לוחמי סביבה – טרוריסטים או נרדפים?

במדינות שונות בעולם פעילי סביבה אקטיביסטים נחשבים לאויב הציבור מספר אחת של הממשל

29 בנובמבר 2015

לא פעם קורה שאלה מאיתנו שהטבע קרוב ללבם מתוסכלים מכך שמקבלי ההחלטות אינם נחושים מספיק לפעול למען הגנה על הסביבה, או מכך שהציבור הרחב אדיש לנוכח הנזק הכבד שנגרם לסביבה בשל פעילות אנושית. אלא שאקטיביסטים הפועלים כדי להגן על הסביבה או למען זכויות בעלי חיים מגלים שבעיני גורמי אכיפת החוק במדינות שונות בעולם הם נחשבים לאויב הציבור מספר אחת, לא פחות.

שורה של ארגונים ופעילים במחנה הסביבתי ובמחנה לזכויות בעלי חיים נוהגים לנקוט בפעולות מחאה בלתי שגרתיות. מה שמכונה "פעולה ישירה" הוא לעתים קרובות פרובוקציות שמטרתן לעורר דיון ציבורי – לדוגמה, המיצג של ארגון 269Life במרץ 2013 – במסגרת הקמפיין של הארגון לקידום טבעונות ולשחרור בעלי חיים – שבו הונחו ראשים כרותים של עגלים וכבשים במזרקות ברחבי תל אביב ומימיהן נצבעו באדום. במקרים אחרים מדובר בפעולות המיועדות לשבש את הפעילות האחראית לנזק הסביבתי או לבעלי חיים. למשל, במשך שנים התעמתו פעילי הארגון Sea Shepherd ישירות עם ספינות ציד הלווייתנים היפניות באוקיינוס הדרומי, במטרה להפסיקו או לפחות לצמצמו. בדומה, בבריטניה פועלים מאז שנות ה־60 מחבלי הציד (Hunt Sabouters), כדי להגן על חיות בר מפני הציידים, על ידי שימוש במגוון אמצעים בלתי אלימים המפריעים לציד. במקרים אחרים פרצו פעילים למתקנים שבהם מוחזקים בעלי חיים – לצורכי מחקר או לצורכי תעשיית הפרווה – ושיחררו את החיות הכלואות בהם.

רחוק עוד יותר מהמיינסטרים של האקטיביזם למען הסביבה ולמען זכויות בעלי החיים נמצאים הקבוצות והפעילים הרדיקליים. אף שהמחנה הזה מתאפיין במגוון רחב במיוחד של תפישות אידיאולוגיות, עבור האקטיביסטים האלה פעולות ישירות הן אמצעי המחאה המרכזי. שתי התנועות הבולטות במסגרת המחנה הזה הן החזית לשחרור בעלי החיים (ALF) והחזית לשחרור כדור הארץ (ELF). שתיהן פעילות ב־25 מדינות לפחות, בעיקר באירופה ובארצות הברית. עם זאת, שני הארגונים האלה אינם קיימים כישות רשמית, ואין להם מבנה ארגוני מסודר או הנהגה מרכזית. למעשה, כל אדם יכול להזדהות כפעיל מטעמו של אחד מהארגונים.

תנועת ALF הוקמה בבריטניה ב־1976 ורבים המזדהים עם האידיאולוגיה שלה מאמינים שלבעלי חיים מגיעות זכויות זהות לאלו של בני האדם. אף שישנן בתנועה קבוצות הנוקטות באמצעים אלימים כדי לקדם את האידיאולוגיה הזו, החזית לשחרור בעלי חיים ככלל מצהירה על עצמה שהיא בלתי אלימה. "אקטיביסטים נוקטים בכל אמצעי שלא לפגוע בכל חיה, אנושית או אחרת", נכתב באתר הרשמי. בין המטרות העיקריות של פעילי ALF נמצאים חברות ומכוני מחקר המעורבים בניסויים בבעלי חיים. גם חוות המחזיקות בבעלי חיים, חורפנים (מינקים) למשל, לצורך ייצור מוצרי פרווה נמצאות על הכוונת שלהם. גם בארץ כמה פעולות כמו שחרור בעלי חיים ששימשו לניסויים באוניברסיטאות יוחסו לפעילי ALF. אבל את שיא תשומת הלב הציבורית בישראל קיבלה האידיאולוגיה של הארגון בזכות השתתפותה של טל גלבוע, ממקימי התא הישראלי של ALF, בעונה השישית של "האח הגדול". הכוכבת האקטיביסטית זכתה באותה עונה, ולא לפני שניצלה את החשיפה הטלוויזיונית הרחבה כדי לקדם טבעונות ולהעלות את סוגיית הניצול של בעלי החיים בתעשיות השונות.

