חוכמת הסבתות הקטלניות

החוקרים של המרכז לחקר הלווייתנים באי סן חוזה, ליד חופיה הצפוניים של מדינת וושינגטון שבארצות הברית, עקבו אחר קבוצה של קטלנים (אורקות, Orcinus orca) המשחרת לטרף בין להקות דגי סלמון. היו בקבוצה זכרים ונקבות צעירות, שאיתן שחו גורים צעירים, אבל בראש הקבוצה שחתה נקבה כבת 60 – גיל שבו היא כבר לא מסוגלת להעמיד צאצאים, והיא לא הייתה מסוגלת לעשות זאת בכ־20 השנים האחרונות. השאלה שהעסיקה את החוקרים הייתה – מדוע בעצם היא נמצאת שם? ובאופן כללי יותר: מדוע נקבת הקטלן חיה זמן ארוך כל כך לאחר גיל הפוריות?

זה אולי נשמע קצת חסר רגישות, אבל מבחינה אבולוציונית, אין שום סיבה לבעלי חיים להמשיך לחיות לאחר שהם מפסיקים להתרבות. ואמנם, הרוב המוחלט של בעלי החיים מעמידים צאצאים כמעט עד הרגע שבו הם מתים. עד כמה שידוע לנו, רק בשלושה מינים ביולוגיים הנקבות ממשיכות לחיות תקופה ניכרת – עשרות שנים – לאחר שתקופת הפוריות שלהן הסתיימה. מינים אלו הם הלווייתן הקטלן שתואר לעיל (שלמרות שמו, שייך למשפחת הדולפיניים), הגלובי השחור קצר הסנפיר (Globicephala macrorhynchus) השייך לאותה משפחה, וכמובן, מין השייך למשפחה – ולסדרה – שונות לגמרי: בני האדם.

אם תופעה זו הייתה קיימת רק במיני דולפינים, ספק אם חוקרים היו מקדישים לה תשומת לב רבה. אך מכיוון שהנושא נוגע ישירות גם למין שלנו עצמנו, הוא נחקר כבר כמה עשרות שנים, ויש כמה השערות המנסות להסביר מדוע נשים חיות כל כך הרבה זמן.

ההסבר הראשון, ואולי המובן מאליו, הוא שבבני אדם לפחות, מדובר בתופעה חדשה יחסית. נשים חיות מעבר לגיל המעבר בזכות היתרונות שמזמן להן העולם המודרני: מים נקיים, רפואה מתקדמת ועוד. אם ההסבר הזה נכון, לא צריך למצוא סיבה אבולוציונית לתופעה, ואפשר לראות בה תוצר מלאכותי של התקדמות טכנולוגית. אלא שההסבר הזה לא נכון. בחברות של ציידים־לקטים, החיים בצורה דומה לזו שבה חיו כל בני האדם לפני המהפכה החקלאית, אמנם ישנם אחוזי תמותה גבוהים בהרבה מאלו שבחברות מערביות – אך רוב מקרי התמותה הם של ילדים ותינוקות. רוב הנשים ששרדו עד גיל 45 יגיעו גם לגיל 60, ולעתים קרובות גם יותר מכך. התופעה של נשים החיות הרבה מעבר לגיל הפוריות היא אוניברסלית, וככל הנראה אינה חדשה.

אחת ההשערות הפופולריות – והמעניינות – ביותר להסברת התופעה היא "השערת הסבתא". לפי השערה זו, נשים בגילים מבוגרים אמנם אינן מעמידות צאצאים, אך הן תורמות לגֶנים שלהן בצורה אחרת: על ידי כך שהן עוזרות לבניהן ולבנותיהן לגדל את הנכדים. לא מדובר רק בבייביסיטר ובהסעות לחוגים, אלא בהעברה של הידע שנצבר במהלך שנות חיים לדורות הבאים. בחברות כמו אלו שבהן התפתחו בני האדם, חברות המסתמכות ישירות על הטבע להשגת מזון ומחסה וחשופות לסכנות של טורפים, מזג אוויר קיצוני, מחלות ועוד, ידע כזה עשוי להיות ההבדל בין חיים ומוות. אילו בורות מים נשארים מלאים גם בשיאה של עונת בצורת? היכן אפשר למצוא מזון במקרה שהעדרים הגדולים שינו את מסלול הנדידה שלהם? כיצד לטפל בילד שחלה? תשובות לשאלות אלו (ורבות רבות אחרות) נלמדות לאורך עשרות שנים, ולעתים קרובות עוברות עשרות שנים עד שהן הופכות להיות שוב רלוונטיות ומועילות. אם הבצורת האחרונה התרחשה לפני 40 שנה, אנשי השבט הצעירים לא ידעו מה לעשות כדי לשרוד אותה – אך אנשים בני 50 ו־60 עשויים לדעת. בשל הידע שצברו, נשים לאחר גיל הפוריות עשויות לעזור לרווחתו, ולעצם קיומו, של השבט שבו הן חיות – שבט הכולל רבים מבני משפחתן. כך הן עוזרות לגנים שלהן לשגשג באוכלוסייה, ולכן הברירה הטבעית תעדיף נשים החיות זמן רב, גם אם הן אינן מעמידות יותר צאצאים.

זו ההשערה כאמור בנוגע לנשים. לורן ברנט (Brent) מאוניברסיטת אקסטר באנגליה, וחוקרים נוספים מאנגליה וארצות הברית בדקו אם ישנן עדויות תומכות להשערה הזו גם במקרה של נקבות קטלן.

במחקר שפורסם במרץ במגזין Current Biology, החוקרים סרקו 750 שעות של וידיאו שבהן נראות קבוצות של קטלנים במהלך ציד. הצילומים נעשו על ידי חוקרים של המכון לחקר הלווייתנים, שעוקב אחר האוכלוסייה הזו כבר קרוב ל־40 שנה. החוקרים בדקו את הגיל והמין של מי שהיה בראש הקבוצה והוביל אותה, ומי שעקבו אחריו. הם גילו שברוב המקרים, המובילות היו נקבות לאחר גיל הפוריות, וזה היה נכון בעיקר בעונות שבהן דגי הסלמון היו מעטים, והציד קשה יותר.

תגלית זו מספקת תמיכה ל"השערת הסבתא" בנוגע לקטלנים. הקטלן שמוביל את הקבוצה צריך לדעת לאן לשחות ואיפה למצוא טרף, בעיקר בעתות מחסור. במקרה זה, נראה שהנקבות המבוגרות אכן יודעות לאן להוביל את הקבוצה, וחברי הקבוצה הצעירים יותר מכירים בכך, ומעדיפים לעקוב אחריהן.

שאלות רבות נותרו עדיין פתוחות – למשל, מדוע הקטלנים מעדיפים לעקוב אחר נקבות מבוגרות ולא אחר זכרים מבוגרים, וגם האם יש יתרון להפסקת הביוץ בנקבות, שהרי הן יכולות להוביל את בני קבוצתן גם כאשר הן עדיין פוריות. בעזרת החומר הרב שנאסף על אוכלוסייה זו, מקווים החוקרים שיוכלו לענות על שאלות אלו ועל רבות אחרות. בינתיים, התמיכה שהמחקר מספק ל"השערת הסבתא" מזכירה לנו שהברירה הטבעית "תעדיף" כל תכונה שתתמוך בשרידות הגנים בדורות הבאים. לא תמיד התכונה הזו תתבטא בלידה של כמה שיותר ילדים – לפעמים, כמו שהורים טריים רבים למדו על בשרם, היא מתבטאת בצורך בלתי נשלט לחלוק את הידע שצברו בגידול הילדים עם הדור הבא.