בית מלון לעטלפים (עם שירותים צמודים)

כדנית המסלי - מין של כדנית הגדלה בביצות בורנאו - מושכת אליה עטלפים ומספקת להם מקום שינה בטוח להעביר בו את היום

העטלף הצמרי ממשפחת הנשפוניים, הוא מין העטלף היחיד שמשתמש בכדים כמעין מאורת עטלף
צילום: Schöner et al./Current Biolgoy 2015. Additional images courtesy of C.C. Lee and M.D. Tuttle.
העטלף הצמרי ממשפחת הנשפוניים, הוא מין העטלף היחיד שמשתמש בכדים כמעין מאורת עטלף צילום: Schöner et al./Current Biolgoy 2015. Additional images courtesy of C.C. Lee and M.D. Tuttle.

בחלקים שנותרו מיערות ביצות הכבול של בורנאו אפשר למצוא מינים רבים של כדנית – צמח טורף בעל עלים דמויי כד. רובם המוחלט של מיני הכדנית מתמחה במשיכת חרקים ופרוקי רגליים אחרים למותם. עם זאת, כדנית הֶמסלי (Nepenthes hemsleyana) – מין של כדנית הגדלה בביצות בורנאו – מושכת דווקא עטלפים, והיא לא טורפת אותם, אלא מספקת להם מקום שינה בטוח להעביר בו את היום.

אדמת הביצות שהכדניות גדלות בה ענייה בתרכובות חנקן וזרחן – חומרי מזון הדרושים לצמחים כדי להתקיים ולהתפתח. כמו צמחים טורפים אחרים, הכדניות פנו למקור חלופי לחומרים אלו – בעלי חיים. הכדים של הכדניות הם מכלים בעלי מכסה שבתוכם בריכות של מיצי עיכול. הצבע של הכדים, הדגמים המקשטים אותם ונגלים רק לחרקים הרואים על־סגול (UV), הניחוח העולה מהם והצוף המתוק המופרש משפת הכדים מושכים חרקים המחליקים ונופלים לתוכם. הדפנות הפנימיות החלקות של הכדים מונעות מהחרקים לטפס החוצה והם טובעים במיצי העיכול שלתוכם נפלו ומעוכלים על ידי הצמח, שמנצל את החנקן והזרחן שבגופם.

אולם נראה כי כדנית המסלי גרועה מאוד בלכידת חרקים. כדיה הענקיים לא מפיצים ניחוחות מפתים, אין להם דגמים מיוחדים והם כמעט אינם מפרישים צוף, כך שהם לוכדים עד פי שבעה פחות חרקים מכדניות דומות. עם זאת, אפשר למצוא בכדים שלהן בעלי חיים אחרים, עטלפים קטנים הישנים בתוכם במהלך היום.

העטלף הצמרי על שם הארדוויק (Kerivoula hardwickii), ממשפחת הנשפוניים, הוא מין העטלף היחיד שמשתמש בכדים כמעין מאורת עטלף. הכדים של כדנית המסלי גדולים מספיק כך שעטלף אחד או שניים יוכלו לישון בהם בנוחות – המיקרו־אקלים שבתוכם מגן על העטלפים מהתייבשות והאזורים החלקים בדפנות הכדים מונעים מטפילים חיצוניים שונים להגיע אל העטלפים. נוסף לכך, בריכות מיצי העיכול של הכדנית רדודות ואינן מסכנות את העטלפים.

לפני כמה שנים גילו בני הזוג קרולינה ומיכאל שנר (Schöner) מאוניברסיטת גרייפסוואלד שבגרמניה ועמיתיהם כי הקשר בין העטלפים הצמריים לכדניות הוא הדדי. בתמורה למקום הלינה הבטוח שמספקים הצמחים, העטלפים עושים את צרכיהם בתוך כדיהן. גללי העטלפים, הגואנו, העשירים בתרכובות חנקן וזרחן, מספקים לכדניות יותר משליש מהחנקן הדרוש להן.

אך כיצד העטלפים והצמחים מוצאים אלה את אלה? קשה למדי למצוא את הכדים הירוקים של כדנית המסלי הנדירה בין כל צמחיית היער באמצעות חוש הראייה, וסביר כי זה קשה אף יותר לעטלפים, שמנווטים בלילה, באמצעות איכּון הד (אֶקוֹלוקציה) – היכולת לזהות עצמים בסביבה בעזרת השמעת קולות בזמן התעופה וקליטת הד הקול החוזר מהם, בדומה לסונאר.

