אקלים מאיים

רוב אנשי המדע מאמינים כי התחממות הגלובלית היא בין האתגרים הגדולים בפניה עומדת האנושות. החודש (נובמבר) מתקיימת ועידת האו"ם השנתית לשינויי אקלים. האם כבר פספסנו את המועד להציל את העולם?

12 בנובמבר 2013

לארגוני הסביבה בארץ לא חסרה עבודה; מהשמירה על חופים מפני פיתוח יתר, דרך מניעת הנזק הסביבתי שעלול לגרום קו הרכבת לאילת, ועד מאבק בפרויקט פצלי השמן בחבל עדולם. על כל האיומים הסביבתיים האלה מאפיל איום אחד – משבר שינויי האקלים.

רבים מן המדענים, הפרשנים ואנשי המקצוע העוסקים בתחום מסכימים כי מדובר באחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני האנושות במאה ה-21, שהשלכותיו נוגעות לכל תחומי החיים, וכן כי קיימת החרפה של האתגרים הקיימים והופעתם של חדשים – ממצוקת מים ועד הצפה של אזורי חוף.

הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) הוא הסמכות המדעית העליונה בנושא האקלים, ובדוח שפִּרסם בסוף ספטמבר השנה, נקבע כי קיימת סבירות של 95% כי בני האדם הם האחראים לשינויי האקלים עקב פליטות גזי חממה, הנובעות ברובן משריפת דלקים מאובנים להפקת אנרגיה.

על פי ממצאי הדוח, שמאחוריו עומדים מאות מדענים מרחבי העולם, ביטוייהם של שינויי האקלים אינם רק בגדר תחזית, אלא מציאות בפועל. מהדוח עולה כי הסיכוי למנוע עלייה של שתי מעלות בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת – יעד העל שעליו הסכימו מנהיגי העולם במטרה למנוע נזקים בלתי הפיכים – הולך וקטן, ועמידה בו תצריך הפחתה דרמטית ומהירה של פליטות גזי החממה ברחבי העולם. אם לא, המדענים חוזים כי לשינויי האקלים, שיביאו איתם התחממות של עד 4.8 מעלות עד סוף המאה, יהיו השלכות מרחיקות לכת, כמו למשל עליית פני הים. בין היתר, עדכן הדוח הערכות קודמות, שעל פיהן פני הים צפויים לעלות ב-26 עד 82 ס"מ, מה שמהווה איום על ערים רבות השוכנות לחופי ימים, על תשתיות ואפילו על המשך קיומן של מדינות איים קטנות.

דרושה מדיניות

התחזיות הקודרות האלה מגלגלות את הכדור לפתחם של קובעי המדיניות. בנובמבר התקיימה ועידת האו"ם השנתית לשינויי אקלים, ונציגי הממשלות שייוועדו בוורשה שבפולין, אמורים לקדם גיבושה של אמנה, שעל פיה כל מדינות העולם יתחייבו להפחית פליטות גזי חממה החל משנת 2020. תאריך היעד שנקבע לגיבוש האמנה הזו הוא סוף 2015.

ארגוני סביבה בעולם פועלים בזירות המקומיות, הלאומיות והבינלאומית מזה שנים כדי לקדם מדיניות להתמודדות, הן עם הגורמים לשינויי האקלים והן עם השפעותיהם בהווה ובעתיד. בדרום-אפריקה, למשל, יזם הארגון EarthLife Africa צעדת מחאה על המשך הפקת אנרגיה מפחם במדינה בשל פליטת גזי החממה הכרוכות בכך.

להתחממות של 4.8 מעלות עד סוף המאה יהיו השלכות על עליית פני הים והמסת קרחוניםצילום: שאטרסטוק
להתחממות של 4.8 מעלות עד סוף המאה יהיו השלכות על עליית פני הים והמסת קרחונים
צילום: שאטרסטוק

בארץ, לעומת זאת, משבר האקלים כמעט ולא נמצא על סדר היום הציבורי והפוליטי, ובמידה רבה נעדר גם מסדר היום התקשורתי. יותר מכך, סוגיית שינויי האקלים נעדרת מסדר העדיפויות של מרבית ארגוני החברה האזרחית, כולל ארגוני הסביבה. הפורום הישראלי לאנרגיה והאגודה לצדק סביבתי בישראל, ולצדם הסניפים המקומיים של ידידי כדור הארץ וגרינפיס, המציבים את נושא שינויי האקלים על סדר יומם לצד סוגיות סביבתיות נוספות, חריגים בנוף הישראלי.