תנועת ELF הוקמה ב־1992 על ידי פעילים בריטים בארגון "כדור הארץ תחילה", שלא היו מרוצים מחוסר הנכונות של אנשיו לקחת חלק בפעולות בלתי חוקיות כדי להגשים את מטרותיו. הפעילים המשייכים עצמם ל־ELF נוקטים בפעולות שמטרתן לגרום לפגיעה כלכלית בגופים המרוויחים מניצול ומהרס הטבע.

רבים מן המסתייגים מארגונים אלה חוששים שהפעילות הבלתי חוקית שלהם פוגעת בלגיטימציה הציבורית של כלל התנועה הסביבתית והתנועה לזכויות בעלי חיים, ואף גורמת לאותם גופים המזיקים לסביבה ולבעלי חיים להסתגר עוד יותר.

פעילי sea sheperdצילום: שאטרסטוק
פעילי sea sheperd
צילום: שאטרסטוק

מבוקשים

יתר על כן, פעולות המחאה של שני הארגונים האלה כבר זכו לכינוי אקו־טרוריזם. אבל לא מדובר רק בכינוי פופולרי – לפחות בארצות הברית מתויגים פעילי ALF ו־ELF על ידי רשויות החוק כמחבלים לכל דבר. ב־1992 אישר הקונגרס האמריקאי את החוק להגנת מיזמי בעלי חיים, וב־2006 הוא הוחלף בחוק טרור מיזמי בעלי חיים, במידה רבה בזכות פעילות לובי נמרצת מצד כמה מהחברות הגדולות ביותר בתעשיית הביו־רפואה. אך בעיני מומחים רבים חקיקה מהסוג הזה, שהיא גורפת ועמומה, עלולה להכניס תחת ההגדרה של פעילות טרור גם עבירות רכוש קטנות יחסית או אפילו פעולות מחאה לגיטימיות.

לדוגמה, בכמה מקרים בעבר הצליחו אקטיביסטים מהארגונים הרדיקליים לחשוף באמצעות תיעוד סמוי החזקה של בעלי חיים בתנאים מחרידים או אפילו התעללות של ממש. אין ספק שיש ערך חשוב בחשיפה ציבורית של התנהלות בלתי תקינה במעבדות מחקר מסוימת, במיוחד כשרשויות המדינה שאמורות היו לפקח עליהן לא זיהו את המחדלים האלה. ואולם, יש הטוענים שחקיקה דרקונית, המוכתבת על ידי אינטרסים מסחריים, עלולה למנוע את החשיפה של מחדלים מהסוג הזה.

למעשה, על פי כמה עדויות של אנשי ה־FBI בפני ועדות הסנאט האמריקאי, עם כל החשש מצמיחת הטרור הג'יהאדיסטי, בעיני רשויות החוק האמריקאיות איום הטרור המקומי הגדול ביותר בארצות הברית מגיע דווקא מכיוונם של פעילי סביבה וזכויות בעלי חיים.