כדי לגלות כיצד בכל זאת העטלפים מצליחים לאתר את הצמחים גייסו בני הזוג שנר ועמיתיהם את ראלף סימון (Simon) מאוניברסיטת ארלנגן־נירנברג למחקר שתוצאותיו התפרסמו לאחרונה בכתב העת Current Biology. סימון חקר צמחים בדרום אמריקה ובמרכזה המואבקים על ידי עטלפים ומושכים אותם אליהם באמצעות מבנים דמויי "צלחת סונאר" שמחזירים את הקולות העל שמעיים (אולטרה־סוניים, שמעבר לטווח השמיעה של האדם) שבעזרתם העטלפים מנווטים. השנרים וסימון חשדו כי כדנית המסלי מפתה אליה את העטלפים בצורה דומה.

סימון ועמיתיו בדקו זאת באמצעות ראש עטלף רובוטי שמסוגל להשמיע קולות על שמעיים ולקלוט את ההד החוזר. הם כיוונו את הראש בזוויות שונות לעבר הכדים וכך גילו כי הדופן האחורית הרחבה והקעורה של הכדים, המחברת בין הכד למכסה, מחזירה קול לכיוון שממנו הוא הגיע. המבנה הזה לא קיים בכדניות אחרות באזור, והקולות מוחזרים מהן בעוצמה חלשה יותר ולצדדים.

העטלף הצמרי על שם הארדוויק משמיע את הקולות הגבוהים ביותר מבין העטלפים (תדירות של עד 292 קילוהרץ), וגבוהים יותר מאלו שהראש הרובוטי מסוגל להשמיע. כדי לבדוק אם הקולות הגבוהים שהעטלפים משמיעים בשעת הניווט מתאימים לאיתור הכדניות ניתחו החוקרים את חמש הקריאות האחרונות של עטלפים צמריים שהתקרבו לכדים. הם גילו כי קולות גבוהים אלו מתאימים מאוד לניווט בסביבה צפופה מאחר שהם בעלי כיווניות גבוהה, כמו פנס עם קרן אור צרה וחזקה.

אך האם הקולות העל שמעיים האלו, המוחזרים מהמבנה המיוחד של הכדים, הם אלה שמושכים את העטלפים לצמחים? כדי לבחון זאת לקחו השנרים ועמיתיהם כדים של כדנית המסלי וחתכו, הקטינו, הגדילו או הותירו ללא שינוי את מחזירי הקול שלהם. לאחר מכן הסתירו החוקרים את הכדים בצמחייה ומדדו את הזמן שלקח לעטלפים הצמריים למצוא אותם.

העטלפים מצאו במהירות כדים עם מחזירי קול רגילים או מוגדלים לעומת כדים שקיצצו או הסירו את מחזירי הקול שלהם. עם זאת, כמקום לינה הם העדיפו כדים רגילים על פני כדים שמחזירי הקול שלהם שונו. ככל הנראה העטלפים נמשכים להד המוגבר שמוחזר ממחזירי הקול המוגדלים, אך כשהם קרובים לצמח הם מבחינים כי מבנה מחזיר הקול שונה משל כדנית המסלי ומעדיפים להימנע ממנה. שינויים בחלקים אחרים, כגון המכסה או שולי הכד, לא השפיעו על בחירתם של העטלפים.

כדניות המסלי הן לא הכדניות היחידות בבורנאו שהפכו מטורפי בשר לשירותים כימיים ליונקים: לפני כמה שנים כתבנו ב"גליליאו" על שלושה מינים של כדניות ענק שמשמשות כבתי שימוש לחדפי עצים ולחולדות אולם יחסי הגומלין בין כדניות המסלי לעטלפים הצמריים הדוקים יותר משל הכדניות האחרות והיונקים "שלהן": לא זו בלבד שהכדניות מספקות לעטלפים בית בטוח בתמורה לגואנו מזין, אלא שהתפתחו אצלן אמצעים מיוחדים לתקשורת עם העטלפים.