נראה לכאורה תמוה שארגוני הסביבה – וודאי המשפיעים שבהם – מתעלמים מסוגיה סביבתית חריפה כל כך, כזו שמעסיקה ארגוני חברה אזרחית בעולם המפותח והמתפתח כאחד. הם לא יוזמים פעילויות בנושא שינויי אקלים, אין להם קמפיינר שאחראי על התחום, ואין להם מדיניות רשמית בעניין.

אפשר אולי לטעון שכמו במדינות אחרות – בבריטניה ובארצות-הברית, למשל – מדובר בנושא טעון ושנוי במחלוקת, שהדיון בו מושפע מאינטרסים כלכליים ופוליטיים, ולכן ארגוני הסביבה, שמאבקיהם מעוררים מחלוקת פוליטית רק לעתים רחוקות, מעדיפים להימנע מכך. אך פעילי סביבה בכירים דוחים את הטענה הזו. אם אכן היו שינויי האקלים נתפשים כסוגיה מקטבת בשיח הציבורי – למשל, אם גילויי הגז הטבעי היו מעוררי מחלוקת מפני שמדובר בדלק פוסילי – ארגוני הסביבה היו מחויבים לנקוט עמדה כזו אחרת.

אך בחינה מקרוב מעלה כמה סיבות אפשריות אחרות להיעדרו של משבר האקלים מסדר יומה של התנועה הסביבתית בישראל. ראשית, במישור האחריות, ההתמודדות עם שינויי האקלים נתפשת כפחות רלוונטית לישראל, משום שהתרומה הישראלית למאזן גזי החממה העולמי, הגורמים לשינויי האקלים, די זניחה, ועומדת על פחות מאחוז אחד. עם זאת, בחישוב לנפש, ניצבת ישראל במקום גבוה בהרבה, בשל רמת החיים בארץ, ובפרט בשל רמת הצריכה. לכן, בהסתכלות הגלובלית, כל אחד מאיתנו, הישראלים, נושא בהרבה יותר אחריות למשבר האקלים – ודאי בהשוואה לאזרחי בנגלדש, סודן או מקסיקו – מאשר כמדינה.

אפשרות אחת להסבר מדוע נושא שינויי האקלים כמעט ולא נמצא על סדר היום של ארגוני הסביבה בארץ, אף שמדובר בסוגיה הסביבתית הקריטית והמשפיעה ביותר, יכולה להיות ששינויי האקלים הם תופעה כל כך מקיפה ומורכבת עד שהנגשתה לציבור היא משימה קשה במיוחד. שינויי האקלים נתפשים כתופעה ערטילאית כל כך, כזו שקשה לכאורה להמחיש את השפעותיה על המציאות היומיומית.

סוגיות חוצות גבולות

תהליכי שינויי האקלים הם מטבעם ארוכי טווח, ובהתאם לתחזיות המדענים, השפעותיהם נעות על טווחים של עשרות שנים. בפן המעשי, המשמעות של התגייסות ארגוני הסביבה לפעילות בנושא שינויי האקלים תהיה הקצאת משאבים על חשבונם של מאבקים סביבתיים בזירה המקומית והלאומית. "אנחנו הארגון היחיד בישראל שעוסק בשמירת טבע", אומר סמנכ"ל החברה להגנת הטבע ניר פפאי. לדבריו, סוגיית שינויי האקלים אינה נמצאת על סדר יומו של ארגון הסביבה הגדול והוותיק בישראל, וזאת מתוך החלטה להתמקד בנושאים שארגונים אחרים אינם עוסקים בהם.

ואמנם, ככלל, ארגוני הסביבה הישראליים ממעטים לעסוק בסוגיות חוצות גבולות, אולי גם על בסיס ההנחה שיש ארגונים אחרים, בעיקר בחו"ל, שממילא עוסקים בנושא. "גבולות החברה האזרחית כגבולות המדינה – לצערנו", אומר פרופ' דני רבינוביץ', ראש בית הספר פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל-אביב, בראיון ל"גליליאו". עם זאת, מדגיש פפאי, כי סוגיית שינויי האקלים משתלבת בפעילויות אחרות של החברה להגנת הטבע – אם בפעילויות החינוכיות שמקיים הארגון ואם כחלק ממאבקים סביבתיים אחרים שהוא שותף להם. ההיבט של שינויי האקלים אכן עולה לעתים כחלק מהטיעונים במסגרת מאבקים סביבתיים שמנהלים הארגונים, אם כי תמיד בדרגת חשיבות משנית ביחס להיבטים סביבתיים אחרים.