מאז 2009 מציעה הבולשת הפדרלית פרס של 250 אלף דולר עבור מידע שיוביל ללכידתו של דניאל אנדראס מסן דייגו, המזוהה עם החזית לשחרור בעלי חיים והאמריקאי השני בכל הזמנים שהופיע ברשימת הטרוריסטים המבוקשים של ה־FBI. על פי כתב אישום שהוגש נגדו לפני שנעלם באוקטובר 2003, הטבעוני בן ה־25 בזמנו, היה אחראי לפיצוץ שני מטעני חבלה – האחד מחוץ למתחם השייך לענקית הביוטכנולוגיה שירון (Chiron) והשני מחוץ למשרדי חברת שאקלי המייצרת תוספי תזונה ותכשירי יופי. חשוב לציין כי באף אחד מהמקרים לא היו נפגעים – שני הפיצוצים נעשו בשעות הקטנות של הלילה, וככל הנראה הנזק הסתכם בחלונות שנופצו.  הרשויות בארצות הברית מאמינות כי המניע המרכזי של סן דייגו הוא הקשר של שתי החברות עם חברת המחקר הבינלאומית Huntingdon Life Sciences, העוסקת במחקרים עבור תעשיית התרופות, תעשיות כימיקלים ותעשיית המזון, שלעתים מעורבים בהם ניסויים בבעלי חיים.

מאמר ממאי 2007 של פרד ברטון מסטראטפור, חברה אמריקאית העוסקת במודיעין ביטחוני בינלאומי, התמקד בקבוצת פעילים אחת בארצות הברית שכמה מחבריה נעצרו על ידי ה־FBI ולאחר מכן הודו בחקירותיהם באחריות ל־20 פעולות בין השנים 1995־2001, כולל שלושה מקרי הצתה או ניסיונות הצתה. ברטון קבע כי פעולותיה של הקבוצה המכונה The Family עונות להגדרה החוקית של טרור מקומי. הקביעה הזו מתבססת בעיקר על כך שמדובר בעבירות פליליות. אלא שלא כל מה שפלילי הוא גם טרור. מעבר לכך, שורה של משפטנים טוענים כי ההגדרה החוקית עצמה ל"טרור" רחבה מדי. עם זאת, לדברי ברטון, אין בהכרח צורך שתהיה כוונה להרוג או לפגוע בבני אדם כדי שתקיפה מסוימת תוגדר כטרור. לטענתו, עצם הכוונה לנסות ולהשפיע על פעילות הממשלה בכוח או באמצעות הפחדה, או מתוך כוונה לנקום נגד פעילות ממשלה, מספיקה כדי להגדיר פעולה כטרור, ובמקרה זה טרור אקולוגי.

אלא שאין הסכמה עד כמה תקף המושג הזה ביחס לכלל המחנה הרדיקלי של פעילי הסביבה וזכויות בעלי החיים. במאמר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Studies in Conflict & Terrorism ביקשו החוקרים סיוון הירש־הופלר (Hirsch-Hoefler) וקאס מודה (Mudde) לבדוק מה עומד מאחורי המושג אקו־טרוריזם, ועד כמה אפשר לייחס לארגונים ALF ו־ELF איום על הביטחון הלאומי. על פי מאגר מידע עולמי שבנו מחברי המאמר, בין השנים 2003־2010 פעילי זכויות בעלי חיים רדיקליים היו אחראים ל־5,578 מקרי פשיעה.

בשני שליש מהמקרים היה מדובר בוונדליזם. 14.5 אחוז מהמקרים תוארו על ידי החוקרים כביקורי בית (פעילויות כמו הפגנות מול מקום המגורים של העומד בראש הפעולה או שליחת מכתבים המונית, אך הן יכולות להיות מופנות גם כלפי בני משפחה וחברים), ובמקום השלישי עם 12.4 אחוז היו שחרורי חיות. התנקשויות ופשעי סייבר היוו 0 אחוז ואחוז אחד, בהתאמה.

אבל השאלה היא מה מאלה יכול להיחשב כפעילות טרור. השאלה הזו מעסיקה חוקרים כבר שנים רבות, וכתוצאה מכך ישנן הגדרות שונות, אלא שברבות מהן מופיע אלמנט של אפקט פסיכולוגי. במאמר של הירש־הופלר ומודה בחרו החוקרים להגדיר טרור כ"אסטרטגיה שמשתמשת בכוח או באלימות, או באיום בהפעלתם, כדי להחדיר פחד בקרב האוכלוסייה, במטרה להשיג מטרות פוליטיות", ובמקרה של טרור אקולוגי כדי להביא להפסקתה של הפגיעה בבעלי חיים או בסביבה.

