יתד נאמן

רגע לפני שהיא מוציאה אלבום בכורה פוליטי במיוחד, רננה נאמן מספרת על הילדות הלא שגרתית שעברה ועל מערכת היחסים שלה עם הנבל

רננה נאמן. צילום: גוני ריסקין
רננה נאמן. צילום: גוני ריסקין
1 בספטמבר 2013

רננה נאמן מנהלת יחסים אינטימיים במיוחד – עם נבל. "אני אוהבת להתחבק איתו", היא מגלה. "זה כלי גדול שנשען עלייך ואת נשענת עליו. לעץ שלו יש ריח ותיבת תהודה שאת יכולה להקשיב לה. הנבל מדבר אליי, הוא חצי בן אדם".

משונה לדבר ככה על כלי נגינה.

"אני איתו מגיל 6. הבעיה היא שהוא לא ממש רוקנ'רול. הוא רציני, מכובד, כבד. אני רוצה לפרוץ את הדימוי המלאכי־פייתי שיש לו – משהו שאני לא סובלת. לשבור את הנעימות הזאת, לגרום לו לחרוק ולחרוג, למחות".

השילוב בין חינוך קלאסי למחאה טבוע בדנ"א של נאמן ומשפחתה. אביה הוא פרופ' ג'אד נאמן, חתן פרס ישראל לקולנוע, במאי פורץ דרך ואיש שמאל ידוע; אחותה ליבה היא הכנרת של ההרכב המולטי־לאומי סיסטם עאלי. בילדותן נהגו שתי האחיות לצפות באופרות ובמחזות זמר במקום בטלוויזיה. את הרדיו המסחרי החליפו בלוז, פולק, מוזיקה יוונית ואובססיה של רננה לקסטה של אדית פיאף. משם זה המשיך למגמת הג'אז בתיכון עירוני א', נטישת הנבל לטובת רומן אסור עם הפסנתר, שירות לאומי ברופאים לזכויות אדם ביפו, איחוד מרגש עם אהבת נעוריה המוזיקלית והוצאת אלבום הבכורה "שנסון לציון". האלבום הוא נס מוזיקלי קטן בעברית: בגיל 22 נאמן היא הדבר הכי קרוב לשילוב בין חוה אלברשטיין למארינה מקסימיליאן ולבילויים. בתוספת בגרות מתוחכמת, ערנות פוליטית – שמאלנית כמובן – וחוש צדק. נינט טייב מגיעה להופעות שלה וגם לגלגלצ היא נכנסה עם השיר "סופת חול".

מצחיק שאת מושמעת בתחנה צבאית. סותר את האג'נדה, לא?

"גלגלצ באמת לא מתיישבת עם הערכים שלי. זה אבסורד מטורף שהאוקיי שלך בעולם כמוזיקאי תלוי בכניסה לפלייליסט, שהוא חלק מתחנה צבאית במקור. אבל זה גם משרת את המטרה. 'סופת חול', שהוא שיר מאוד פוליטי, זמין לא רק לקהל התל אביבי אלא גם לאנשים שמאזינים לגלגלצ, שזה כל המדינה בעצם".

אגב פוליטיקה, בשיר הנושא של האלבום, את שרה "הסתערנו מלפנים, הם התקיפו מאחור, גירשנו תושבים, סגרנו את החור".

"השיר נכתב בעקבות שיחה שהייתה לי עם מישהו שאמר 'כשהגענו לפה היו ביצות ושממה'. זו אמונה שקיימת אצל הרבה אנשים, שמתעלמים מהעובדה שהיו פה כפרים פלסטינים ושהיה פה גירוש ב־1948. זו התכחשות פנימית. הפעולה הציונית החלוצית הייתה אז כל כך מרגשת ומלאת אדרנלין, עד שהיא עמעמה את הזיכרון של הדברים הרעים שקרו בדרך. נרטיב שמספר סיפור חלקי לעולם לא יכול להוביל למשהו טוב".

עם כל הכבוד, את בת לאצולה תל אביבית שמנגנת בנבל. לא המודל הקלאסי למוזיקת מחאה אותנטית.

"אני מתעסקת בשאלת הזהות שלי כל הזמן. נולדתי אתמול, אני לבנה, ההורים שלי אקדמאיים. אולי בעצם אין לי לגיטימציה להגיד משהו? למה שהיצירה שלי תעניין מישהו אם היא יוצאת ממקום כל כך נוח? בדיוק בגלל זה חשוב לי לברוח מהנוחות, לחפש אתגרים".

בתקופת השירות הלאומי כתבה נאמן את השירים שבסופו של דבר הרכיבו את האלבום. מי שנתן את הפוש האחרון היה בנו הנדלר, המפיק המוערך שעבד עם עשרות מוזיקאים, מברי סחרוף ועד תומר יוסף. עם נאמן הקשר המקצועי הפך למשפחתי במלוא מובן המילה. "במהלך השירות ארגנתי את יום הפליט והייתי אחראית על המוזיקה. חיפשתי מוזיקאים שישתתפו כשנתקלתי בשם הנדלר, שם משפחתה של אמי לפני הנישואים. גילינו להפתעתנו שאנחנו בני דודים מדרגה שלישית. שלחתי לו שיר שלי כדי שיחווה דעה. הוא מאוד אהב את המוזיקה. כנראה התרגש מזה שיש לו בת דודה לא סחית".