תדר מושלם: ראיון עם אסי עזר ודפנה לוסטיג

"נערת פורט סעיד". ככה אסי עזר נהנה לכנות את דפנה לוסטיג, בת זוגו להנחיית תוכנית הבוקר החדשה של השניים ברדיו תל אביב בתדר 102FM. “אני מודה שרק עכשיו אני מבין עם מה הסתבכתי", הוא מספר על השבועות הראשונים של התוכנית. “דפנה תמיד נראתה לי בחורה די מיינסטרימית ורגועה בסך הכל, אבל ככל שאני עובד איתה יותר אני מגלה שמדובר בקלישאה היפסטרית".

לוסטיג: “איזה היפסטרית? תסתכל עליו עם השפם (מצביעה עליי). זה היפסטר".

איט טייקס וואן טו נואו וואן.

עזר: "בדיוק, זה העניין. חשבתי על זה היום – את אם כל הקלישאות. היא שמאלנית והיא יכולה לדבר על מין בחופשיות, והיא מיוסרת, ובלילה היא הולכת לעשות דרינק בלוצי, והיא פוגשת בלוצי את כל החברים שלה מהלוצי".

לוסטיג: "האיש רדוף. לא ראיתי אדם שיכול לתת לבר עם 15 איש לרדוף אותו ככה. הוא כל היום מדבר על הלוציפר".

עזר: "יא אומללה, תפסיקי לפרנס את המקום הזה כבר! כל יום את שם".

לוסטיג: "טוב לי, נחמד לי, ולצערי מאז שאנחנו עושים את התוכנית אני לא הולכת לשם כל יום. חוץ מזה אני ממש לא חושבת שהזהות שלי מוגבלת לאלנבי פינת אחד העם, זה לא עובד ככה".

הם הכירו לראשונה לפני כעשר שנים, כשעזר (35) היה מנחה ב-"אקזיט" ולוסטיג (34) הגישה פינת מוזיקה בתוכנית. מאז זינק עזר למעמד של כוכב על בשמי הבידור, מר מיינסטרים החדש, ולוסטיג השלימה את המהפך מעיתונאית מוזיקה למתלבשת מקצועית. כיום היא משמשת כפרזנטורית של קניון רמת אביב ועומדת מאחורי ליין משקפיים בשיתוף עם מאיה ספיר מהמשקיפה. עזר מצדו הוא הפרזנטור של הדיזיין סנטר ובימים אלה עובד על כתיבת העונה השנייה של "להיות איתה".

את התוכנית החדשה הם החלו להגיש יחד לפני כחודש וחצי, כל בוקר מ־8:00 עד 10:00 בבוקר. אחת הדרישות שלהם מהתחנה הייתה לא לשדר בשעה הקלאסית של תוכניות הבוקר, 7:00, כדי להרוויח עוד שעת חרופ. בכל זאת, לוצי. קודם לכן הם הגישו יחד בתחנה תוכנית ערב שבועית, אחר כך נקראו להחליף לתקופה קצרה את צמד הבוקר הקודם של התחנה, סלוצקי ודומינגז, ולאחרונה, כאמור, תפסו את מקומם באופן קבוע. המטרה: עוד רייטינג ומפרסמים.

מה אתם מביאים לרדיו ששי ודרור וטל ואביעד לא?

לוסטיג: "קשה להגיד עדיין, אבל מה שנחמד זה שאצלנו אין הבדל בין השיחות שבאוטו, נניח, לשיחות שבאולפן. כשאתה שואל מה חדש בתוכנית, אולי זה שאין לנו פרסונה אחרת, מה שאתה רואה זה מה שיש".

עזר: "אני עוד לא מרגיש שאנחנו מביאים שום דבר. אני כן חושב שאנחנו טריים, שיש לזה המון יתרונות לעומת המתחרים. אנחנו מדברים אחד עם השני ולא אחד ליד השני, שבהרגשה שלי זה מה שקורה היום ברוב תוכניות הבוקר. הם כבר לא מתקשרים ביניהם, הם מגיבים כל אחד בתורו בתיאום מדויק לשני. הדיאלוג שלנו מבולגן, לא מחשבן ולא מתואם, וזה מעניין, אבל יש לנו עוד הרבה עבודה כדי לגבש את הזהות של התוכנית, להבין מה אנחנו רוצים להגיד".

שזה כולל פוליטיקה, למשל?