על פי ההגדרה הזו, מסבירים מחברי המאמר, שחרור של בעלי חיים בפירוש אינו עונה על ההגדרה של טרור. גם הרוב המכריע של מקרי ונדליזם שתועדו, לא נכללים בהגדרה של פעילות טרור. החוקרים מציינים דוגמאות של מקרים שיכולים להיחשב כטרור: למשל, איום בפיצוץ מכונית תופת בוועידת האקלים של האו"ם שנערכה בקנקון שבמקסיקו ב־2010, מכיוון שמדובר באיום על כל בני האדם שהיו במבנה. אך בסופו של דבר, פעילויות פליליות הן המיעוט מתוך כלל פעילויות התנועה הסביבתית, ולהערכת החוקרים אף שקשה מאוד לכמת זאת, פחות מעשרה אחוזים מכלל מעשי הפשיעה האלה יכולים להיחשב כטרור אקולוגי.

לטענת החוקרים, כל תנועה חברתית גדולה – אפילו תנועת זכויות האזרח ההיסטורית – מכילה בתוכה קבוצות ויחידים רדיקליים, כולל מיעוט קטן ואלים, אבל איש לא מחשיב את התנועה כולה כארגון טרור. כדוגמה מציינים החוקרים את התנועה נגד הפלות בארצות הברית, שבמסגרתה פועל אגף קיצוני פעיל עם רקורד פלילי אמיתי. אלא שבניגוד לרדיקלים מקרב פעילי הסביבה והפעילים לזכויות בעלי החיים, כותבים החוקרים, רק לעתים רחוקות מאוד מתויגת הקבוצה הזו כהתארגנות טרוריסטית.

נוסטלגיה אקולוגית

אז מה מביא פעילי סביבה להעביר את המחאה שלהם לצעדים מיליטנטיים? במקרים רבים מה שמניע את האקטיביסטים הרדיקלים הם זיכרונות ילדות המורכבים מצד אחד מנוסטלגיה לנופים פתוחים ומאידך זיכרונות של הרס ופגיעה בטבע, הסבירה שרה פייק (Pike), חוקרת מ־California State University במאמר שפרסמה ב־2013 במגזין Aeon. "לעתים קרובות נוהגים פעילי סביבה להאניש צמחים ובעלי חיים בדמות אחים ואחיות, ולהתאבל על עצים שנכרתו כמו על בני משפחה אהובים", כתבה.

בין היתר מביאה פייק את הדוגמה של רוד קורונדו (Coronado), אחד מפעילי הסביבה הרדיקלים המוכרים ביותר בארצות הברית. "ראיתי כמה מהלווייתנים האדירים האחרונים נשחטים באיסלנד… יערות עתיקים נכרתים במסורים חשמליים, אף שנותרו פחות מחמישה אחוזים מהיערות האלה. הייתי עד לפשעי האלימות החמורים ביותר נגד הטבע", כתב האקטיביסט לפייק במכתב מהכלא. "פעלתי מתוך זעם, צער ואהבה – החזקתי שלטים, שלחתי מכתבים, חתמתי על עצומות, חיבלתי במכונות, אפילו שרפתי מבנים".

קורונדו, בן שבט אינדיאני בדרום אריזונה, עמד למשפט ונכלא כמה פעמים. עם זאת, ב־2006, בעודו בכלא, פרסם מכתב פתוח לתומכיו ובו הודיע ששינה את תפישת עולמו ועל אף מחויבותו המתמשכת לשינוי חברתי, הוא מתנער מאלימות ומאמצעים הרסניים וקורא לחברי התנועות הרדיקליות לשקול דרכים חדשות להשגת מטרותיהם.

ובכל זאת, נראה שרשויות החוק אינן מגלות סובלנות גם כלפי פעולות מחאה בלתי אלימות, ובאופן מטריד במקרים רבים הן רואות בארגוני סביבה וזכויות בעלי חיים איום על הביטחון הלאומי. בספטמבר 2013 ניסו כמה פעילי גרינפיס לטפס על אסדת קידוח רוסית כדי למחות על קידוחי נפט באוקיינוס הארקטי. בתגובה, אנשי משמר החופים הרוסי השתלטו בכוח על ספינת גרינפיס ועצרו את 30 חברי הצוות, כולל שני עיתונאים. מאוחר יותר נעצרו הפעילים ו־22 מהם הוחזקו במעצר במשך חודשיים. לאחר לחץ בינלאומי משמעותי שוחררו כל הפעילים, אבל לא לפני שנחקרו בחשד לעבירות שנושאות בצדן עונשים של כמה שנות מאסר בכלא.

