הנחלים (אינם) זורמים לים

אין הרבה דברים באזורנו הצחיח שהם יותר יקרי המציאות ממים. במהלך השנים, הדרישה למים, הן עבור צרכנים ביתיים והן לחקלאות, הובילה לכך שבמקרים רבים נתפסו מי המעיינות שהזינו את הנחלים לצורך שאיבה. במקרים אחרים שאיבה מוגברת מקידוחים הביאה לירידת המפלסים ולצניחה בספיקת המעיינות. על פי דוח שפרסמה החברה להגנת הטבע במרס 2012, 60 מתוך 90 המעיינות שנבחנו נמצאו במגמת דעיכה. במקביל, הנחלים שחרבו הפכו לתעלות לניקוז שפכים. כתוצאה מכך הופכים נחלים רבים למפגעי ריח ונוף, הזיהום שבמים מחלחל למי התהום או ממשיך לזהם את הים, מיני צמחים ובעלי חיים החיים במים ובסביבת הנחל הולכים ונעלמים, וגם השכנים בני האנוש מאבדים מרחב נופש ופנאי איכותי ואף סובלים ממפגעים.

אבל בשנים האחרונות עושה רושם שנחלי ישראל, או לפחות חלקם, רואים עדנה מחודשת. נחל הירקון, הגדול בנחלי המרכז, זכה לתשומת לב מיוחדת בשנים שאחרי אסון המכביה ב-1997, וכיום חלקו העליון, ממעיינות ראש העין ועד מפגשו עם נחל קנה, משוקם. גם מצבו של נחל לכיש, שפארק לכיש-אשדוד הוקם לאורך שני קילומטרים במורדו, רשם שיפור משמעותי בשנים האחרונות בזכות פרויקט בהובלתה של עיריית אשדוד המיועד למנוע הגעת מזהמים לנחל בקיץ.

נחלים רבים הופכים למ]געי ריח ונוף. הזיהום שבמים מחלחל למי התהום או ממשיך לזהם את הים
צילום: שאטרסטוק

אפילו נחל הקישון, שהביוב והשפכים התעשייתיים שהוזרמו אליו במשך שנים ארוכות הפכו אותו לאחד המפגעים הסביבתיים החמורים בארץ, נמצא בעיצומם של תהליכי שיקום מקיפים. החלטת הממשלה המורה, בין היתר, על סילוק המזהמים מהנחל התקבלה כבר בנובמבר 2001. גם מסקנותיה של ועדת שמגר, שמונתה כדי לבחון האם יש קשר סיבתי בין מימיו המזוהמים של הקישון לבין תחלואת הסרטן בקרב צוללי חיל הים, תרמה להאצת הטיפול בנחל. בינתיים, הקימה רשות נחל הקישון את פארק העמקים לאורך קטע מהנחל. "בעקבות פעולות ומאמצים רבים שהשקיע המשרד להגנת הסביבה, הקישון מתעורר כיום לחיים", נמסר מדוברות המשרד. "מי הנחל נמצאים כיום במצב המאפשר קיום של חי וצומח, וכיום אפשר למצוא באזור הנחל צבים, דגים ואף מושבת הקורמורנים הגדולה בארץ נצפתה לאורך הנחל." נוסף על כך, במהלך פברואר 2013 הודיע המשרד להגנת הסביבה, כי אושר הסכם עם החברה הקנדית "אנגלוב" (Englobe) לביצוע פרויקט שעלותו 220 מיליון שקלים ומטרתו לנקות ולהעמיק את קרקעית הקישון. על פי הודעות המשרד והחברה, הפרויקט צפוי לארוך כשלוש שנים. "אי אפשר להגיד שלא שינו גישה", אומרת דליה טל, מנהלת הקמפיינים בעמותת צלול. "אולי בדרגים הגבוהים במדינה לא כל כך מכירים בחשיבות של הנחלים, אבל אתה רואה שלדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה וברשויות כבר יותר אכפת מאשר בעבר". מאידך, מציינת טל, "המצב של הנחלים עדיין מאוד עגום. הוא הרבה יותר טוב מאשר בשנות השמונים, אבל הוא עדיין לא טוב."