המאבק נגד התוכנית להרחיב את תחנת הכוח הפחמית באשקלון הוא דוגמה אחת למאבק שבו נושא שינויי האקלים כמעט ולא קיבל ביטוי, כאשר הטיעון המרכזי היה הסכנות הבריאותיות של זיהום אוויר. "שם היו לבטים מאוד גדולים", מספרת מאיה מילרד-גבעון, יושבת הראש השותפה של ארגון מגמה ירוקה. "בסופו של דבר, היתה החלטה ללכת על קו בריאותי, כי הבנו שכך נגייס את התושבים." דוגמה אחרת היא המאבק נגד הכוונה להפיק פצלי שמן בחבל עדולם שנסב בעיקר סביב החשש מפגיעה סביבתית ונופית.

בשני המקרים הנוגעים לאנרגיה מדלקים פוסיליים, הוצגה שורה של השלכות סביבתיות אפשריות, מתוך כוונה להמחיש את האיוּם והמשמעויות שלו בעיקר עבור התושבים החיים בסמיכות אליו. פליטות גזי החממה הכרוכות ביישום הפרויקטים האלה וההשלכות של שינויי האקלים, שמקבלים חשיבות גבוהה בהרבה במאבקים דומים באירופה, נדחקו אל שולי השיח או נעדרו ממנו לחלוטין. דפוס דומה אפשר לראות גם בהקשר של דיונים בהשפעות הסביבתיות של מתקני ההתפלה עתירי האנרגיה, ועוד יותר בדיון הציבורי סביב הגז הטבעי, אף שמדובר במקור אנרגיה בעל פוטנציאל פליטות בהיקף אדיר שלא היה קיים קודם.

מאז 2002, כ-40 מארגוני הסביבה והחברה בארץ משתפים פעולה סביב סוגיית שינויי האקלים במסגרת "קואליציית דרכים לקיימוּת" הפועלת תחת חסות "חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני הסביבה הישראליים. במהלך השנים שלחה הקואליציה כמה נציגים של הארגונים לוועידת האו"ם השנתית לשינויי אקלים. מֵעבר לנציגות בכנסי האו"ם, משמשת הקואליציה, הכוללת כמה נציגים של ארגוני הסביבה, בעיקר לתיאום עמדות אד-הוק כתגובה לעניינים העולים על הפרק. כך למשל, במאי האחרון עלה החשש כי במסגרת חוק ההסדרים תוקפא התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה, שאמורה היתה להביא את ישראל אל היעד שאליו התחייבה. על פי אותה תוכנית, השקעה של 2.2 מיליארד ש"ח (למשל, בסבסוד החלת מזגנים ומקררים בזבזני אנרגיה) על פני תקופה של עשר שנים היתה אמורה להניב למשק תועלת של 34 מיליארד שקלים.

ארגוני הסביבה מיהרו להגיב באמצעות הקואליציה, פנו אל השר להגנת הסביבה עמיר פרץ, ואף ביקשו לגייס את השפעתו של הנשיא שמעון פרס, שהציג את התחייבותה של ישראל להפחתת פליטות בפני הקהילה הבינלאומית. הם אף זכו לתמיכתם של ארגוני אקלים הפועלים בזירה הבינלאומית, דוגמת "350". עם זאת, בסופו של דבר החליטה הממשלה לאשר את הקפאת התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה.

ובכל זאת, טוענת מילרד-גבעון, כי שיתוף פעולה רוחבי בין הארגונים סביב סוגיית שינויי האקלים עדיף על פני ארגון יחיד שמקדיש את כל פעילותו לנושא.

מקומה של סוגיית שינויי האקלים בסדר העדיפויות של ארגוני הסביבה, אפילו בהיבטיה הישראליים, מבטא פשרה במקרה הטוב, וחוסר הבנה של משמעויותיה במקרה הטוב פחות.

הציפיות מוועידת האקלים המתקיימת החודש בוורשה בשפל אמיתי. אלא שאולי זוהי בדיוק שעתם של הפעילים ושל ארגוני החברה האזרחית לתבוע מקובעי המדיניות לפעול בדחיפות למען התמודדות עם משבר האקלים, במיוחד לקראת סיכום האמנה העולמית, המיועד ל-2015. קשה יהיה לצפות מהציבור במדינות השונות להתגייס להתמודדות עם המשבר האקלימי, אם המסר שמעבירים ארגוני הסביבה הוא שחשיבותה של סוגיית שינויי האקלים שולית כל כך.