האבנים המתגלגלות?

האם שחיקה מהירה של חלקים מסוימים באבני הכותל המערבי תוביל בעתיד להתמוטטותו?

7 באוקטובר 2014

כשמסתכלים על הכותל המערבי אפשר לראות שחלק מהסלעים בלויים מאוד, דבר הבא לידי ביטוי בכך שאפשר לשים באבנים אלו יותר פתקים. אבנים אלו גם מהוות סכנה פוטנציאלית ליציבות המבנה כולו. במאמר שהתקבל לאחרונה לכתב העת Geology השתמשו ד"ר סימון עמנואל ויעל לוינסון מהמכון למדעי כדור הארץ של האוניברסיטה העברית בסריקות לייזר של הכותל המערבי כדי לבנות מודל תלת ממד ממוחשב שלו. מודל זה אפשר לחשב באופן מדויק את דרגת השחיקה של אבני הגיר השונות המרכיבות את הכותל.

בסריקות התגלה כי אבנים המורכבות מגבישים גדולים כמעט לא התבלו מאז בניית הכותל לפני כ־2,000 שנה. לעומת זאת, אבנים המורכבות מגבישים קטנים מאוד (בסביבות אלפית מילימטר) עוברות שחיקה מהירה. במקומות מסוימים, אבנים אלו איבדו כמה עשרות סנטימטרים מעוביין המקורי. שחיקה מהירה זו מחלישה את הכותל ובעתיד עלולה להוביל להתמוטטותו.

לשמר את הכותל

כדי להבין ממה נובעים ההבדלים בשני סוגי הסלעים, אספו החוקרים דוגמאות סלע ממחצבה שההשערה היא כי ממנה נחצבו אבני הכותל. בעזרת מיקרוסקופ חזק במיוחד (מיקרוסקופ כוח אטומי) הצליחו החוקרים לראות כיצד הסלעים מתפרקים בזמן שהם נחשפים למים. ניסויים אלה מדמים מגע של סלעי גיר עם מי גשם כפי שקורה בתהליכים טבעיים. במהלך הניסויים ראו עמנואל ולוינסון כי בסלעי גיר בעלי גבישים קטנים, חלקיקים זעירים מתנתקים במהירות מהסלע. תהליך זה, שתועד לראשונה במחקר, מאיץ את ההמסה של הסלע ויכול להסביר את השחיקה המהירה של חלק מאבני הכותל.

הבנת תהליכי הבליה יעזרו לפתח שיטות לשימור מבנה. למשל, ניתן להנדס חומרים המלכדים גבישים קטנים במיוחד כדי למנוע את השחיקה המואצת. פיתוח שיטות הנדסיות מתקדמות מסוג זה עשוי לעזור לשמר לא רק את הכותל המערבי אלא גם אתרי עתיקות נוספים בארץ ובעולם.