בחלומות הלילה

 "ויתרתי על הניסיון לגלות איך ואיפה חלומות REM מתחילים, מפני שלא הצלחתי למצוא נקודה שבה החלימה נפסקת" (חוקר החלימה דיוויד פוקס (Fox) מתוך הספר "הנפש בלילה")

חלומות ריתקו את המין האנושי משחר האנושות. אין זה מפתיע בהתחשב במצב המוזר שבו מתרחשת החלימה – מצב של אובדן הכרה עד כדי ניתוק חושי כמעט מוחלט מהסביבה החיצונית, וכן בתסריט הלילי שנגלה רק לנו, אך עם זאת סופו לא ידוע מראש, ולעתים הסצנות שבו מתחלפות מהר מכדי שנוכל להבינן.

פעילות המוח בשנת REM. אזורים פעילים יותר (אדום) ופחות (כחול) בזמן שנת REM בהשוואה לערות. הממצאים מבוססים על מחקרי זרימת דם במוח (PET) במהלך שנת REM
איור:Adapted from Kussey et al. INTERNATIONAL REVIEW OF NEUROBIOLOGY 2005

בעוד בערות אנו רגילים לקבל מידע מהסביבה ולתכנן את מעשינו, בחלום אנו מופיעים לתוך "מציאות" קיימת, שברוב המקרים אינה בשליטתנו, והיא מוזרה ואינה מוכרת לנו. מצב זה כנראה הוביל לתפישה של החלום כמסר מן האלים, תפישׂה שרווחה במשך אלפי שנים, עד להגעתם של הסברים מדעיים יותר לתופעת החלום במהלך המאה ה־19.

הממצא שתרם יותר מכל לבחינה מדעית של תופעת החלום היה ללא ספק גילוי שלב השינה המכונה REM בשנת 1953. יוג'ין אסרינסקי (Aserinsky), בהנחייתו של חוקר השינה נתניאל קלייטמן (Kleitman) מאוניברסיטת שיקגו, עקב לראשונה אחרי תנועות עיניים של נבדקים במשך לילה שלם (בנו ובתו שימשו פעמים רבות כ"שפני ניסוי"). היום מוזר לחשוב שקיומו של שלב שינה זה לא תואר קודם לכן, שהרי כל מי שראה מעודו אדם ישן, יכול היה להבחין בתנועות העיניים המהירות המלוות את שלב ה־REM, ובעיקר בתינוקות ובילדים. לכן, באופן עקרוני, הקישור של שלב זה לשנת חלום יכול היה להיות מאופיין גם בעת העתיקה, כמו שאופיין בשנות ה־50 של המאה הקודמת.

תגליתם של אסרינסקי וקלייטמן סיפקה בפעם הראשונה בתולדות חקר השינה סממן אובייקטיבי, מדיד וחיצוני, שמאפשר לדעת אם הנבדק חולם, במקום להסתפק רק בעירור הנבדקים ובדיווח סובייקטיבי. אינספור מחקרים שנערכו מאז הוכיחו שיקיצה של נבדקים בשלב REM תוביל לדיווח על חלום ביותר מ־80 אחוז מהמקרים. ממצאים אלו הובילו לתפישה שהייתה אז נפוצה, ולפיה שנת REM שקולה לחלימה והופעת חלומות בשלבי שינה אחרים היא מועטה יותר. ואכן, נבדקים שנשאלו אם חלמו כאשר העירו אותם משלבי שינה שאינם REM (Non-REM ,NREM) דיווחו על חלומות רק בשמונה אחוזים מהמקרים. נקודת המפנה בגישה לחלימה הגיעה בשנות ה־70 של המאה ה־20, כאשר חוקרים שינו את השאלה שהפנו לנבדקים ובמקום לשאול אם חלמו, שאלו אם חלפה בהם מחשבה לפני שהתעוררו. באופן מפתיע שינוי השאלה הוביל לדיווחי חלימה בשלבי NREM ביותר מ־50 אחוז מהמקרים. אם כך, ייתכן כי הבדלים בין חלימת REM לחלימת NREM, כפי שנראה בהמשך, הובילו את הנבדקים לחשוב שהם לא חלמו, אף שעסקו בפעילות מנטלית ענפה לפני היקיצה.