ומה עם המים?

נראה שגם מבקר המדינה שותף להשקפה זו. בפרק אשר הוקדש לנושא שיקום הנחלים בדוח השנתי מדצמבר 2011, הוזכרו "הצלחות ניכרות בשיפור איכות מי נחל הקישון ונחל הירקון ובפיתוח גדות נחל אלכסנדר". עם זאת, ציין הדוח, כי "המשרד [להגנת הסביבה] לא קידם את מדיניותו שלו בנושא. "משמעות שיקום הנחלים היא בראש ובראשונה שיקום המים והשבת בתי הגידול, אולם המשרד מעדיף לקדם פרויקטים שתוצאותיהם נראות בציבור מיד – טיפוח גדות הנחלים באמצעות פארקים ושבילי אופניים".

הירדן הדרומי: שפכי ביובי מאזור טבריה והקיבוצים
צילום: עמותת צלול

בישראל יש 31 נחלים ראשיים. 16 מתוכם זורמים אל הים התיכון והיתר אל הירדן ואל הכנרת. בעמותת צלול מסמנים ארבעה נחלים – הירדן הדרומי, נחל קדרון, נחל אלכסנדר ונחל חרוד – כאלה שמצבם הוא המטריד ביותר. "על רוב הנחלים שזורמים לכנרת אני יכולה להגיד שהם נקיים פחות או יותר. למה? כי הם זורמים לכנרת אז כולם דואגים שלא יזהמו אותם", אומרת טל. "אך הירדן הדרומי הוא עדיין אחד הנחלים המזוהמים בארץ."

ארבעת הנחלים שהזכרנו נמצאים היום בתהליכי שיקום, ובסך הכול, על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, נמצאים היום בהליכי שיקום שונים 20 מנחלי אגן החוף, ועוד חמישה באגן המזרחי ובאגן ים המלח.

עם זאת, קבע דוח מבקר המדינה, כי לאורך 20 השנים שקדמו לבדיקה "אי אפשר להצביע ולו על נחל אחד בישראל ששוקם לכל אורכו." הדוח אמנם מציין כי שיקום של נחל הוא תהליך מערכתי וממושך המתפרס על פני עשרות שנים, אך קצב ההשקעה השנתית הממוצע של המשרד להגנת הסביבה נמוך משמעותית מכפי שצריך היה להיות. למעשה, טוען הדוח, כי אם קצב ההשקעות ייוותר כשהיה (בשנים 2010-1998, כתשעה מיליון שקלים בכל שנה – ע.ל.)  – יידרשו עוד כ-100 שנים לסיים את שיקום הנחלים בישראל".

כמו כן, מבהירה טל כי כשמדובר בהשקעה, הקמת תשתיות לבדה אינה מספיקה. הניסיונות להפסיק את הזיהום בנחל שָגוֹר, ממערב לכרמיאל, ובנחל תנינים באמצעות הקמת מתקנים לקליטת השפכים של היישובים הסמוכים, הם דוגמאות לכך שהיעדר תחזוקה שוטפת של המתקנים האלה, עקב חוסר יכולת כלכלית או ניהולית ברשות המקומית, עלולה לגרום לזיהום חוזר של הנחלים ובכך לבטל את התועלת שהיתה אמורה להיות להשקעה המקורית.

 מה עושים?

אז מה צריך לעשות כדי לשפר את המצב? "בשלב הראשון צריך למנוע לחלוטין הזרמת מזהמים מכל סוג שהוא לנחלים, כמו שחוק המים קובע", אומרת טל. לדבריה, יש להבטיח שכל השפכים מטוהרים ומועברים לשימוש חקלאי, וכך יתאפשר להשיב מים לנחלים ממקורותיהם הטבעיים. נוסף על כך, מפעל ההתפלה מספק הזדמנות לנחלים. על פי תוכנית האב הארצית ארוכת הטווח למשק המים שאושרה באוגוסט 2012, במידת הצורך אפשר יהיה להגדיל את כושר ההתפלה לכדי 750 מיליון מטר מעוקב בשנה (מלמ"ש) עד שנת 2020, למעלה מ-80% מהצריכה הצפויה במגזר העירוני לאותה שנה. על פניו, אפשר יהיה להפנות יותר מים ממקורות טבעיים לטבע ולנחלים.

