בן אדם הזיה

איתי זבולון הוא זיין, תותח, בקיצור הוא יניר האחמ"ש (וגם ווהן, מוטי 31 והכוכבנית - הלהיטים הוויראליים שחורכים את יוטיוב) ולמי שלא ידע או לא שמע, גם יש לו להקה. קוראים לה ויתרתי, כי זה מה שכולנו עושים בסופו של דבר. הושבנו אותם לשיחה על הבינוניות השולטת

"ויתרתי" בהופעה. צילום: גוני ריסקין
"ויתרתי" בהופעה. צילום: גוני ריסקין
8 בספטמבר 2013

יום העצמאות בתל אביב כבר הפך לקלישאה בפני עצמה. בזמן שבכל רחבי המדינה אנשים הולכים מכות על פיסות דשא בפארקים מטונפים, בתל אביב בחורות חמודות בתיקי גב אוכלות פיתה עם שיפודי טופו. אותם מראות אלטרנטיביים כביכול מחכים גם לבאי החצר של "אפריקה" בצהריי היום. ברקע סודה פאבריק מנגנים לקהל מעורב של היפסטרים, משפחות וגברים בשלבי התקרחות שונים.

נדמה שכולם מחכים לשלישייה המנצחת של היום: להקת ויתרתי. הסולן איתי זבולון – שמוכר לרובכם יותר כ"יניר האחמ"ש" – נמרוד ליברמן ויהונתן כספי, הפכו ברגע לשם הלוהט התורן בסצנת האינדי והפאנק, אחרי הופעה רוצחת באינדינגב שעבר. ההופעה שלהם הייתה כה מוצלחת, עד שהעפילה ברמת הבאזז אפילו על מופע האיחוד של הבילויים שהתקיים שם יום קודם לכן. דחיפה משמעותית לא פחות להייפ הגובר סביב הלהקה נותנים הסרטונים המעולים שזבולון מעלה ליוטיוב.

כשהוא לא עסוק בלנגן בוויתרתי "כמו חולדה אחוזות דיבוק", הסולן בן ה־28 משחק בתיאטרון החאן וכן מביים ויוצר. הסרטונים שלו, בדומה למילות השירים שהוא כותב לוויתרתי, מדברים על דמויות קיצוניות אמנם, אך כאלה שגם יש בהן הרבה אמת. למשל ווהן, הגרמני שמגיע לישראל כדי לכבוש את חיי הלילה ובכך לפצות על חטאי הסבא הנאצי שלו; או יניר האחמ"ש, איש חסר מודעות שבטוח שהוא מתנת האל לאנושות אף שהוא בעצם עלבון מהלך.

לאלה מתווסף סרטון נוסף בשם "כוכבנית" שבו זבולון משתף פעולה עם רועי כפרי, גיבור "בקיצור" וחצי מהצמד ניצה ולחם. הסרטון, בו משחק זבולון כוכבנית עבר שמתקשה להזדקן, הגיע ל־23 אלף צפיות תוך יומיים. "הסרטונים הסתובבו אצלי הרבה זמן בראש, אבל היה איזה נתק, איזה גשר שבור שלא ידעתי איך לחצות", מספר זבולון. "בנקודה כלשהי כבר לא יכולתי שלא לעשות אותם. למדתי עריכה, קניתי מצלמה, וחברים התחילו לעזור לי. בין אם זה עמרי שנהר שעשה איתי את ווהן ואת יניר, או רועי כפרי וניב מג'ר שמאוד תמכו בי. 'כוכבנית' נולדה מול פינות האיפור בניסן נתיב, שם למדתי. היה כיף מאוד לעבוד עם כפרי. הרבה זמן רצינו לעשות משהו ביחד, ומלבד תפקיד קטן שעשיתי ב'בקיצור' (הסדרה הקצרצרה של כפרי ב'ארץ נהדרת' – ח"ב), זאת הפעם הראשונה שיצא לנו לעשות את זה כמו שצריך. אני בטוח שעוד נמשיך ליצור ביחד".

אגב "בקיצור" שמשודרת בשיא הפריים טייםהשאיפה היא להגיע מהרשת לטלוויזיה המסורתית, או פשוט להחליף אותה?

"אני לא שואף להפיל את ערוצי הטלוויזיה. הכל נוצר מתוך רעב ליצור. וככה עוד הרבה יוצרים עצמאים נותנים בראש לכל תקציבי הענק. יש הרבה אנשים מאוד מוכשרים במדינה הזאת, אבל התרבות השולטת בינונית. זה מתבטא בין היתר בפיגור שיש טלוויזיה".