גם בעיני הממשלה בצרפת נחשבו בעבר פעילי גרינפיס לאויב. ב־1985 הטביעו סוכני השירות החשאי הצרפתי את ספינת גרינפיס Rainbow Warrior בעת שעגנה בנמל אוקלנד שבניו זילנד. מאוחר יותר נחשף כי מטרת החבלה, שהביאה למותו של צלם אשר שהה ביכרתי הספינה, הייתה לסכל את פעולת המחאה שתכננו האקטיביסטים נגד הניסויים הגרעיניים של צרפת באוקיינוס השקט.

ב־2010 נחשף מארק קנדי, סוכן משטרה בריטי לארגוני סביבה ושהה בקרבם שבע שנים, כדי לרגל אחר הפעילים. קנדי סיפר בהמשך שבמהלך שנות פעילותו בתוך התנועה הסביבתית הוא העביר מידע לרשויות מ־22 מדינות שונות. והוא לא היחיד. בוב למברט, סוכן אחר שהסתנן לשורותיהם של כמה ארגוני סביבה וזכויות בעלי חיים בשנות ה־80 אף הביא לעולם ילד עם אחת מפעילות הסביבה שאחריהן עקב.

גם בארצות הברית גילו פעילי סביבה שהם נתונים תחת מעקב של ה־FBI. במאי 2015 פרסם הגרדיאן הבריטי מסמכים המעידים כי סוכני FBI ריגלו אחר פעילים בקמפיין המחאה נגד צינור הנפט Keystone XL השנוי במחלוקת, בניגוד לנוהלי הבולשת הפדרלית המיועדים למנוע מעורבות בנושאים פוליטיים רגישים. על פי הגרדיאן, משרד ה־FBI ביוסטון אף ציין כי יחלוק מודיעין עם החברה המקימה את הצינור בנוגע לאיומים עליה. במקרה הזה טענה הבולשת כי אף אחד מהפעילים לא היה נתון לחקירה. אבל לא תמיד כך הדבר.

בינואר 2015 שוחרר פעיל סביבה אמריקאי אחרי שריצה תשע שנים בכלא לאחר שהתביעה הודתה בפני בית המשפט שהסתירה אלפי עמודים של ראיות התומכות בגרסתו של הנאשם. ב־2008 הורשע אריק מקדייויד ב"קשירת קשר להשתמש בחומרי נפץ כדי לפגוע ברכוש ממשלתי ומסחרי", בפרט בסכר בקליפורניה, אך מידע שהשיגו תומכיו לאחר שהורשע, באמצעות חוק חופש המידע, גילה שסוכנת קטינה ששתל ה־FBI בקרב קבוצת הפעילים הייתה מי שניסתה לשדל אותו לפעילות פלילית.

אז טרוריסטים או לוחמי סביבה, או אולי בכלל מחבקי עצים יפי נפש – נראה שיש במידה רבה הלך רוח בלתי סובלני בקרב הציבור הרחב והשלטון. במקרים לא מעטים, בעיניהן של ממשלות שונות במדינות שנחשבות כדמוקרטיות ומתקדמות, פעילי סביבה ופעילי זכויות בעלי חיים נתפשים לא רק כמשתתפים בלתי לגיטימיים בשיח הציבורי, אלא כגורם עוין של ממש, ובהתאם, כפי שמראים אפילו המחקרים, תגובת הרשויות יכולה להיות בלתי מידתית. האם מדובר בפרנויה, באינטרסים זרים, או בסיבה אחרת? לגיטימי להציב בפני הפעילים הרדיקלים את השאלה אם המטרה באמת מצדיקה את האמצעים. ואולם יש מקום גם לבדוק עד כמה מוכנה החברה להתמודד ברצינות עם תפישות עולם סביבתיות שלא תמיד מתיישבות עם הדעה הרווחת בציבור.