בעל זבוב: מחקר חדש שנערך בזבובים הומואים חושף כי צאצאיות של גייז פוריות יותר

זוכרים כמה גייז הגיעו לתל אביב מכל העולם בזמן שבוע הגאווה? אז זהו, שיש סיבה לכמות הגדולה של אנשים בעלי נטייה חד מינית.

משום שרבים מההומואים מביאים לעולם פחות צאצאים לעומת סטרייטים, על פי תיאוריית האבולוציה ועקרון הברירה הטבעית, ניתן לצפות כי התכונה שפוגעת ביכולת של פרט להתרבות – תיעלם במהלך הדורות. אבל לא כך עם העדפה חד מינית: הומוסקסואליות תועדה בקרב כ־1,500 מינים של בעלי חיים בהם תולעים, רכיכות, חרקים, יונקים ובכללם האדם, עופות, דו חיים וזוחלים. כיצד זה ייתכן? תשאלו את אחותכם.

מסתבר כי ככל הנראה הגורמים הגנטיים שמשפיעים על הומוסקסואליות מקנים יתרון אבולוציוני לבני משפחתם של גייז. בעבר, מחקרים בבני אדם הראו כי קרובות משפחה מצד האֵם של גברים הומוסקסואלים פוריות יותר מנשים אחרות. כלומר, הגֶן או הגנים הגורמים להומוסקסואליות בגברים, וכך מקטינים את הפוריות שלהם, מגבירים את הפוריות של נשים כאשר הם נמצאים אצלן תכונה כזו, השורדת את הברירה הטבעית מאחר שהיא מגבירה את ההצלחה הרבייתית של זוויג (מין) אחד על חשבון הזוויג האחר, קרויה Sexually Antagonistic Selection.

אפשרות נוספת היא שהיתרון האבולוציוני של הומוסקסואליות קשור לדומיננטיות יתר – מצב שבו לפרט שנושא שני מופעי גן שונים (אָלֶלים) של גן יש יתרון על פני פרט שקיבל מהוריו אללים זהים של הגן. אם הומוסקסואליות אכן קשורה לדומיננטיות יתר  מי שיקבל שתי צורות זהות של גן כלשהו יהיה בעל סיכוי גדול להעדיף את בני אותו זוויג, בעוד מי שנושא אללים שונים של הגן יהנה מיתרון אבולוציוני כלשהו, כגון פוריות רבה.

כדי לבדוק אילו יתרונות אבולוציונים יש לזכרים הומואים ערכו לאחרונה באוניברסיטת סנט אנדרוז שבסקוטלנד מחקר מקיף בקרב זבובים. ג'סיקה הוסקינס (Hoskins) ושני עמיתיה חקרו זבובי דרוזופילה (Drosophila melanogaster, תסיסנית המחקר) בעלי רמות שונות של התנהגות הומוסקסואלית.

בשלב ראשון ביצעו החוקרים 2,320 ניסויים התנהגותיים ב־50 שושלות זבובים שונות כדי לזהות עד כמה התנהגות הומוסקסואלית נפוצה בקרב הזכרים בכל שושלת. הזכרים ההומוסקסואלים זוהו על פי נטייתם לחזר אחר זכרים אחרים – הם משמיעים "שירי" חיזור, מלקקים את הזכרים האחרים ומטים את בטנם לעברם בניסיון לעלות עליהם ולהזדווג עמם.

החוקרים דירגו את שושלות הזבובים על פי שכיחות ההומוסקסואליות בכל שושלת. לאחר מכן הם זיווגו זבובים משושלות שבהן ההומוסקסואליות נפוצה ("שושלות הומוסקסואליות") עם כאלו משושלות שבהן הומוסקסואליות נדירה, או לא קיימת, ובחנו את הצאצאים שהתקבלו.

תוצאות הזיווגים, המתוארות במאמר שפורסם ב-Proceedings of the Royal Society B, הראו כי נקבות משושלות שבהן הומוסקסואליות נפוצה היו פוריות יותר, הן העמידו יותר צאצאים מאשר נקבות אחרות, וגם הבנות שלהן היו פוריות יותר. נוסף לכך – וכפי שצפוי במקרה של דומיננטיות יתר – נקבות שהן צאצאי זיווג בין נקבות וזכרים משושלות שונות, כלומר שנשאו אללים שונים הקשורים להומוסקסואליות, היו פוריות יותר מנקבות שהתקבלו מזיווג של זכרים ונקבות מאותה שושלת. פוריות היתר בלטה במיוחד אם לפחות אחד מההורים הגיע משושלות הומוסקסואליות.

דוגמה קלאסית לדומיננטיות יתר היא אנמיה חרמשית, שבה מי שנושא רק עותק אחד של האלל למחלה עמיד למלריה ולא לוקה באנמיה. לעומת זאת, מי שבתאי גופו שני עותקים של האלל למחלה יחלה במחלה הקשה ואילו מי שלא נושא אפילו עותק אחד של האלל למחלה רגיש (מאוד) למלריה.

המסקנה מהמחקר של הוסקינס ועמיתיה היא כי בזבובי דרוזופילה שתי האפשרויות שהוצעו (Sexually Antagonistic Selection ודומיננטיות יתר) מסבירות את היתרון האבולוציוני של הומוסקסואליות בזכרים. הגנים להומוסקסואליות שרדו במהלך האבולוציה מאחר שהם מקנים יתרון רבייתי – אבולוציוני – לנקבות הנושאות אותם, אף אם הם פוגעים ביכולת הרבייה של הזכרים. אך האם מסקנה זו נכונה גם במאות מיני בעלי החיים האחרים המפגינים התנהגות הומוסקסואלית? והאם היא נכונה גם לגבי הומוסקסואליות נקבית? קשה לדעת ללא מחקרים גנטיים נוספים במגוון בעלי חיים ובשני הזוויגים.