אתה בכלל רואה טלוויזיה?

"אין לי, יש לי יוטיוב. אני גם לא מאלה שרואים את כל הפרקים של 'גירלז' ב־DVD. אנחנו חיים בעידן מדהים, אבל יש בי גם חלק חשדן בנוגע ליעילות שלו. יש לטכנולוגיה אפקט מאוד אכזרי על הנפש, היא נכנסת בינך לבין עצמך".

בגלל זה אין לך פייסבוק, אף שחלק ניכר מההצלחה של הסרטונים שלך מגיע משם?

"פייסבוק זה דבר מאוד אגרסיבי, אני חושב שהוא ההפך מבודהיזם".

פאנק וסרטונים מופרעים מצד אחד, תיאטרון מצד אחר. לא מוזר?

"פעם הייתה אצלי חלוקה שגויה, דיכוטומית, שלפיה תיאטרון זה דבר מנומס ורוקנ'רול זה פרוע. אז כן, היה לי קצת מוזר להתעסק בשניהם. עם הזמן הבנתי שהם בעצם מאוד דומים והצלחתי למצוא סינתזה".

מאיפה הגיעו הדמויות האחרות? ווהן ויניר האחמ"ש?

"הניצוץ שהדבר הזה נולד ממנו הוא דבר שקשה להצביע עליו. ווהן הוא דווקא דוגמה למשהו מוחשי. הייתי בברלין, בפאב עם חבר. ישב לידנו בחור גרמני, יותר מבוגר. הוא שאל אותנו מאיפה אנחנו וכשענינו שמישראל, הוא שאל אם אנחנו כועסים על השואה. אמרתי לו שאם הייתי כועס כנראה לא הייתי בברלין. הוא לקח פאוזה ואמר שככל שנקדים לדבר על הכל, ככה יהיה יותר טוב לכולנו. יכול להיות שזה השאיר בי איזה חותם. הדמויות לרוב נולדות ממשהו שמשאיר רושם או נוגע באיזשהו מקום. יניר למשל, הוא סבא שלך על אסיד. הוא תמצית השבר, הוא הקורבן של עצמו, הוא חוסר אונים, אימפוטנציה, הוא מלך".

חזרה לוויתרתי בחצר של אפריקה: אם ההופעה שלהם ביום העצמאות לא מהווה דיסוננס מספיק, השלישייה עולה להופיע באור יום, במרחק מטרים ספורים מהקהל, עם יותר עשן מנגל מסיגריות. לא הכי רוקנ'רול, שלא נגיד פאנק או הארדקור. לוויתרתי נראה שזה לא מזיז. הם מבחינתם באו לדפוק לכולנו את הראש בקיר.

הסט נפתח בקטע בעל השם המקסים "סגרתי 28 אז מותר לאנוס", אחד מיני רבים ברפרטואר הלהקה שמציע ישירּות מרעננת ומדכאת בעת ובעונה אחת. בין השירים פונה זבולון לקהל במונולוגים ציניים להפליא, שמזכירים קצת גרסה רלוונטית וקוהרנטית יותר של גלעד כהנא ("מי ראה את הדלקת המשואות? מי הבמאי של זה? זה ערוך כל כך רע וקלישאתי. כן אהבתי את המחרוזת של גאיה, 'ימים של שקט'. אולי סתם הייתי חרמן"). במהלך ההופעה זבולון וכספי גם מטיילים בין האנשים בקהל, קופצים משולחנות ומרימים לשלישיית גרופיות היפסטריות מתוקות שרוקדות כמעט בקדושה דתית לשירים.

שבבים של עץ ניתזים ממקלות התופים, אין אדם בקהל שלא מחייך. כשמגיעים סוף סוף ל"מוטי, 31, אזור המרכז, כללי" – הכי קרוב ללהיט שיש להם – השלישייה מזמינה בהתרגשות את רם אוריון לנגן איתם. עשרות מצלמות נשלפות בקהל. ברגע השיא של השיר מתחיל בקהל פוגו שנגמר בהתרסקות ישירה של מישהו לתוך מערכת התופים. איברים מתעופפים לכל עבר ולרגע אחד מתעוררת אווירת סוף העולם שכנראה אליה הלהקה מכוונת. כל השמועות נכונות, זה אכן השואו הכי טוב בעיר. השירים של ויתרתי מתארים אדם שנשמע כמו הפחד הכי גדול של כולנו – רודף תהילה מהירה, חושב רק על עצמו אבל קונפורמיסט במובן הכי דוחה של המילה. אדם שמשקר לעצמו ולסביבה שלו רק כדי לא להתמודד עם הבינוניות של החיים שאותם הוא חיי. אדם שוויתר על כל מה שלא מובן מאליו.