הנרי רוסו, החלום
צילום מתוך Wikipedia

שלבי השינה

שנת הלילה מורכבת ממחזורים בני כ־90 דקות המכילים ארבעה שלבים. לכל שלב שינה יש פעילות אופיינית המתבטאת בשינוי בגלי המוח, במתח השרירים ובפעילות שרירי העיניים.

שלב N1: שלב שאורך כעשר דקות ואופייני לתחילת השינה. בשלב זה קיימת תופעה של תמונות היפנוגוגיות, תנועות העיניים הן עגולות ואטיות והישנים לאבד מודעות למתרחש. עם זאת, עדיין קל להעיר את הנבדקים בשלב זה. מבחינת גלי המוח רואים היעלמות של גלי אלפא (גלים אטיים בתדר של 8־12) ורפיון בשרירים.

שלב N2: שלב שאורך בין 10 ל־25 דקות, ובמצטבר נמשך כמחצית מסך שנת הלילה. בשלב זה המודעות לסביבה נעלמת ומתחילים להופיע גלים אטיים יותר בפעילות המוח (גלי טתא – 4־7 הרץ), נוסף על כמה מאפייני EEG ייחודים. כאשר יעירו נבדקים משלב זה הם ידווחו, במרבית המקרים, כי אכן ישנו.

שלב N3: שלב הידוע כשלב השינה העמוקה, שמהווה כרבע משנת הלילה. לקראת הערות מתקצרים משכי הזמן של שלב זה. השרירים רפויים לחלוטין, טמפרטורת הגוף נמצאת במינימום, פעילות המוח נשלטת על ידי גל אטי מאוד (גל הדלתא – 4-1 הרץ) והמודעות לסביבה כמעט אינה קיימת. קשה להעיר נבדקים משלב זה, ואם בכל זאת מעירים אותם לוקח להם כחצי שעה לחזור לפעילות תקינה (תופעה הידועה בשם אינרציית שינה).

שלב Rapid Eye Movement) REM): בשלב זה פעילות המוח "מתעוררת" ויש עדויות לגלי אלפא וטתא. טמפרטורת הגוף וקצב הלב עולים ואפשר לראות תנועות עיניים מהירות. שלב זה תופס כרבע מסך השינה, ולקראת הערות מתארכים משכי הזמן שלו.

מאפייני החלימה

אפשר להגדיר חלום באופן כללי כחוויה מודעת בזמן ניתוק מהסביבה החיצונית, המלווה בהזיות חושיות המעניקות תחושה של התרחשות מציאותית, ושבדרך כלל נוטה להתפתח כעלילה. ניסויים טיפוסיים בתחום חקר החלום מלווים את שנת הלילה של הנבדק בשילוב דימות אלקטרופיזיולוגי כלשהו (למשל EEG). במחקרים אלה מעירים החוקרים את הנבדקים בשלבים שונים של השינה, בהתאם לשאלת המחקר, ואוספים דיווחים מפורטים על עלילת החלום. כדי לנסות לכמת את עלילת החלום באופן שיאפשר השוואה בין נבדקים, קיימים שאלונים מוסכמים, שנועדו לבחון כמה צירים בעלילת החלום – לדוגמה, רמת המעורבות של החולם בעלילה ומידת השליטה שלו באירועים שהתרחשו, סוג הרגשות שנחוו, מספר האנשים בחלום, ואף קיום פעילות לא אתית בחלום. דיווחים אלו עוברים ניתוח מילולי, מספרי ותוכני, ומושווים בין מספר רב של נבדקים, ולעתים לאורך שנים על אותם נבדקים.

