מאיץ החלקיקים מבעד לעדשה

אנה פנטליאה (Pantelia) היא צלמת עיתונות במקצועה, אשר סיקרה בשנים האחרונות את ההפגנות ביוון ובתורכיה וכן שורה של פרויקטים חברתיים שונים (בהם ביקור מצולם בישראל, עם הבטחה לשוב ולערוך כאן פרויקט נוסף). כיום היא עובדת כצלמת בסֶרְן – ללא ספק אחת הפסגות לצלמת צעירה, שלה גישה בלתי אמצעית לפרויקט המדעי־טכנולוגי הגדול ביותר בעשורים האחרונים (ואולי אי פעם).

לאחרונה הזדמן לנו לערוך ראיון מיוחד עם פנטליאה, שכאמור, משמשת מזה כשנתיים כצלמת הרשמית של סרן – ארגון המחקר הגרעיני האירופי וביתו של מאיץ החלקיקים הגדול בעולם (ה־Large Hadron Collider או LHC בקיצור).

עבודה במאיץ החלקיקים
צילום: אנה פנטליאה

מלבד הראיון נאותה פנטליאה לספק לנו מקבץ תמונות שצילמה, תמונות המציגות היבטים שונים של העבודה על מאיץ החלקיקים – פרויקט רב לאומי המשתף אלפי מדענים, מהנדסים וחוקרים ממגוון רחב של תחומים, העובדים בחלקם במאיץ עצמו – מבנה תת קרקעי ענק דמוי טבעת באורך 27 ק"מ על גבול צרפת־שווייץ.

היכן נולדת ומתי התחלת לצלם?

"נולדתי באתונה ב־1991. התחלתי לצלם כשהייתי בבית הספר התיכון, בסביבות גיל 16. בהתחלה עשיתי שימוש במצלמה המשפחתית. אבי תמיד התעניין בצילום (סטילס ווידיאו) ותמיד היו לנו מצלמות בבית. היינו אחת המשפחות הראשונות ביוון עם מצלמת וידיאו".

מי לימד אותך את הבסיס?

"התחלתי ללמוד כיצד להשתמש במצלמה בכוחות עצמי. כשהתחלתי לצלם לא ידעתי אפילו מה עושה מד האור במצלמה. מאוחר יותר למדתי באוניברסיטה על אסתטיקה ועל קומפוזיציה".

מה עשית לפני שהגעת לסרן?

"הגעתי לסרן בפעם הראשונה כצלמת ב־2012. באותה תקופה למדתי צילום ואמנות במכון הטכנולוגי באתונה ועבדתי במכירות לכיסוי ההוצאות. סרן הגיעה לחיי בהפתעה. קיבלתי הצעה מפרופסור שעבד בסרן והכיר את העבודות שלי. בתחילה לא האמנתי שאפשרי שאעבוד שם, אני זוכרת שקראתי על סרן בתיכון כי התעניינתי בפיזיקה, אך

לא האמינה שתשתתף במיזם הזה
צילום: אנה פנטליאה

כיצד נראה הלו"ז היומי שלך?

"עיקר העיסוק היומיומי שלי בסרן הוא צילום אח"מים המבקרים בסרן, פרופסורים, יועצים וגורמים נוספים. נוסף על כך, אני מסקרת פעילויות פיתוח, בנייה ותחזוקה שונות במאיץ. מפעם לפעם יש התרחשויות פחות שגרתיות שאני מתעדת, כגון מרוצי אופניים של עובדי המקום, ועידות שונות, ימים פתוחים ועוד.

"המטרה העיקרית שלי כצלמת של סרן הוא להציג את הגודל הפיזי האדיר של המיזם, את הניסויים השונים, אך גם את המאמץ האנושי העצום הכרוך בפעילות שמתנהלת שם. יש לנו אנשים מלאומים רבים ושונים, אנשים בעלי רקע שונה זה מזה, מתחומים מדעיים וטכניים מגוונים – זה מיזם שאין שני לו בעולם מן הבחינה הזאת".

מה היה הצילום המורכב ביותר שלך בסרן?