אתם כותשים הרבה מההגדרות העצמיות שייתכן שהמעריצים שלכם אוחזים בהן. אתם לא מפחדים לאבד קהל דרך הביקורת החריפה שאתם יורים על החיים של כולנו פחות או יותר?

כספי: "ברור לי שלא כולם יתחברו למוזיקה, אבל זה לא מעניין אותי".

זבולון: "אני לא חושב שאנחנו צוחקים על הקהל שלנו".

כספי: "אנחנו כן צוחקים על הקהל שלנו! ברור שכן. על מה אתה מדבר?".

ליברמן: "אני חושב שאם אתה לא צוחק על כולם, אל תצחק על אף אחד. זה משפט של טריי פארקר, היוצר של 'סאות' פארק'. אם כולם נהנים, אין דיסוננס".

זבולון: "כל השירים שלנו מציפים נקודות קיצון. בין אם זה אדם שכל כך רוצה להשתתף בריאליטי, שהוא משמין כדי ללכת ל'לרדת בגדול', או דמות ההיפסטר ב'אתמול הייתי בריף רף'. הכוונה היא להגיע למקום שבו הפוזה הופכת להיות שבר. שהאדם כל כך פוזה שכבר אין אדם. גם אם מגיעים להופעות שלנו אנשים שאפשר להגדיר כהיפסטרים, הם בהחלט כן בני אדם".

כספי: "יש פה הצפה של מושגים, אין פה קריאה לפעולה. אין 'יאללה, מחר נפגשים בגינת שינקין ושורפים את כל הסחים'. אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה".

בכל זאת יש אלמנטים מאוד חזקים של מחאה בשירים שלכם, מילים קשות מאוד לעיכול.

ליברמן: "אנחנו מנסים לתאר אנשים שוויתרו, אולי כדי שאחרים יוכלו להתנהג אחרת".

אז כן יש פה איזו קריאה לפעולה.

כספי: "אולי קריאה לפעולה אישית. שמות השירים, השם של הלהקה – הכל בגוף ראשון. זה מונולוג שבו אדם חושף את הקרביים שלו, את האמת. יש פה קריאה לאדם לקום ולטפל בעצמו. אנחנו יכולים לבוא ולהגיד שהממשלה חרא והמוזיקה פה חרא, ואין זכויות אדם וצריך לסיים את הכיבוש. אבל אני חושב שהבילויים עושים את זה מצוין, כמו גם עוד אמנים אחרים. לא רצינו להעביר את המסרים האלה בתור להקה".

זבולון: "הכל התחיל כניסיון להקיא דברים שהפריעו לנו ולתת בראש. היה לנו הכי קל לגשת ולגעת בוויתור הזה. מושג שמדבר על דיכוי, על סירוס, על בורגנות. יש בו שעמום, ריק, זבל, בנאליות, פחד. דברים יפים בסך הכל. אם יש בן אדם שהוא מוטי, ואני בטוח שיש יותר מאחד, הוא בן אדם די טרגי".

אפשר לראות את זה כהתנשאות.

כספי: "אין כוונה לפגוע באף אחד, אבל מותר לנו להגיד שיש דברים יותר ופחות נכונים בעינינו. את יכולה לקרוא לזה התנשאות אם את רוצה. יש מישהו שלא מתנשא על אחרים?".

זבולון: "כבר שמעתי אנשים שאומרים שהם לא מאמינים לנו. אבל לנו זה ברור שאנחנו עושים הכל ממקום של כנות. הדברים שאנחנו שרים עליהם מכעיסים אותנו, מפחידים אותנו, מצחיקים אותנו מאוד. השמחה והחדווה שבה אנחנו מנגנים, זה דבר שבאמת קיים".

מפריע לכם שמתייחסים אליכם בתור דחקה?

זבולון: "להפך, זה רק הופך את זה לכואב יותר, לאפקטיבי יותר".