"הסיוט" מאת יוהאן היינריך פיסלי, 1781. בציור נראה השד אינקובוס (שד שלפי אגדות ימי הביניים מפתה נשים לשכב עמו) יושב על אישה חולמת
צילום מתוך Wikipedia

ממחקרים אלו עולה שעלילת החלום אינה תמיד מוזרה, כפי שיש נטייה לחשוב, ובמקרים רבים היא משקפת קווי אופי או עיסוקים בולטים של האדם החולם. ב־70 אחוז מהחלומות מופיעים דמויות ומקומות מוכרים לחולם (לרוב זירת ההתרחשות היא בית או חדר ולא מקום העבודה), ומרביתם עוסקים בנושאים הקשורים למשפחה, לחברים ולפעילויות מוכרות. דמויות מפורסמות או ציבוריות מופיעות בפחות מאחוז אחד מהחלומות, עובדה שמתיישבת עם הממצא העקבי שאירועי אקטואליה כמעט לא חודרים אל החלום. אפשר לומר באופן כמעט גורף כי החלום נועד בעיקר עבור מי שחולם אותו, שכן ב־95 אחוז מהדיווחים הדמות העיקרית בחלום היא החולם עצמו. רק במיעוט המקרים (כ־20 אחוז) החלום יארח אנשים לא מוכרים או ימחיז פעילויות יוצאות דופן. גם ציר הזמן, שנראה כי הוא משובש לעתים בחלום, נותר נאמן למקור, וחלומות שנחוו כעלילות ארוכות במיוחד אכן נמצאו במחקרים ככאלה שמתרחשים בשלבי חלימה ארוכים.

אז מה בכל זאת כל כך שונה בחלומות? מכיוון שלאורך השנים נעשו מחקרים רבים יותר על חלימת REM, קיים מידע מפורט יותר על מאפייני החלימה הבולטים בשלב זה ועל הפעילות המוחית המלווה אותו.

מאפייני חלימת REM

הזיות חושיות: עלילת החלום כמעט תמיד מלווה במראות, בצלילים ובתנועה. ריח וטעם נמצאים בפחות מאחוז אחד מסך החלומות (עובדה סבירה בהתחשב בכך שדי קשה לדמיין ריח…). מעניין לציין כי אנשים שהתעוורו לפני גיל 5־6 אינם רואים מראות בחלומותיהם, ומדווחים בעיקר על תחושות של מגע, ריח וטעם. עיוורון אחרי גיל 6 מאפשר דמיון תמונות בחלום, וממצא זה מרמז על התקופה הקריטית לפיתוח המערכת הראייתית הדרושה לפעילותה בחלום. עובדה מעניינת היא שכאשר התגלתה לראשונה שנת REM, עלתה המחשבה שתנועות העיניים משקפות צפייה ב"סרט" שהוא החלום, אולם מחקרים בהשתתפות נבדקים עיוורים מלידה, שהציגו גם הם תנועות עיניים מהירות בשלב REM, הפריכו טענה זו.

הדינמיקה החושית הענפה בזמן החלום נתמכת על ידי מחקרי מוח שמזהים פעילות משמעותית באזורי הראייה, השמיעה, ותכנון התנועה בזמן שנת REM. התחושה המציאותית כל כך של החלום נובעת מכך שבזמן החלימה אנו משתמשים באותם אזורים שאנו רואים וחשים בעזרתם את העולם גם בערות. כך למשל, מראה פנים בחלום יפעיל את מרבית המנגנונים שיופעלו גם כאשר אנו רואים פנים בערות (וגם ההפך נכון: פגיעה באזורי הראייה יכולה בהרבה מקרים להוביל להיעדר חלימה).

חלום האבירים", ציור מאת אנטוניו דה פרדה
צילום מתוך Wikipedia

נוסף על אזורי חישה אלו, גם אזור של אינטגרציה חושית, שנמצא בצומת של האונה העורפית (אוקסיפיטלית), האונה הקודקוקית (פריאטלית) והאונה הצדעית־רקתית (טמפורלית), הוכח כחיוני במיוחד לחלימה (מכל סוג), ופגיעות בו מובילות להיעדר מוחלט של חלימה, גם אם שנת ה־REM תקינה. ממצאים אלו מחדדים את הטענה שייתכן כי מנגנון יצירת החלום ומנגנון שנת REM אינם זהים, למרות נטייתם להופיע יחד. דוגמה לאינטגרציה חושית מעניינת אפשר למצוא בדיווח של קטע החלום הבא: "אני בטיול במדבר ומצלמת צילומים יפים עם המצלמה של א'. אני מראה לא' את התמונה שצילמתי במכתש ובתוך המצלמה יש בעצם ערמת חול שנשפכת לתוך ידיי".