"המבנה התת קרקעי של המאיץ מורכב. יש בו מעברים ומחילות תת קרקעיות רבות, חלקן צרות למדי. יש מבנים שלמים מתחת לקרקע, מדרגות, מעליות ולא מעט בנייה מתרחשת בכל מיני מקומות. זאת גם הסיבה העיקרית לכך שיש דגש רב מאוד על בטיחות – כדי שאף אחד לא ייפגע. עבורי, הצילום שאני הכי זוכרת היה כאשר היה צורך להרים ולהכניס אל תוך אחת המנהרות מגנט של מוליך־על עצום, שמשקלו טונות רבות. הדרך היחידה לצלם את המגנט היה לעמוד מתחתיו בזמן שהורידו אותו אל תוך המנהרה – זה היה צילום מפחיד למדי אבל בסופו של דבר הכל עבר בשלום".

בפרויקט משתתפים אלפי מדענים, מהנדסים וחוקרים
צילום: אנה פנטליאה

say  Higgs

כמה מתוך מה שאת מצלמת בסרן הם דברים שאת צריכה לצלם במסגרת התפקיד, וכמה הם דברים שמגיעים ממך?

"אני יכולה לומר שאני בת מזל, כי יוצא לי לבחור את רוב הדברים שאני מצלמת. יש לי חופש מלא לצלם דברים שאני רוצה, מלבד מה שאני חייבת לצלם עבור סרן כחלק מהעבודה הרגילה. באופן רגיל יכולים לעבור כמה שבועות עמוסים, שבהם אין לי זמן לצלם "דברים שמֵעבר", אך יש שבועות פנויים יותר, שבהם יש לי אפשרות לצלם הרבה פרויקטים צדדיים יותר עבור הארכיונים של סרן".

כיצד השפיע גילוי חלקיק ההיגס על העבודה שלך כצלמת בסרן?

"היום בסרן אנו לא מבקשים יותר מהמצולמים 'Say Cheese' לפני הצילום, במקום זאת אנו מבקשים 'Say Higgs!'. אבל במלוא הרצינות, גילוי חלקיק ההיגס גרר הרבה מאוד יחסי ציבור אבל הוא לא השפיע באופן ישיר על העבודה שלנו על הפרויקט".

כיצד את מתניידת במנהרות של סרן?

"כשאנו נמצאים במנהרות של המאיץ אנו רוכבים על אופניים. במאיץ יש מנהרות באורך 27 ק"מ, עם לא פחות משמונה יציאות וכניסות. המרחק בין כל פתח יציאה הוא כשלושה ק"מ, ולכן מדובר על לא מעט רכיבה יומית. משהו שלא הרבה אנשים יודעים הוא שמכיוון שסרן נמצאת בדיוק על הגבול שבין צרפת לשווייץ יש סימונים גם מתחת לאדמה היכן עובר הגבול".

גילוי חלקיק ההיגס גרר הרבה מאוד יחסי ציבור אבל הוא לא השפיע באופן ישיר על העבודה על הפרויקט
צילום: אנה פנטליאה

כיצד את רואה את התחום של צילום/תיעוד מדעי־טכנולוגי שבו את עוסקת?

"לדעתי כל צלם צריך לדעת עוד לפני שהוא מפעיל את המצלמה מה התֵמה שלו, מה תוכנית העבודה וכיצד הוא מתכוון לגשת לפרויקט – זה התפקיד המרכזי של הצלם. צלם הוא לא מכונה, וצילום הוא יותר מלחיצה על כפתור. כיום לכל אחד יש מצלמה בפלאפון וכמעט כל אחד יכול לצלם תמונות טובות. מה שמבדיל צלמים מקצועיים, לדעתי, הוא היכולת לספר סיפור בצורה ויזואלית – זה מה שמייחד אותנו – ובעיניי זה נכון במיוחד לתחום שבו אני עוסקת".

מה התמונה האהובה עלייך ביותר?

"סדרת התמונות האהובה עליי ביותר מסרן צולמה בעת ההכרזה על פרס נובל בפיזיקה בשנה שעברה. אף שהפרס ניתן לפיטר היגס (Higgs) ולפרנסואה ברון אנגלר (Englert), כולם בסרן שמחו וחגגו כאילו הפרס ניתן להם – זה מדגים בעיניי יותר מכל דבר אחר את הרוח השיתופית, שכל כך אופיינית לסרן".