יוצאת מלכה

אפשר לספר על אסתר רדא שיצא לה אלבום חדש, שהיא שילבה בו השפעות אמהריות אחרי ששנים התביישה, שהיא עומדת לצאת לסיבוב הופעות ממרכז אמריקה ועד אפריקה, שהיא מתכננת אי.פי קאברים של נינה סימון - וכל זה עוד לפני שאמרנו מילה על השנה המטורפת שעברה עליה. אבל כדי לדעת את הפרט הכי רותח עליה, תצטרכו לקרוא את הכתבה

צילום: איליה מלניקוב. סטיילינג: אביב כפיר. איפור: שירי שאשה. עיצוב שיער: eve luzi. מכנסיים ואקססוריז: עדיקה, חולצה: שני צימרמן. טפט: גולדשטיין גלרי טפט, בוגרשוב 55
צילום: איליה מלניקוב. סטיילינג: אביב כפיר. איפור: שירי שאשה. עיצוב שיער: eve luzi. מכנסיים ואקססוריז: עדיקה, חולצה: שני צימרמן. טפט: גולדשטיין גלרי טפט, בוגרשוב 55
13 בפברואר 2014

לראיון הזה הגעתי בחשש שלא ממש נשאר מה לחשוף על אסתר רדא. היא עצמה אולי אינדי, אבל החשיפה שקיבלה לאחרונה הייתה מיינסטרים לכל דבר, כולל כתבה בחדשות ערוץ 2 וראיון שער ב"7 לילות" שסיפר את כל הסודות שלה לפניי ולפנים ("קצת גדול להגיד עליי מיינסטרים, לא? זה לא שאנשים קופצים עליי ברחוב", היא מתקוממת). ואז – כשסיפרה על סיבוב ההופעות הבינלאומי שהיא עומדת להשיק לרגל האלבום החדש הנושא את שמה – שאלתי אם גם בעלה, גילי יאלו מזבולון דאב סיסטם, יצטרף. "הנה משהו שלא דיברתי עליו עד היום", היא עונה. בום. מתברר שלפני חצי שנה – פחות או יותר בתקופה שנכנסה לאולפן כדי להקליט את חמשת השירים הראשונים לאלבום הבכורה – החליטו השניים להיפרד.

אולי הייתי צריך להתנפל על זה כמו עיתונאי רעב. כי כשמערכת יחסים מתפוררת דווקא כשאחד מבני הזוג ממריא, זה פותח פתח לפרשנויות נבזיות, מהסוג שעושים מהן לפעמים כתבות. למשל, שההצלחה החדשה והמהירה לא עמדה בקצב של הזוגיות הישנה, או שהמעמד החדש של רדא – שעד לא מזמן הייתה יותר שחקנית מאשר זמרת – איימה על בן הזוג המוזיקאי שלה. אבל כשרדא אומרת "זה חבל, אבל קורה מה שצריך לקרות", הרצון לחטט נמוג מעצמו. היא מדברת הרבה על המקום הבטוח שהגיעה אליו לאחרונה, לא מעט בזכות יאלו – זה שאפשר לה בכלל לרוץ את המרתון של השנה האחרונה. וזו הייתה שנה מטורפת. ההופעה הלוהטת שנתנה באינדי נגב בסוף 2012, הראשונה שלה למעשה כזמרת סולו, תורגמה לטור מצליח ברחבי הארץ (ובהמשך גם באנגליה, ארצות הברית, שבדיה וקנדה), ובמהלך אותם חודשים נרקם גם אלבום הסולו הראשון (קדם לו אי.פי שיצא ב־2012).

אולי בעצם עדיף לא להיות בזוגיות בזמן סיבוב הופעות של כמה חודשים?

"זה מצחיק, אבל אנחנו הולכים להיפגש. יש פסטיבל בסיירה נבדה שאני מופיעה בו, וגם זבולון דאב סיסטם".

זו תהיה בעיה?

"לא, זו לא בעיה. זה נעשה בהבנה ובאהבה".