הפחתה ביכולת בחירה מודעת או רפלקציה עצמית: עלילת החלום נוטה בדרך כלל להתפתח מעצמה, והיכולת שלנו לנווט אותה היא שולית ביותר. יוצא מן הכלל בנקודה זו הוא המקרה המרתק של החלום הצלול, שבו נבדקים מנוסים מצליחים להיות מודעים לעובדה שהם חולמים, וכך לשלוט במידה מסוימת במהלך החלום. מציאות החלום נחווית כמציאות האמיתית, והחולמים אינם מטילים ספק בעלילה, מוזרה ככל שתהיה. מבחינת פעילות המוח אפשר להסביר תופעה זו על ידי ירידה בפעילות של רשתות התכנון והבקרה בזמן שנת REM, שאחראיות בין היתר על בחינה לוגית של מאורעות ועל רפלקציה.

עלייה בביטוי רגשי: מרבית החלומות בשלב REM מלווים בחוויה רגשית בולטת, לרוב קיצונית יותר בעוצמות ובגילויי הרגש מאשר בחיי היומיום של החולם. תופעה זו נפוצה במיוחד בחלומות הארוכים יותר, המתרחשים לקראת היקיצה. ממחקרים עולה שהרגשות העיקריים (מעל שני שלישים) המופיעים בחלום הם מהספקטרום השלילי (כגון פחד, חרדה או כעס) ורק כ־20 אחוז מחלומות REM מלווים ברגש חיובי. מעניין לציין שפעילות מינית מופיעה רק בכעשרה אחוזים מהחלומות, ואינה שכיחה כפי שנוטים לחשוב. בהתאם, מחקרי דימות תפקודי של המוח מראים פעילות ענפה באזורים המעורבים בביטוי רגשי בזמן חלימת REM, ובחלק מהאזורים הפעילות אף גבוהה יותר מאשר בערות.

שכחת החלום: מאפיין בולט של רוב חלומות REM הוא שאנחנו שוכחים אותם, למעט במקרים שבהם התעוררנו במהלך החלום (בגלל העלילה או בגלל מדענית סקרנית…). חשוב לציין שפרט למקרים נדירים מאוד, כולנו חולמים, בין שאנחנו זוכרים את החלום או לא. נמצא גם שאנשים הנוטים לזכור חלומות הם כאלה שנוטים יותר לחלימה בהקיץ במהלך הערות. לאורך השנים ניסו כמה תיאוריות להסביר מדוע המוח טורח לייצר עלילות מורכבות רק כדי לזנוח אותן עם היקיצה. עדיין אין לכך תשובה סופית, אך אפשר לשער שמכיוון שהמערך של הנוירוטרנסמיטורים (השליחים העצביים) במוח שונה מאוד במהלך שנת REM ביחס לערות, איננו מסוגלים לייצר זיכרונות בשלב שינה זה. זאת ועוד, הקושי שלנו לייחס את עלילת החלום לסממן חיצוני כלשהו בסביבה מקשה גם הוא על יכולתנו לייצר זיכרון מעלילת החלום. תהא הסיבה אשר תהא, מרבית חלומות הלילה שלנו נשארים על הכר, וזה גורם להם להיות מסתוריים עוד יותר בעינינו.

חלומות NREM     

מחקרים בנושא חלימת NREM מגלים קווי דמיון לחלימת REM, אך גם תכונות ייחודיות לחלימה בשלבים אלו. שנת NREM מתחלקת לכמה שלבים, שבהם אפשר למצוא מגוון רחב יותר של חלומות. אפשר לחלק שנת NREM באופן גס לשינה קלה (שלבים 1 ו־2) ולשינה עמוקה (שלב 3). אפשר למצוא מחשבות או חלומות בכל השלבים הללו, אם כי הסיכוי לכך גדול יותר ככל שהשינה מתמשכת ומתקרבים ליקיצה.