בחזונה של החברה להגנת הטבע, כפי שנוסח בדוח הנחלים, לאחר שיושלם שיקומם "יזרמו לאורך נחלי ישראל 600 קילומטרים של מים שפירים", לעומת 218 קילומטרים כיום.

בנאום שנשא ביוני 2012 הודיע שר האנרגיה והמים דאז עוזי לנדאו, על מחויבות המשרד לנושא: "מדינת ישראל חייבת לטבע בין מיליארד וחצי לשני מיליארד מטר מעוקב מים, שנאלצנו לשאוב במהלך השנים השחונות שהיו", הוא אמר. "בתוכנית לשיקום נחלי ישראל, שיש לה ביטוי בתוכנית האב באמצעותה, החל מבעוד כשנתיים נוכל להתחיל להחזיר את החוב שלנו לטבע בכמויות גדולות הרבה יותר. בכוונתנו להשיב לטבע בממוצע כ-150 מיליון מטר מעוקב בשנה, כך שבתוך כעשר שנים נוכל למחוק את החוב".

מיני צמחים ובעלי חיים החיים במים ובסביבתם הולכים ונעלמים
צילום: שאטרסטוק

ואמנם, נראה כי הקצאת המים לטבע אכן מתוכננת לעלות משמעותית, אך לא כפי שהצהיר השר. על פי תוכנית האב של רשות המים, משנת 2020 ועד 2050 מתוכננת כמות המים השפירים המוקצים לנחלים לעמוד על 50 מלמ"ש. אל כמות זו תתוסף כמות של 45 מלמ"ש של מי קולחין בלתי מנוצלים שבפועל זורמים בנחלים, כמות שתלך ותצטמצם באופן הדרגתי עד ל-30 מלמ"ש בשנת 2050. כך שבסך הכול יקבל הטבע לכל היותר 95 מלמ"ש, ולא 150 מלמ"ש כפי שהצהיר לנדאו בקיץ שעבר. נוסף על כך, דוח החברה להגנת הטבע המליץ שלא לעשות שימוש במי קולחים לצורך שיקום.

בסופו של דבר, אין ספק שנושא שיקום נחלי הארץ נמצא היום על סדר יומם של מקבלי ההחלטות – ועוד יותר מבעבר. ההשקעה הניכרת בשיפור מצבם העגום של הנחלים מעידה על כך, גם אם אכן יש צווארי בקבוק בירוקרטים שמעכבים את התהליכים. מאידך, האופטימיות הזהירה, כפי שמגדירה אותה טל, נראית מוצדקת.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: בעשור האחרון, פעילות המשרד להגנת הסביבה הביאה לצניחה של 50% בהיקף הזיהום בנחלים. בשנה האחרונה נרשם היקף הזיהום הזעיר ביותר מאז שהחל פרויקט ניטור הזיהום בנחלים. אכן, אנו דואגים לטיפוח גדות הנחלים, אבל לצד זאת אנו משקיעים מאמץ רב בקביעת תקנות מחמירות הנוגעות לטיהור שפכים, ובכך מאפשרים זרימה של מים נקיים יותר בנחלי הארץ. עבודה זו אמנם לא באה לידי ביטוי מיידי, אך די לסייר בנחל חדרה, נחל הירקון ונחלים רבים נוספים כדי להתרשם מהחי והצומח שחוזרים אליהם בעקבות עבודות השיקום המאומצות שלנו. פעילות המשרד הביאה להגדלה בהקצאות המים מ-13 מיליון קוב בשנת 2010, לכמות גדולה פי שניים וחצי בשנת 2012. בשנה שעברה הצליח המשרד להגדיל את כמות המים המוזרמת בנחלים מעבר להקצאות אלו באמצעות פעולות טיהור שונות.