הצלחה זה כואב

רדא מדברת על מערכת היחסים הגמורה פחות או יותר באותם מונחים שבהם היא מדברת על השנה החולפת: כשלב טבעי בהתפתחות שלה שהגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון. "לפני שלוש שנים אולי הייתי מפחדת מהמהירות שבה כל זה קורה, מתקפלת", היא אומרת. "כי ההצלחה זה מקום מפחיד, מקום שאנחנו לא מכירים. והכישלון – הוא נוח. אתה מסכן ומחבקים אותך. אנשים אוהבים להתלונן, ולהצליח זה להגיד 'טוב לי'. לאנשים קשה להגיד את זה".

 מה שקרה לך השנה יכול לאכלס כמה שנים של קריירה.

"אני חושבת שהגעתי למקום בנפש שאני יכולה להכיל את הדבר הזה. נורא התרגשתי, אבל לא בקטע של 'איזה פחד, אימא'לה, זה מלחיץ'. עכשיו זה נראה לי טבעי. זה לא גדול עליי".

אגב, למי שתוהה, אישית אני לא חושב שמדובר בשחצנות, משום שברגעים שבהם רדא מסתכלת על סיטואציה שכן גדולה עליה, היא מודה בזה באותו החן.

הופעת עם הרולינג סטונז בפסטיבל גלסטונברי.

"וואו, היה כל כך דחוק בהופעה שלהם! לא נעים. אני לא יודעת אם הייתי יכולה להכיל את ה־200 אלף איש שהיו בהופעה של הסטונז. זה מטורף, צריך לעבור איזו דרך כדי להכיל את זה. רק להיות בקהל היה לי overwhelming. מלא אנשים ואנרגיה… זה פסיכי. לא יודעת איך הייתי יכולה לעמוד מול הדבר הזה".

אז עכשיו אני מבין למה בחרת במה אינטימית יותר.

"להופיע בגלסטונברי, לא משנה על איזו במה, זה מרגש וכבוד גדול. טיילתי בצ'כיה ופגשתי איזה זוג וסיפרתי להם שהייתי שם, והם השתגעו ושאלו: 'וואו, איך השגת כרטיסים? חצי שנה ניסינו לקנות'. ואז, כשאמרתי שהופעתי שם, הם בכלל נדלקו".

בעוד כמה שנים תכילי גם 50 אלף?

"נראה לי שכן. זה משהו שהנפש מתכוננת אליו – להיות חשוף מול כל האנשים. הרי אתה עולה לבמה ונותן אהבה".

פה כדי לשחק

היא נולדה לפני 29 שנים. מסע ההופעות הבינלאומי שלה יחל ב־7 במרץ, יום הולדתה. אימא שלה עשתה את המסע לארץ כשהיא בהיריון עמה ועם אחיה, שהיה אז בן 5. כשאסתר נולדה בקרית ארבע (שם שוכנה המשפחה הדתית שלה, אביה כבר לא היה בתמונה, ואמה, שהייתה אז רק בת 21, גידלה את שני הילדים לבדה). "הייתי ילדה מבולבלת, ילדה של מהגרים, שצריכה לבחור דבר אחד ובחרתי בישראליות. עד לפני כמה שנים בכלל לא הייתי מוכנה להקשיב למוזיקה אמהרית. כשאימא שלי הייתה שמה את זה בבית, הייתי אומרת 'אוווווו'. ביקשתי ממנה גם לא לדבר איתי אמהרית. רק כשהכרתי את גילי, והוא שמע מוזיקה אמהרית, הצלחתי להקשיב לזה ממקום חדש ואמרתי: 'וואו, זה טוב. זה משהו שיכול להוות השראה ולהיכנס למוזיקה שלי'. רק כשהייתי בטוחה במקום שלי, יכולתי לראות גם דברים אחרים".

באלבום שלה יש לא מעט סימנים לקבלה המחודשת הזאת. המובהק שבהם הוא שיר אתיופי מסורתי בשם " Nanu Ney" ("בואי ננו"), וברצועות אחרות מככבים לא פעם כלי נגינה אפריקאים. הבסיס של האלבום הוא אר אנ' בי וג'אז, ויש גם רגאיי ורוק וסול ועוד המון השפעות וזרמים מכל קצות הקשת. "אני אוהבת מוזיקה, ובעיניי אין גבולות. ההגדרה של רוק או ג'אז היא סתמית, היא כדי שהצרכן יֵדע מה הוא קונה, אבל מוזיקה זו מוזיקה. בשביל מה אני פה אם לא כדי לשחק? אני עושה מה שאני אוהבת. זה פאן. זה מקום לפורקן, כן, אבל זה אפשרי בכל מיני דרכים, והסגנון המוזיקלי הוא שולי".