בתחילת השינה, בשלב מספר 1, קיימת תופעה הידועה בשם "תמונות היפנגוגיות". תופעה זו מאופיינת בתמונות מנטליות קצרות, שבדרך כלל מושפעות מהפעילות של היום שזה עתה הסתיים, כלומר מזיכרונות אפיזודיים (היכולת לזכור ולקטלג אירועים שקרו לאדם באופן מפורש, גלוי ולא חבוי או תת הכרתי). לדוגמה, אם נבדקים שיחקו במשחק מסוים, למשל טטריס, במשך כמה שעות באותו יום, הם ידווחו על תמונות של אבנים נופלות במהלך הכניסה לשינה. למרות הקשר הברור לפעילות היום, מקטעים אלו אינם העתק מדויק של המאורעות כפי שאנו זוכרים אותם. העובדה כי חלימה אינה משקפת באופן מדויק (אם בכלל) את אירועי היום היא עקבית ומשותפת לכל סוגי החלימה המוכרים לנו. עם זאת מכל שלבי החלימה השונים, חלימה בשלב זה היא הקרובה ביותר לאירועי היום שעבר, והיא תופעה יציבה שמדווחים יותר מ־60 אחוז מהנבדקים. חלימה זו נוטה להיות סטטית יותר, קצרה באופן מובהק מחלומות REM ופחות עלילתית. למרות זאת, גם בשלב זה אפשר למצוא דיווחים על חלומות בעלי עלילה קצרה בהשתתפות החולם או דמויות מוכרות אחרות. חלומות אלו לא יכללו בדרך כלל חוויות רגשיות, יהיו דומים יותר למציאות הרגילה ויורכבו בעיקר ממקטעים חזותיים. מעניין לציין שמחסור בשנת REM גורם לתופעת התמונות ההיפנוגוגיות להפוך תדירות יותר ולחדור לפעילות המוח אפילו בזמן ערות. עובדה זו מרמזת על קשר אפשרי בין תופעה זו לבין חלימת REM. באופן דומה, גם שלב זה כולל שינוי בתנועות העיניים, אך כאן, בשונה מתנועות העיניים המהירות של שנת REM, תנועות העיניים הן אטיות, עגולות ולא קופצניות, ובמקרים רבים סימן פיזיולוגי זה מבשר כניסה לשינה.

בהמשך השינה, בשלב 2, החלימה נמשכת, אך גם בשלב זה חלומות נוטים להיות פחות מוזרים ויותר מוכרים. יש בהם פחות אינטראקציות חברתיות, וכמו בחלומות מהשלב הקודם הם נוטים לערב פחות דמויות שאינן החולם.

היצירה "Allegorical Scene" של הצייר מארק שגל
צילום: אימגבנק

בתום שלב 2 מתחיל שלב 3, הידוע כשלב השינה העמוקה. שלב זה משתנה באורכו לאורך הלילה, בדומה לשלב REM. אך בעוד שלבי REM הם קצרים בתחילת הלילה וארוכים יותר לקראת הערות, השינה העמוקה ארוכה יותר בתחילת הלילה ומתקצרת לקראת הבוקר. בתחילת הלילה שלב השינה העמוקה (3) הוא הארוך ביותר והסיכוי לחלימה נמוך יחסית, וככל שהלילה נמשך הסיכוי לחלומות בשלב זה עולה. חשוב לציין שהתעוררות משינה עמוקה מלווה בדרך כלל בפגיעה זמנית בתפקודים כללים (תפישׂה, תנועה וכיו"ב), תופעה הידועה בשם אינרציית שינה (ראו מסגרת). עובדה זו עלולה להשפיע על היכולת של הנבדקים לזכור את החלומות שלהם. למרות זאת, כ־60 אחוז מהיקיצות בשלב השינה העמוקה מלוות בדיווח על חלומות. דיווחים אלו דומים במאפיינים רבים לדיווחים של חלימת REM (למשל בזירת ההתרחשות או במעורבות העצמי), אך הם בדרך כלל קצרים יותר ומורכבים פחות מאשר חלומות REM, וכמו בשלב 2, הם נוטים לערב פחות רגשות או דמויות שאינן החולם (למשל קהל או דמויות לא מוכרות).