עזר: "אנחנו מנסים שתהיה פחות פוליטיקה. לי זה לא נעים. יש משהו מאוד כיף באסקפיזם. התוכנית הזאת נולדה ממקום של צחוקים. כשאנחנו נכנסים לפוליטיקה אנחנו נדלקים נורא מהר, ואני אומר דברים שאני לא באמת מבין בהם, סתם זורק כל מיני ססמאות טיפשיות לאוויר".

אתה דווקא מתבטא לא מעט בנושאים פוליטיים וחברתיים.

"כי אני מספיק חכם לקרוא משפטים שדורון צברי כותב בטוויטר ולהגיד אותם בעצמי. אבל מעבר לזה אין לי באמת הבנה בפוליטיקה, חוץ מלהגיד שמירי רגב היא קשקוש וכאלה".

למרות זאת, לאחרונה עזר פרסם שני סטטוסים שעוררו לא מעט ביקורת. בראשון הוא יצא נגד סתיו שפיר וכינה אותה ברני רהבית "רעה, רעה, רעה", לאחר שטענה שיש עתיד הפילו את הצעת החוק שלה לנישואים חד מיניים. בשני, גונן דווקא על שר החינוך שי פירון, לאחר שזה הותקף על שאמר "צריך לומר לזוגות חד מיניים שהם לא משפחה".

אם אתה לא בקטע, למה בחרת להגיב בשני המקרים האלה?

"לגבי סתיו, לא קשה להגיד שאת הבחורה הזאת אני לא מחבב. בשני המקרים האלה בסופו של דבר זה מעצבן אותי שהתבטאתי. הרי אם יש דבר שאני שונא זה לקרוא אנשים אחרים מהתעשייה שלי מלרלרים על הדעות הפוליטיות שלהם, זה מעצבן אותי, אז למה לעשות את זה בעצמי? פעם הייתי עושה את זה כדי להתחנף לעיתונאים שיאמרו 'הילד הזה חכם, יש לו מה להגיד', אבל די, אני כבר לא במקום הזה. לא צריך להתחנף יותר".

לוסטיג: "אנחנו כן מדברים קצת פוליטיקה, אבל בוא נגיד ככה: אני לא אשב ואתדיין איתו בתוכנית על המאמר של אורי משגב על הנחיצות של כיפת ברזל".

עזר: "למרות שהיא הייתה רוצה".

לוסטיג: "לא נכון. אחרי כמה שבועות הבנתי שזה לא מה שאני רוצה. יש לפנינו את שרון גל שמראיין חברי כנסת וכאלה ולא צריך את זה אצלנו".

את שרון גל את בטח מאוד מחבבת.

לוסטיג (מחייכת): "אנחנו מסתדרים".

באמת?

לוסטיג: "אני באה בבוקר, רואה אותו, אנחנו מחליפים בוקר טוב".

עזר: "והיו לכם חיכוכים בעבר?".

לוסטיג: "לא ברמה של פיצוץ שצריך לכתוב עליו בעיתון. ברור שבזמנים כאלה, כשאתה נכנס לדיבור עם מישהו שהדעות שלו שונות משלך בצורה כל כך קיצונית זה פחות כיף, אבל שאסי לא יעבוד עליך, הדעות שלו לא שונות משלי. הוא קורא לי שמאל רדיקלי, אבל הוא פשוט נולד עם היכולת להחליק דברים".

אתם מרגישים שקשה היום להביע דעות שמאלניות בתקשורת המיינסטרים?

לוסטיג: "אגיד לך משהו בלב שלם: נמאס לי. מהימנים, מהשמאלנים, מזה שכל הפיד שלי הוא טון אחד – במקרה שלי שמאלני – שכל החברים שלי שעזבו לחו"ל עושים ככה עם הראש. נמאס לי. אמשיך להצביע מרצ או חד"ש אבל מהטונים האחידים של שני הצדדים נמאס. אז האם אני רוצה לשבת ברדיו ולהביע אג'נדת אנטי כיבוש? לא בטוחה. יש בחירות, אביע את דעתי שם. אם ארצה אלך להפגנה. נשבר הזין".

עזר: "אני חושב שהיום גם בשמאל וגם בימין הג'ורה היא אותה ג'ורה. כולם מטנפים".

ומה עם המכות שנתנו החבר'ה של "הצל" למפגיני שמאל בתל אביב השבוע? אפשר באמת להשוות את הימין לשמאל?

לוסטיג: "לא חושבת".

עזר: "ברור".

