את העדכונים החמים עיתונאים עברו לקבל בווטסאפ. בזכות השיח שנוצר בתת הקבוצות של העיתונאים, נולדו גם שיתופי פעולה בין קולגות. "מבחינתי זה בעיקר משמש להשגת מספרי טלפון. יש קבוצה של 30 איש, כולם אנשי תקשורת, ואם מישהו צריך נייד של מישהו הוא מקבל אותו תוך שנייה", מסבירה שניידר. "זה אמנם פחות פומבי, אבל לא הייתי בונה על קבוצת ווטסאפ שתשמור על הפרטיות שלי אם אעלה לשם משהו".

תופעת הנעת התהליכים בקבוצות הווטסאפ לא פסחה גם על החלונות הגבוהים של החברה הישראלית. מעט לאחר שהושבעה הכנסת הנוכחית פורסם שח"כ מרב מיכאלי הקימה קבוצה בשם שדולת הח"כיות שמאחדת את 26 חברות הכנסת ללא הבדלי דת, גזע או מצע מפלגתי. דרך הקבוצה חברות הכנסת מתאמות הצבעות וגם סתם מתאווררות ומוציאות קיטור על פרסומים לא מחמיאים.

אבל זו לא הקבוצה היחידה שפועלת במשכן. יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין דואג לעדכן כתבים דרך קבוצת ווטסאפ שפתח לו הדובר, אבל נראה שהוא לא ממש מבין את המדיום. שניידר קובעת שאדלשטיין "מתייחס לזה כמקום חד סטרי, ככפלטפורמה להעברת מסרים. הוא לא מוכן שהמסרים יהיו הדדיים, שיהיה שיח".

כמו כן, ישנם ח"כים שמחזיקים קבוצת ווטסאפ שכוללת את עושי דברם שמחכים לרגע הפקודה כדי לתמוך בחבר הכנסת, בין שמדובר בהופעות בתקשורת, בארגון הפגנת תמיכה או במתקפת טוקבקים. "זה בעיקר בהקשר של הנעה לפעולה. יש להם קבוצת תומכים אז הם אומרים עכשיו שהפוליטקאי העלה סטטוס, היכנסו לעשות או להגיב", מספרת שניידר.

התביעות כבר בדרך

לפני כשנה פורסם בוואלה! חדשות שישנה גם קבוצה של אלופים בצה"ל שפתחו להם קבוצת ווטסאפ, אולם דובר צה"ל הכחיש את הדבר. גם אם קבוצה כזאת אכן פעלה ולו לזמן קצר, סביר להניח שכיום היא מושבתת בשל פרצות אבטחה. פרצות אבטחה שבגללן הוגשה בארץ תביעה ייצוגית נגד החברה. התביעה מתבססת על מחקר של סטודנט למדעי המחשב מאוניברסיטת אוטרכט שבהולנד, שלטענתו פיצח את הקידוד שבו משתמשת ווטסאפ להצפנת מיליארדי ההודעות שעוברות דרכה. מומחי אבטחה ברחבי העולם חלוקים בדעתם עד כמה באמת אפשר להשתמש בתגלית של ההולנדי ולכן לא ברור אם היא אכן מסכנת את פרטיות המשתמשים. מנכ"ל החברה, קום, טען במייל תגובה לאתר הטכנולוגיה  Ars Technica ש"התסריט המתואר על ידי הבלוגר הוא בטבעו יותר תיאורטי מאשר מעשי. לומר שכל השיחות פרוצות זה לא מדויק".

למרות כל אלה לא באמת צריך האקרים אנונימיים שיחטטו לכם בחשבון כדי להסתבך. גם המשתמשים עצמם מצליחים להכניס את עצמם לצרות מבלי לקבל עזרה מבחוץ. באקוטובר האחרון פורסם ב-Ynet על מקרה שבו שוטרים ממשטרת רמלה התבדחו על חשבון תושב העיר, עלא הינדי, שנרצח – כהכל נעשה בקבוצת ווטסאפ הנושאת את השם מודיעין בילוש רמלה. הם כתבו בקבוצה הודעות כמו "ברוך שפטרנו" וקינחו בסרטונים פורנוגרפיים. לאחר חשיפת המקרה, השוטרים הועמדו לדין משמעתי.

אבל עם כל הכבוד לאנשי המקצוע, הצעירים הם אלה שהעבירו את מרבית הקיום הדיגיטלי שלהם לאפליקציה הזאת. "פייסבוק מתחילה לרדת מהפרק", מעידה איה לם, תלמידת כיתה י בתיכון עירוני א' בתל אביב. "הווטסאפ הוא מהיר ואין את העניין של הפרופיל ושל לאשר חברים. זה גם הרבה יותר נוח". מעבר לענייניים אדמיניסטרטיביים, נדמה שאחת הסיבות לכל הסיפורים על בריונות ועל עברות מין של הנוער בקבוצות הווטסאפ קשורות בכך שמדובר במדיום שהקו בין פרטי לציבורי בו הרבה יותר דק. "בפייסבוק זה אדם שעומד על המגדל וצועק מה שהוא רוצה", מסביר ד"ר רביד, "פה אנחנו מתנהלים בקבוצות שהן לכאורה יותר פרטיות, ולכן הרבה יותר קשה לעקוב אחרי מה שקורה. נוסף לכך התנוחה הזאת של הרכינה על הטלפון והכתיבה נותנת לנו הרגשת פרטיות רבה, ואנשים נחשפים הרבה יותר בווטסאפ מאשר בכל מדיום אחר שבו הם יושבים זקופים מול המחשב. התחושה היא שאני כביכול בחדר סגור".

אין ספק שהמעבר הזה לקבוצות הסגורות קצת בלבל את המערכת. "בניגוד לפייסבוק, שההורים כבר למדו פחות או יותר איך להתמודד עם הפלטפורמה שלו – בווטסאפ המבוכה היא רבה", מודה ד"ר רביד. "זה סוג של מערב פרוע. זו סביבה לא מבוקרת, לא מודרכת ולא מנוהלת. מערכת החינוך לא כל כך יודעת מה לעשות שם, ואנחנו כחוקרים לא כל כך יודעים מה להמליץ".