צילום: איליה מלניקוב. סטיילינג: אביב כפיר. איפור: שירי שאשה. עיצוב שיער: eve luzi. מכנסיים וחולצה: שני צימרמן. אקססוריז: עדיקא. טפט: גולדשטיין גלרי טפט, בוגרשוב 55
צילום: איליה מלניקוב. סטיילינג: אביב כפיר. איפור: שירי שאשה. עיצוב שיער: eve luzi. מכנסיים וחולצה: שני צימרמן. אקססוריז: עדיקא. טפט: גולדשטיין גלרי טפט, בוגרשוב 55

יש הרבה פורקן באלבום הזה. יש למשל שיר שנקרא "Out" שמדבר על קשיי החיים ויכול היה להיות המנון מחאה חברתית, ויש בו שיר שנקרא "Bad Guy" שנראה תחילה כמו שיר אהבה לדושבג.

"ההופעה היא שחרור של כל מגוון הרגשות, ועצב או כעס הם לא דבר שלילי. הם עוד רגש, זה משהו שקיים, נמצא. לא בריא להגיד שזה שלילי, שאסור לחוש כעס או להיות עצוב".

ו"Bad Guy", זה על האכזבה מגברים?

"סוג של, אבל זה לא על גילי. האמת שזה נכתב על אבא שלי. זה על גבר שעף על עצמו ומשיג את כל הבחורות ומשחק אותה פה ומשחק אותה שם, ובסוף, כן, אני אומרת 'I'm in love with a bad guy'. כולנו בסוף נמשכים לדמות האב שלנו".

זה מה שאת אוהבת?

"היום כבר לא. כשהשיר נכתב, הרבה לפני שפגשתי את גילי, כן. נראה לי ששם נפלה ההבנה שזה מה שקורה לי".

אביה של רדא עזב כאמור את המשפחה כשאמה הייתה בהיריון. היום הוא נודד בין גדרה לאתיופיה, ורדא בקשר עם אחיותיה ממשפחתו החדשה. "הוא תמיד היה נווד, הלך ונסע, וגם היום יש לו בית שם ובית פה". אימא שלה נשארה בקריית ארבע כמה שנים עד שעברה לנתניה, שם התגוררו שתי אחיותיה. רדא הגדירה בראיון עבר את נתניה כ"עיר ה־MTV", מכיוון שנחשפה שם לראשונה למוזיקה לא דתית. ככה פחות או יותר החלה את מסעה לעבר החילוניות. אמה נשארה דתייה.

איך היא חיה עם הבחירה שלך לא להיות דתייה?

"זה קרה בגיל 16, זה מאחורינו. וזה לא משנה לה, האמת. עם כל התרבות ה'פרימיטיבית', במירכאות, שממנה היא הגיעה והמסורת והיהדות, היא עצמה אדם פתוח שחינך אותי לחופש ועצמאות. הדברים שעשיתי, שלא תאמו לחוקים של המקום שממנו היא באה – ובאמת שעשיתי המון כאלה – לא גררו את הקשר שלנו לתהום".

אולי היא השתחררה דרכך.

"לגמרי. מה שהוביל את הגישה שלה היה שכל עוד טוב לי ואני מאושרת, לא משנה מה אני עושה".

היא פמיניסטית?

"במבט ראשון היא לא משדרת את זה – היא ביישנית ועדינה ונעימה. אבל בהתנהלות, היא מגיל 20 לבד עם שני ילדים קטנים. תחשוב שהיא גדלה עם ההורים שלה במין קומונה – תא משפחתי אתיופי עם חוקים נוקשים. היא תמיד שמה כיסוי ראש כשהיא נסעה להורים שלה בקריית ארבע. הם לא ידעו שהיא קצת השתחררה מזה".

מה היא חושבת על הקריירה שלך?

"אימא שלי גאה מאוד. כל שיחה בשנה האחרונה נגמרת ב'אני גאה בך'".

