על הכביש המהיר

התרחבות מערכת הכבישים במאה ה־21 מאיימת על בעלי החיים

30 בנובמבר 2014

במאה ה־21, אומרים מומחים, התרחבות מערכת הכבישים בעולם תהיה חסרת תקדים. להערכת סוכנות האנרגיה הבינלאומית, עד שנת 2050 תשתיות הדרכים יגדלו בקרוב ל־60 אחוזים ביחס להיקפן ב־2010. כבר היום תאונות דרכים גובות מספר גבוה של קורבנות, אך מתברר שכבישים רבים הם מלכודת מוות גם עבור בעלי החיים.

ככל שרשת הדרכים הולכת ומתרחבת אל תוך השטחים הפתוחים, ובמקביל נפח התעבורה הולך ועולה, כך גוברים הסיכויים לתאונות דרכים שבהן מעורבים בעלי חיים. בראש ובראשונה מדובר בסיכון חיי אדם – אך גם בפגיעה רחבת היקף בבעלי חיים. על פי נתוני אגודת הרכב האמריקאית (AAA), בין השנים 2001־2011 נהרגו 2,194 איש בתאונות עם בעלי חיים בארצות הברית. במקרים רבים כרוכות תאונות כאלו גם בנזק כלכלי משמעותי – בארצות הברית נאמדים הנזקים מהתנגשויות כאלו ב־8.4 מיליארד דולר בכל שנה.

עבור המגוון הביולוגי המפגשים הקטלניים האלה הם יותר מתופעת לוואי. במחקר שהתפרסם בראשית 2013 בכתב העת Transportation Research Part D: Transport and Environment קבעו החוקרים יירי מרטקה (Mrtka) ומריה בורקובצובה (Borkovcová) כי "בחמש השנים האחרונות כמעט כל נהג שני בצ'כיה היה מעורב בתאונה עם יונק". במרבית התאונות האלו לא נפגעו נהגים או נוסעים בכלי הרכב, אבל בעלי החיים משלמים מחיר כבד. בצ'כיה, העריכו החוקרים, נהרגים מדי שנה בתאונות דרכים יותר מ־140 אלף זאבים, קרוב ל־130 אלף איילים וכמעט 100 אלף חתולי בר, נוסף לבעלי חיים ממינים אחרים. בארצות הברית, על פי הערכות, נהרגים כמיליון בעלי חיים מדי יום כתוצאה מפגיעה של כלי רכב, אולם בהיעדר תיעוד סדיר ושיטתי ייתכן שהמספרים גדולים עוד יותר. בארץ המצב דומה, אף שלדברי יואב אבניאון מהמעבדה לאקולוגיה מרחבית באוניברסיטת בן גוריון, "כל יום יש המון דריסות של בעלי חיים בכבישים".

סכנה למגוון הביולוגי

כמה מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בארץ מספקים מידע על התופעה. בעמק חרוד, למשל, תועדו כ־1,180 בעלי חיים דרוסים, מרביתם תנים, בין השנים 2000־2008. בכבישי הדרום ספרו פקחי רשות הטבע והגנים 695 גוויות של בעלי חיים בין אפריל 2009 לינואר 2011. בפרט נמצא כי פגיעה בבעלי חיים מוגנים ובסכנת הכחדה מתרחשת לעתים קרובות יותר בכבישים הסמוכים לשמורות טבע. עבור מינים כאלה לדריסה יכולה להיות השפעה דרמטית על האוכלוסייה.

מחקר שערך אבניאון בין השנים 2009 ל־2013 בשפלת יהודה תיעד 718 אירועי דריסה של בעלי חיים – מרביתם נמיות, חתולי בית, תנים ושועלים. להערכתו, כשליש מהתאונות האלו היו כרוכות גם בסכנה לחיי אדם.

פגיעות רכב בבעלי חיים קטנים כמו זוחלים ומכרסמים אולי לא גורמות נזק ניכר לאדם ולרכושו, ולכן גם לא מדווחות, מסביר אבניאון בראיון ל"גליליאו", אבל הן בהחלט יכולות להיות כרוכות בסכנה לחיי אדם. "למשל, כשאדם נוהג בלילה ופתאום נחש גדול זוחל על הכביש לפני המכונית זה יכול להיות מבהיל", הוא אומר.