השירים שלכם מתארים ישראל די דוחה ובהמתית. זאת התחושה שיש לכם מחיי היום יום פה?

ליברמן: "הדימויים הם בחלקם באמת ארץ ישראלים. 'סגרתי 28' לא היה עובד בגרמניה. כן יכולתי לתאר שם את אותו הרעיון, עם מטפורות מקומיות. נניח 'סבא שלי היה קאפו אז שכבתי עם אשתו'. ישראל לא המציאה כלום".

זבולון: "השיר הזה באמת מדבר באופן יותר לוקאלי על המליטריזם ועל תחושת ה'מגיע לי' שיש פה. מרבית השירים נוגעים לגועל אנושי שאפשר למצוא בכל מקום".

כספי: "אנחנו לא אומרים שום דבר חדש, לא מגלים לאנשים שדת זה קקה".

ובכל זאת מרבית המוזיקאים בישראל לא מעזים לשיר על דברים הרבה פחות רגישים מזה.

זבולון: "למה? בחדש של עידן רייכל, הוא פותח הכל".

כספי: "מרבית המוזיקאים רוצים להיות שלמה ארצי ולמלא את קיסריה. אמנם גם אנחנו לא נתנגד לנגן שם, אבל בדרך, נעשה מה שאנחנו רוצים".

ליברמן: "בינתיים זה הולך לא רע".

אז מה המטרה בעצם?

ליברמן: "המטרה היא שאנשים יבואו להופעות וילכו מכות".

בשנה שעברה השלישיה הוציאה אי.פי כפול ראשון בהוצאה עצמית ובעוד חודש יתווסף אליו אי.פי חדש, שגם יהיה זמין ברשת ויודפס במספר מצומצם של עותקים פיזיים. סיפור האהבה המורבידי הזה התחיל לפני כעשור כשזבולון וכספי (בן 28, מתפרנס מעריכת וידיאו) הכירו כשזבולון עבד בכלבייה של אביו של כספי בכפר סבא. השניים עברו לגור יחד בתל אביב ולדבריי כספי "יום אחד פשוט החלטנו שבא לנו להקים להקת הארדקור ממש מטומטמת". היום הזה היה לפני שנתיים וחצי. את ליברמן (בן 27, מוזיקאי שמנגן עם הגרובטרון, איגי דיין ועוד) הם צירפו לעסק אחרי שכמה מתופפים לא עמדו בקצב. "משם הכל הרפס", מספר זבולון בציניות אופיינית, יש שיאמרו תל אביבית. גם על זה הם לא ממש מצליחים להסכים.

כספי: "אנחנו כן מגיעים ממקום מאוד תל אביבי. בועתי. אנחנו חיים פה כבר כמה שנים, יוצרים פה, פוגשים אנשים. טבעי שהשירים יעסקו בדברים שקורים בתוך הבועה. אני לא באמת יודע איך מישהו שהוא מלצר במלון באילת יקבל את המוזיקה שלנו". זבולון: "מה? מה? איזה שטויות".

ליברמן: "אני חייב להסכים. ברור שלא כתבנו שירים כדי שקהל מסוים יאהב אותנו ואחר לא. אבל בסופו של דבר, אם תעשה חתך של הקהל שלנו, תמצא קבוצת גיל מסוימת עם ראש מסוים. אני לא בטוח שמחוץ לתל אביב זה יעבוד".

זבולון: "נו באמת. מה, אין אנשים שאוהבים פאנק והארד קור מחוץ לתל אביב?".

כספי: "לא אמרתי שזאת הכותרת, שזה הגבול. אנחנו פועלים בסביבה תל אביבית, אין מה לעשות. בוא נגיד שאם היינו מופיעים בשדרות רוטשילד בערב יום העצמאות מול קהל לא תל אביבי, סביר להניח שרוב האנשים לא היו מבינים מה אנחנו רוצים. אם הם היו שומעים שירים כמו 'סגרתי 28', רובם גם היו רוצים לפרק אותך במכות".

זבולון: "יש משהו בציניות שהוא מאוד אורבני".

כספי: "ממש לא נכון. מה זה אורבני בכלל?".

טוב, בואו נסיים את זה בטוב. יש לכם חברות?

ליברמן: "אני זורם עם הכל, כל עוד יש לו כוס".

חיות משק?

ליברמן: "תשמעי, עוד לא מצאתי אחת שעשתה לי את זה, אבל אני לא פוסל".