אבל פה הייתה אלימות פיזית.

"ולבנט מישהו הכניס אגרוף מאחורי הגב כשהוא יצא מהוועידה של 'הארץ', גם שם הייתה אלימות פיזית".

קולה של עמה

נדמה שהדיבור על פוליטיקה לא עושה טוב לשניהם. עזר, שכאמור נכווה לאחרונה בנסיבות דומות, נזהר בלשונו, וגם לוסטיג מספיק מנוסה כדי שלא יברח לה פתאום הדב החנין. על המצב הביטחוני, בכל זאת, אי אפשר שלא לשאול.

לוסטיג: "יש לי היום ילדה בת 4, לילי, ובמטח הרציני שהחמאס הודיע עליו מראש נלחצתי. זה ממש ביזארי. הילדה רוצה לישון, ואני אומרת לה, 'חכי שנייה תכף תהיה אזעקה ונצטרך להיכנס לממ"ד'. ואז אני מעירה אותה, ואנחנו יורדות ביחד. זה לגמרי מטורף, אבל להגיד לך שזה משנה את חיי באופן בלתי הפיך? לא".

עזר: "בקיצור, היא ממשיכה לצאת ללוצי כרגיל".

חשבתם לרדת מהארץ?

לוסטיג: "יש לי דרכון גרמני, אבל אני לא רוצה לגור בחו"ל".

עזר: "אני מאוד רוצה. חלק מהעניין של למצוא בחור ספרדי היה שנעבור לגור בברצלונה. אבל הנודניק רצה לעבור לגור פה. אני מקווה שהטילים ישנו את זה".

היית עוזב הכל?

"לא דרמטי כזה, אבל הייתי עושה חצי שנה פה חצי שנה שם, ממשיך לכתוב, אולי עושה דברים אחרים. בשבילי לרדת למטה ולהיראות כמו קקי ולשיר שירים כתימהוני באמצע הרחוב ושאיש לא יסתכל עליי – זה חלום".

אז זו בעיקר האנונימיות או גם להתאוורר?

"גם להתאוורר מישראל, זה הכל ביחד. אני נורא פחדן, מעולם לא האמנתי שאעשה דבר כזה, אז אני נורא נהנה עכשיו מהמחשבה על זה. אני רואה איך זה אצל אלברט שהוא אירופאי: חלק עוברים ללונדון, חלק לפריז, הם רגילים לזה, הם מסתכלים על אירופה כאילו זו מדינה אחת, נורא קל להם לנוע. אצלנו, בתשתית שלנו אנחנו כל כך כך מחוברים לאדמה, וככל שנשפך יותר דם השורשים שלנו יותר ניטעים בה. אם אתה יורד מהארץ אתה נחשב לכישלון ולמישהו שוויתר, אז אני מנסה לא לחיות במושגים האלה. אני רוצה הרפתקאות. אני עדיין מחשיב את עצמי לבחור צעיר שרוצה לגוון ולחיות, ואני לא רוצה להרגיש כבול. אני רוצה לחקור מה יש לעולם הזה להציע".

לוסטיג: "לי יש ילדה".

עזר: "כן, החיים שלה פחות או יותר נגמרו".

מה דעתכם על לגליזציה של סמים קלים?

לוסטיג: "אני לא מעשנת, אבל אני מתעניינת בדיון הזה ואני מבינה שיכולים להיות ללגליזציה יתרונות".

עזר: "אתה קולט מה היא ענתה לך עכשיו? אתה קולט איזה תשובה משעממת? תגידי את האמת!".

לוסטיג: "מה?! אני לא מעשנת, זה לא עושה לי טוב, אני מתביישת להגיד משהו? לגליזציה נראית לי רעיון טוב".

ואתה, אסי?

עזר: "אני מעשן לפעמים, אבל לא קונה ולא יודע לגלגל. אם עובר דרכי ג'וינט או שחבר או בן הזוג מגלגלים לי אני יכול לעשן. ואני בעד לגליזציה. מבחינתי אם יש אישור לשתות אלכוהול לא צריכה להיות בעיה לעשן ג'וינטים. העניין הוא הכמויות. כשאתה מעשן יותר מדי יש לזה חרא תופעות וכשאתה שותה יותר מדי יש לזה חרא תופעות. ולראיה – תראה איך דפנה מגיעה לשידור בבקרים אחרי שהיא הייתה בלוצי ושתתה מלא".

וסמים קשים?