דריסה היא אמנם הביטוי הבוטה ביותר של ההשפעה הסביבתית שיש לכבישים אבל היא אינה מתמצה בכך. גם לתשתיות הנלוות יש השלכות על המערכת האקולוגית ושרשרת המזון – אם בדמות זיהום אור כשעמודי תאורה מושכים אליהם חרקים מעופפים ואת טורפיהם ואם כשעמודי שילוט, בעיקר בנגב, הופכים למלכודות מוות עבור ציפורים קטנות.

אבל אולי יותר מכל, סלילת כבישים בשטחים פתוחים כרוכה בשינוי דרמטי של השטח הטבעי, ודאי במהלך העבודות ההנדסיות, אבל גם לאחר מכן. במקרים רבים כבישי האספלט מבתרים שטחים פתוחים, מצמצמים אותם וכולאים אוכלוסיות של בעלי חיים ביניהם. עבור מינים שונים – מאיילים ועד דבורים – דרכי האספלט מהוות מחסום מסוכן או אפילו בלתי עביר. בטווח הארוך יותר הכבישים שמגבילים את תנועת בעלי החיים מקטינים גם את המגוון הגנטי בקרב המינים השונים ובהתאם מפחיתים את סיכויי ההישרדות שלהם. אמנם אפשר לומר שתדירות גבוהה של דריסת חיות בר באזור מסוים יכולה אולי להעיד על קיומה של אוכלוסייה גדולה ובריאה של אותם מינים, למרות השפעתם הסביבתית של הכבישים – אבל מאפיינים שונים של תוואי הכביש הופכים נקודות מסוימות לאורכו למועדות יותר לתאונות מאשר אחרות. כמו כן עבור מינים ביולוגיים מסוימים גם לדריסות נדירות עלולות להיות השפעה דרמטית על האוכלוסייה כולה.

אוכלוסיית הקואלות שבדרום מזרח אוסטרליה למשל סובלת משורה ארוכה של השפעות אנוש, כגון שטחים חקלאיים או פיתוח מכרות הנוגסים בבית הגידול הטבעי שלה או תקיפות על ידי כלבים. ובכל זאת, פגיעת מכוניות הן גורם המוות העיקרי עבור יונקי הכיס הפרוותיים האלה. חוקרים שניסו לבחון את האפשרויות השונות קבעו שסלילה של כבישים חדשים תזיק לקואלות יותר מאשר הרחבה של כבישים קיימים. עם זאת, כתבו החוקרים במאמר שפרסמו במארס 2014 בכתב העת המדעי PLoS One, מקבלי ההחלטות צריכים להביא בחשבון יותר מאשר מין ביולוגי אחד בתכנון של תשתיות תחבורה, וכן יש צורך בשילוב אמצעים אחרים שיסייעו בהפחתת תאונות עם בעלי חיים.

אז מה עושים? האמת היא שהתרומה העיקרית של העלייה במודעות לנושא בשנים האחרונות היא בהכרה שאין מספיק מידע. בכמה מדינות החליטו להשלים את פערי הידע האלה על ידי גיוס הציבור הרחב. אפליקציות סמארטפון שפותחו לאחרונה בבריטניה, בארצות הברית ובדרום אפריקה מסייעות הן לניהול הסיכון על ידי איסוף מידע על מקטעי כביש המועדים לפורענות והן לניטור של אוכלוסיות בעלי חיים ולהגנה עליהן באמצעות דיווחים על פגרים בכבישים.

וזה עדיין לא הפתרון היצירתי ביותר. בעבר בחנה מע"צ (היום – נתיבי ישראל) שימוש בשורה של אמצעים להרחקתם של בעלי חיים מכבישים – מהתקנים המשדרים גלי קול המהווים מטרד עבור חיות המתקרבות אל הכביש, דרך מחזירי אור שיכולים לסנוור אותן, ועד פיזור ריח שמקורו באויבים טבעיים בשולי הכביש (אחד הרעיונות היה שתן של אריות) במטרה להרתיע אותן. אך מידת היעילות של אמצעים אלה מוטלת בספק. במקביל, נעשה שימוש בכמה שיטות כדי להתריע בפני נהגים על הסכנה – למשל, באמצעות הצבת תמרורי אזהרה או על ידי הצמדת מחזירי אור לבעלי חיים משוטטים כמו גמלים בנגב.

"אבל בסופו של דבר בעלי חיים יחצו את הכביש", אומר אבניאון. לדבריו, לטובת בני האדם ובעלי החיים כאחד צריך לדאוג שהאחרונים יחצו את הכביש בבטחה. יכולות להיות שיטות שונות, הוא אומר, אבל אחד האמצעים היעילים ביותר הוא ניתוב של בעלי החיים, באמצעות גדר או סוג של מחסום, אל מעברים ייעודיים המותאמים לצורכיהם.