רגע מכונן בגאווה הזאת היה כשאימא שלה צפתה בערוץ האתיופי ("לא זה הישראלי, הערוץ שמשדרים אשכרה באתיופיה") ופתאום החלו לדבר על רדא ועל הקריירה שלה. "בכלל לא ידעתי על זה", מספרת הבת. "פתאום היא מתקשרת אליי ואומרת לי: 'את לא מאמינה, את בערוץ האתיופי'. הם אמרו שישמחו אם אבוא להופיע שם. לא הייתי אף פעם באתיופיה, זה חלום חיי".

נכון לעכשיו, סיבוב ההופעות הבינלאומי יתרכז באירופה, מרכז אמריקה וצפון אמריקה. "יש דיבור על אפריקה במאי, ואם זה יקרה ננסה לשלב את אתיופיה", היא מספרת. "זה מרגש לנסוע למקום שתמיד שמעת עליו ויש לך דמיון של איך הוא נראה, ציור שבניתי בראש, ולפגוש את המציאות שם".

בדרך כלל עושים סיבוב הופעות בישראל אחרי הוצאת דיסק, לא?

"מה שקרה אצלי הוא שכבר לפני שהאלבום יצא, היה השנה סיבוב הופעות בישראל וחרשנו את הארץ. אבל המטרה שלי מההתחלה הייתה להופיע בחו"ל. זה לא סתם נכתב באנגלית. לא מהמחשבה להתפרנס, אלא כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. יש בישראל הרבה אנשים, אבל בעולם יש עוד המון", היא צוחקת.

צילום: איליה מלניקוב. סטיילינג: אביב כפיר. איפור: שירי שאשה. עיצוב שיער: eve luzi. מכנסיים וחולצה: שני צימרמן. אקססוריז: עדיקא. טפט: גולדשטיין גלרי טפט, בוגרשוב 55
צילום: איליה מלניקוב. סטיילינג: אביב כפיר. איפור: שירי שאשה. עיצוב שיער: eve luzi. מכנסיים וחולצה: שני צימרמן. אקססוריז: עדיקא. טפט: גולדשטיין גלרי טפט, בוגרשוב 55

ליבוביץ' אמר את זה יפה

אחד השירים שלא נכנסו לאלבום הוא ביצוע יפה של רדא ל"Sinnerman" של נינה סימון. "הוא לא נכנס כי לא קיבלנו אישור עדיין", היא אומרת בקול מאוכזב, אבל מבהירה מיד שיש כבר תוכניות להמשך: "אי.פי של ארבעה שירים – נינה סימון פוגשת את אתיופיה: 'Sinnerman' ,'Feeling good', 'Four women' ועל הרביעי עדיין לא החלטתי. אני חושבת שזה יהיה, אני לא זוכרת את השם… זה הולך: 'I'm black, beautiful and proud' (נראה שהכוונה ל"To Be Young, Gifted and Black" – י"א) – שיר גאווה שחורה".

זה חשוב לך?

"לא ממקום של כוחניות. כילדה התקשיתי להרים פה את הראש. לא מעבר, רק להרים את הראש. אני בטוחה שיש עדיין ילדים שעוברים את זה ובא לי לחזק אותם".

זה עדיין קורה לך?

"אצלי כבר לא".

את גרה בדרום העיר, מקום שבו יש גזענות הולכת וגוברת כלפי סודנים ואריתראים.

"זה בעיקר עצוב. נכון שיש בעיה, אבל היינו פליטים, העם היהודי, והאמנו פעם באהבת לרעך כמוך, לחבק את הגר. הדברים הטובים בדת, שסבא שלי לימד אותי ואני עדיין מאמינה בהם ואוהבת אותם – דווקא הם כבר לא שם".

את מאוכזבת מהיהדות, ממה שהיא הולכת והופכת להיות היום?

"כן. ישעיהו ליבוביץ אמר את זה יפה, שברגע שלוקחים את הדת, שהיא דבר מוסרי וערכי, ומחברים אותו למשהו כמו פוליטיקה ומדיניות ואינטרסים – זה מקלקל הכל. אני מאמינה באהבה, זה האלוקים שלי… אתה רואה, אני רגילה עדיין מהשנים שלי כדתייה… זה האלוהים שלי, וזה בא לידי ביטוי כשאני שרה: אני סוג של צינור שאמור להעביר אהבה".

אסתר רדא תשיק את האלבום החדש בהופעה ביום חמישי (20.2), במועדון התיאטרון עם האורחים קרולינה, תומר יוסף וגל תורן (מרסדס בנד)