עזר: "אני לא".

לוסטיג: "אסי באמת לא".

עזר (צוחק): "תשובה מעולה, אתה יכול לעצור פה".

לוסטיג: "בוא נגיד שהיו לי את השנים שלי של הקלאבינג וזה. אני לא אשב כאן ואגיד שלא לקחתי שלוק אם.די בחיים".

עזר: "אני לא לקחתי אף פעם".

לוסטיג: "כי אתה מפחד".

עזר: "אני לא מפחד. עשיתי קוק, אבל לא אם.די. אני לא צריך את זה".

אבל כשאת הולכת לבלוק, נניח, את לא בולעת משהו?

לוסטיג: "לבלוק, אגב, אני לא הולכת. ריספקט דה וייב? אז ריספקט איט בלעדיי, חברים. אני לא מגיעה לשם יותר. חוץ מזה, שנותיי הפרועות מאחוריי – אני כבר ארבע וחצי שנים אימא, לפני זה הייתי שלוש שנים בזוגיות די ביתית. סביר להניח שאתה עושה יותר סמים משנינו".

על אקסטה לא תדברו ברדיו.

עזר: "סליחה, אקסטה זה באמת דבר מפחיד. עשיתי את זה שלוש פעמים בחיים ושלוש פעמים איבדתי הכרה, התעוררתי, סיפרתי לאנשים שלא יודעים שאני הומו, נגררתי הביתה. פעם אחת אפילו התעלפתי מאלכוהול בשירותים של הווקס! היה אירוע של מלי לוי שהנחיתי, שתיתי שתי כוסות קוניאק, התעלפתי בשירותים, ובארבע וחצי בבוקר התעוררתי בשירותים כשהמקום ריק ורק אני ושתי מנקות אתיופיות שם. אני גרוע בדברים האלה".

סחי בלאטה.

עזר: "כן, סחי".

לוסטיג: "לפני שנה וחצי הייתי בברלין ואחרי שנים שלא עשיתי אקסטזי הלכנו לאיזה מועדון, אמרנו, 'טוב, ניקח', ישבתי עם חבר ולקחתי רבע כדור. אנשים לוקחים רבע וזה לא מדגדג להם. ואז זה עלה, הסתכלתי על החבר ואמרתי לו שאין לי כוח לזה, בחייאת, למה? האישונים והלסתות והידיים ואני מזיעה. תניחו לי!"

שרמוטה ציבורית

כל מי שקצת מכיר את ההתנהלות התקשורתית של השניים האלה יודע שפרטיות היא לא הצד החזק שלהם. שניהם דוגמאות מצוינות לסלבריטאות החדשה, שמתקשרת עם המעריצים בלי מתווכים. שניהם פעילים מאוד בפייסבוק ובאינסטוש (עזר גם בטוויטר), ובתוכנית החדשה לאבא של עזר ולבן הזוג הספרדי שלו, אלברט, יש אפילו פינות. נפוטיזם? בהחלט, אבל גם פתיחות מוחלטת. וזה עוד לפני שהזכרנו את הכוכבת האמיתית של המשפחה – אימא מלכה עזר, בעלת חשבון האינסטגרם שהפך לקאלט.

התיאוריה שלי היא שאתה מפעיל לאימא שלך את האינסטגרם.

עזר: "אני מנהל בערך חמישה עמודי פייסבוק של המשפחה שלי, כולל את זה של אימא שלי, אבל לא את האינסטגרם שלה. איך אני יכול? היא בביתה ואני בביתי".

נוח לך עם זה שכל העולם מכיר את המשפחה שלך?

"שמע, מהיום הראשון שלי בתחום הייתי שרמוטה ציבורית. הכל בחוץ. עשיתי קריירה מלספר על כל פיפס שאני עושה. בתחילת דרכי כל הסלבריטאים פה שיחקו אותה שהם בורחים מפפרצי, שלא ישאלו אותם על הבת שלהם וכאלה. סתמו, יא מטומטמים! תמיד חיכיתי שיגיע משהו כמו פייסבוק שיאפשר לי לשלוח תמונות לכולם".

לוסטיג: "מה אני, בר רפאלי או נינט? מי כבר רודף אחריי? ברוטשילד תמיד יושב צלם. אתה לא רוצה להצטלם, אל תלך לשם, גמרנו".

עזר: "עלק יושב צלם, היא זאת שמביאה את הצלם".