במחקרים על חלימת NREM התברר עוד שהרגשות העולים בה נוטים יותר לכיוון החיובי. נוסף על כך, רמת האינטראקציה החברתית גבוהה יותר בחלומות REM (שנוטים להכיל יותר דמויות לא מוכרות) בהשוואה לחלומות NREM. גם בנוגע לשאלת מקור הזיכרון בשלבי החלימה השונים, נמצא כי מקור הזיכרון העיקרי בחלומות NREM הוא אפיזודי, בעוד חלומות REM נשענים יותר על זיכרון כללי, שאינו קשור באופן ישיר לחוויות היום שעבר.

באופן כללי אפשר לומר שלעומת חלימת REM, חלימת NREM מזכירה יותר תהליכי חשיבה. יש בה פחות עיוות של המציאות, פחות הזיות, תפישה יותר מופשטת של הדברים ולאו דווקא חושית, וציר זמן מקוטע יותר (הציר העלילתי פחות מורגש). הבדלים אלו הם בעיקר איכותיים, ויכולים להצביע על סוג הפעילות המוחית שמתרחשת בסוגי החלימה השונים. ידוע למשל שבזמן חלימת REM יש הפעלה גלובלית רחבה של מרכזים רבים במוח, הפעלה שיכולה לתמוך ב"עלילות" מורכבות ומפותחות יותר, בעוד בשלבי שינה אחרים ההפעלה התפקודית היא ממוקדת יותר, ואינה "מגייסת" רשתות נוספות. אפשר לשער שחלימה מסוג NREM מפעילה מנגנונים דומים לחלימה בהקיץ, השכיחה בשעות היום (וראו: מיכל גרוברגר ואתי בן־סימון, "מחשבה נוגה", "גליליאו" 149), ובעצם יוצרת רצף בין סגנונות המחשבה הנפוצים בזמן ערות ובזמן שינה. עם זאת יש לציין שבכ־30 אחוז מהמקרים כלל אי אפשר להבדיל בין חלומות NREM לחלומות REM, באף פרמטר מאלו שהוזכרו: שני סוגי החלומות הללו מתרחשים בעיקר לקראת הערות, כלומר ככל שהמוח הולך ו"מתעורר", ובעצם עם קרבתה של היקיצה, הולכת ועולה תדירות החלומות בכל שלבי השינה. כמו כן, ככל שהשינה מתמשכת ולחץ השינה פוחת, החלומות הופכים ארוכים יותר, החִיוּת (Vividness) והמוחשיות שלהם עולה, והם נוטים יותר לערב זיכרונות מזמנים רחוקים (למשל מתקופת הילדות).

"חלומה של נזירה", ציור מהמאה ה-19 מעשה ידי קארל ברולוב
צילום מתוך wikipedia

מנגנונים דומים או שונים?

אם כך, האם חלומות REM וחלומות NREM פועלים במנגנון מוחי דומה או האם מדובר במנגנוני פעולה שונים? הטוענים שמדובר במנגנון אחד מנסים להראות ששנת REM היא המנגנון המוחי הראשי שמאפשר חלימה ומזכירים שחלימה בשלבים אחרים מתרחשת סמוך לשלב REM או מפעילה באופן זמני מנגנוני REM. המתנגדים מזכירים את המחקרים שמראים כי חלימה יכולה להיעלם לגמרי במקרים של פגיעות מוח ספציפיות, אף ששנת REM וכל המופעים המוחיים שלה תקינים לחלוטין. אך ללא קשר למנגנון, יש תמימות דעים בין חוקרי החלימה כי חלומות יכולים להתרחש בכל שלב משנת הלילה.

עד לאחרונה נתפשה שנת REM כשלב החלימה העיקרי, אך בחינה מעמיקה של הדברים מגלה כי ברגע שהמוח מתעורר מעט מתחילה חלימה, ללא קשר לשלב השינה שאנו נמצאים בו. עובדה זו מרמזת כי החלימה היא חלק חשוב מאוד מפעילות המוח.

אתי בן סימון וד"ר חגי שרון הם דוקטורנטים במרכז לתפקודי המוח במרכז הרפואי תל אביב ובפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל־אביב.