זו גם הייתה הגישה שהנחתה כמה הצעות חוק שהוגשו במהלך השנים במטרה להתמודד עם ההשלכות האקולוגיות של פיתוח דרכים. האחרונה שבהן הוגשה במארס 2013, ומציעה להטיל על רשות הטבע והגנים להכין תוכנית אב להקמה של מעברי בעלי חיים ולגידור של כבישים בינעירוניים מרכזיים. עם זאת, הצעת החוק הזו לא קודמה מאז.

אוכלוסיית הקואלות בדרום מזרח אוסטרליה סובלת משורה ארוכה של בעיות שנוצרו עקב התערבותו של האדם בסביבהצילום: שאטרסטוק
אוכלוסיית הקואלות בדרום מזרח אוסטרליה סובלת משורה ארוכה של בעיות שנוצרו עקב התערבותו של האדם בסביבה
צילום: שאטרסטוק

הגנה על הטבע

נראה כי המפתח להקטנת ההשלכות הסביבתיות של פיתוח כבישים נמצא ברמת המאקרו, בשלב התכנון. במחקר שהתפרסם בכתב העת Nature בספטמבר 2014 וזכה להד תקשורתי נרחב, ביקשו החוקרים למצוא את האיזון בין סלילת דרכים חדשות לבין הגנה על הטבע ברמה העולמית. המפה שהפיק צוות המדענים שילבה בין שתי שכבות – האחת אומדת את החשיבות האקולוגית של שטחים פתוחים, והשנייה מזהה את האזורים שבהם יש צורך בפיתוח כבישים חדשים או בשדרוג כבישים קיימים, לצורך הגדלת התפוקה החקלאית, מתוך הכרה בצורך הגובר במזון. כתוצאה מכך, המפה מצביעה גם על אזורים שבהם צפוי קונפליקט בין ערך אקולוגי גבוה לבין התועלת שבשדרוג מערכת הכבישים. על פי המפה, באזור הים התיכון קונפליקטים כאלה צפויים בין היתר ברחבי ספרד, תורכיה, מרוקו, לבנון וגם במרכז ובצפון ישראל.

ואולם, בארץ רק לעתים רחוקות יחסית נשמעת זעקה ציבורית במחאה על הנזק הסביבתי של כבישים חדשים. המחאה נגד כביש 6 היא אולי המאבק המוכר ביותר. עם זאת, בדוח האיומים הסביבתיים לשנת 2013 שפרסמה החברה להגנת הטבע מופיעות לא פחות מ־14 תוכניות לכבישים אשר צפויות להיות להן השלכות משמעותיות על הסביבה. לפחות שבע מהתוכניות האלו הוזכרו כבר ב"אטלס הכבישים המיותרים של ישראל" שפרסמה החברה שלוש שנים קודם לכן.

ככלל, סלילתם של כבישים חדשים כפופה לתוכנית המתאר הארצית לדרכים (תמ"א 3), וכמו במקרים אחרים גם תוכניות לכבישים מחויבות על פי חוק בתסקירי השפעה על הסביבה. ב־2007 הורתה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה על הכנתה של תוכנית מתאר ארצית חדשה לתחבורה יבשתית משולבת (תמ"א 42), שתתייחס גם לכבישים וגם למסילות ברזל. לכשתושלם, מיועדת תוכנית זו להחליף את תמ"א 3 ובין שש מטרותיה מופיעים גם "קיימוּת" ו"כיבוד הסביבה".

אין ספק שההגנה על הטבע שעוד נשאר כאן צריכה להיות מוטמעת בתהליכי קבלת ההחלטות ביחס לפיתוח ככלל ולכבישים בפרט. אבל במדינה עם משאבי קרקע מוגבלים כל כך, ייתכן שההתנגשות בין הטבע לבין תשתיות התחבורה היא אולי סיבה נוספת לקידום של תחבורה ציבורית. יש לציין כי ההשלכות של התפשטות האספלט עבור המגוון הביולוגי הייחודי של ישראל באות לידי ביטוי בעיקר בכבישים בינעירוניים. מדיניות שנותנת עדיפות לאוטובוסים ולרכבות יכולה להקטין באופן משמעותי את המחיר הכרוך בתלות שפיתחנו ברכב הפרטי – בין היתר במפגעים סביבתיים כמו רעש וזיהום אוויר – ובאותה הזדמנות גם למנוע תאונות דרכים הקוטלות בני אדם ובעלי חיים.