לוסטיג: "אף אחד לא יחשוד בי שאני מזמינה פפרצי".

עזר: "היא מזמינה פפרצי".

לוסטיג: "אתה מבין, כל היום זה ככה. אין לי כוחות, וככל שאני לא מגיבה אז הרף שלו רק עולה".

עזר: "הרעיון שלי הוא להתיש אותה עד שיוצא הכל".

לוסטיג: "נודניק. בקיצור, אין אצלנו חיץ. אני חושבת שנגמר העידן שתהיה בבית דבר אחד ובחוץ דבר אחר. אין לי אני של הרדיו ואני אחר".

אבל, לך, אסי, יש גם אני אחר. בטלוויזיה אתה משחק את החמוד. מה שאנשים אוהבים לכנות גיי מחמד.

"לא יודע, אני מרגיש שגם בטלוויזיה לא שיחקתי לפי החוקים הרגילים. גם ברדיו אני לא לגמרי מרוצה, כי לפעמים אני בורח למקומות שקל לי בהם, שאני מתיילד, שאני נהיה מטומטם, מדבר על נאדים, נהיה סוטה, וזה גם נורא קל לידה, כי היא מיס פורט סעיד".

דפנה, הוא באמת כזה חמוד?

"על מה אתה מדבר? הוא שטן".

אז זה משחק?

"זה לא משחק. שני הצדדים האלה דרים אצלו בשלום. הוא לא פייק, אני מכירה אותו בכל המצבים, וכשאני רואה אותו בטלוויזיה אני לא יושבת ואומרת 'מה הוא משחק אותה', כי זה גם חלק ממנו".

עזר: "אני לא חושב שאני משחק. אני באמת חושב שהאישיות הטלוויזיונית שלי טובה יותר מהאישיות האמיתית שלי, וזה נורא פשוט להבין למה: זה מאוד קל להיות חמוד פעמיים בשבוע למשך שעתיים. ברגע שנדלקת המצלמה זה משכיח ממני את כל הבעיות שלי".

אבל יש לך צד אחר, רציני יותר, שגם יכול להתאים לפריים טיים. אתה לא מרגיש שהדמות הזאת שיצרת מגבילה אותך?

עזר: "בגדול לא, אני נהנה מזה. מה שיותר קשה לי זה שאנשים מצפים ממני להיות ככה חמוד גם במציאות, אבל במציאות אני איש מורכב כמו כל האנשים, ויש לי רגעים שאני עצבני. אני גם נורא ביישן, לא יודע לנהל שיחות. כשאני פוגש אנשים ברחוב אני בחרדה, ואז מצטייר אצלם כסנוב. נגיד אם אראה אותך מחר ברחוב, אני לא אדע להגיד: 'היי, מה העניינים?'. בגלל שאני עובד בפריים טיים וברדיו אני גם כל הזמן בחיפוש – מה יהיה הפרויקט הבא, מה אכתוב ב-'להיות איתה'. מצב הרוח הוא נורא מיוסר ומתוסכל, אז אין לי עניין בשיחות סרק, אין לי זמן לשבת על קפה, אני כל הזמן מרגיש שאני מבזבז זמן, ולכן לפעמים אני נורא קצר עם אנשים".

לוסטיג: "כן, הוא האיש הכי אמביציוזי שאני מכירה".

עזר: "לא הייתי אומר הכי אמביציוזי".

לוסטיג: "נכון. הייתי נשואה לאסף הראל, הוא גם אמביציוזי".

מי יותר?

עזר: "הוא אבא של הילדה שלך, תגידי אסף".

לוסטיג: "אסף".

עזר: "אגב, אני חושב שאצל דפנה ההבדל הזה בין הפרסונות לא קיים. בגלל זה היא גם אף פעם לא תהיה באמת מיינסטרים, כי לא קיים אצלה בכלל הדיאלוג הזה של מה המיינסטרים צריך, של להתכופף למה שהוא רוצה ממך. בגלל זה היא נורא טובה עם אנשים, היא נשארת אותו הדבר. קח לדוגמה את השידורים שלנו – אני תמיד חושב על איזה אייטם לשים שידבר לכל מי שמאזין לנו, והיא פתאום שמה לי מייג'ור לייזר באמצע השידור, ואני רואה אנשים דופקים את הראש שלהם בקיר".

לוסטיג: "שטויות, בתפיסה שלי אני סופר מיינסטרים".

עזר: "כן, בפורט סעיד את הכי מיינסטרים".