בריאתנות לבריאות

ב-26 בדצמבר הופיעה במוסף הספרים של הארץ ביקורת של דורון קורן על ספרה של רות אמיר: "פרקים באקולוגיה". צבי עצמון יוצא להגנת האבולוציה

29 בדצמבר 2014

וילכו אחר ההבל – ויהבלו (ירמיהו ב', ה).
[לולא עמדו לרשותו די תצפיות אמפיריות] "דרווין היה אולי נעשה כומר ומקדיש את גאונותו לכתיבת פרשנות חדשה לספר תהלים…" (יובל נח הררי: "קיצור תולדות האנושות").

לצ'רלס דרווין, הקפדן הבלתי נלאה הזה, היו גם כמה טעויות, ואולי הקשה מכולן – שלא הכניס שתיים-שלוש משוואות מתמטיות ל"מוצא המינים". ואולי האשֵם הוא האביר נושא השריון והרומח שלחם את מלחמותיו של דרווין – "הבולדוג של דרווין", תומס הקסלי. הקסלי הוא שצריך היה ללחוש על אוזנו: צ'רלס קשישא, אתה חייב למצוא דרך להכניס כמה משוואות לספר שלך; כך יש סיכוי שתסנן לפחות את הבּורים-להכעיס; משוואות מתמטיות עשויות אולי לסכור את עטם.

אבל אולי הייתי צריך לפתוח אחרת. כמו שבַּחברה הכללית-כלכלית יש עשׁירון עליון (ובקצה קצהו זוהרים יהלומי האלפיון), ומתחתיו עשׂירונים נמוכים יותר, כך גם בידע המדעי. באלפיון העליון שוכנים להם, חסרי מנוח, הגאונים פורצי הדרך, ההופכים סדרי עולם: גליליאו גליליי, ניוטון, איינשטיין, והס מלהזכיר – צ'רלס דרווין. מתחתיהם אלה שחובטים במצחם ואומרים: איך, איך פספסנו את זה?! זה הרי ברור כשמש, חד כברק. כך בדיוק חש תומס הקסלי למקרא "מוצא המינים" של דרווין. בעשירון נמוך יותר נמצאים אלה שלוקח להם קצת יותר זמן, שקשה להם עם קפיצות גדולות ומהירות מדי, אבל לאחר זמן מה הם תופשים. אחריהם שוכן עשירון נמוך יותר – אלה שצריכים להמתין דור שלם; הם יתפשו זאת רק אם ילמדו זאת מילדותם, כגירסא דינקותא. בעשירון התחתון ביותר נמצאים אלה שממשיכים לאחוז באמונתם שהארץ שטוחה ושהשמש וצבא השמיים סובבים סביבה פעם ביממה; שהזוי לחלוטין לטעון שהארץ נעה במהירות של כ-100 אלף קמ"ש במסעה סביב השמש בלי שאנחנו בכלל מרגישים; שהשמש מושלמת ואין על פניה הצחות כתמים; שהחוק השלישי של ניוטון אינו אלא הזיה – לא יכול להיות כי הזבוב שאני מפליק לו מפעיל עליי בחזרה אותו כוח; ושחווה (שבתאיה כרומוזומים XX) נוצרה מצלעו של אדם הראשון (שתאיו מכילים כרומוזומים XY).

350 שנה לאחר מותו, ב-1992, ביטל האפיפיור יוחנן פאולוס את חיובו בדין של גליליאו גליליי. אם כך דרווין יכול להמתין עדיין בסבלנות, לא להידחף, עד שאפיפיורי הבריאתנות יסירו מעל ראשו את זר הקוצים.

שלוש פסקאות ערמתי ועדיין לא הזכרתי מילה אחת על לב העניין. מפני שלב העניין איננו דנ"א, גֶנים, פסוידו-גנים, חלבונים, חלבוני בקרה, מוטציות, כרומוזומים, הומולוגיוּת של עצמות וגפיים, הקוד הגנטי האוניברסלי, איברים שרידיים, מאובנים, חוליות ביניים, גלגולי תפקידים של הורמונים, הדוֹגמה המרכזית: דנ"א-רנ"א-חלבון, ריבוזומים,ATP, חיידקים הקוראים גנים אנושיים ומייצרים אינסולין והורמון גדילה. לא ולא. לב העניין הוא פסיכולוגי. "מאחר שכל העניין האבולוציוני הזה […] הוא כל כך משוער ורעוע, הן בהגיונו והן בהוכחות שנמצאו לו […]" – כך נכתב ב-26 בדצמבר 2014, במוסף "ספרים" של העיתון העברי לאנשים חושבים. במחשבה שנייה, הגדרת לב העניין כפסיכולוגי היא מעודנת מדי, פוליטיקלי-קורקטית. "כדאי אולי להזכיר בהזדמנות זו, שבעיני אנשים רבים ומשוררים רבים יופיו של הטבע הוא כשלעצמו הוכחה לאלוהיותו של העולם ולהבלותה של תיאוריית ההיווצרות המקרית". הבלותה?! אז מדוע אני צריך להיות פוליטיקלי-קורקט? – הבעיה איננה פסיכולוגית, אלא פתולוגית. ככל שתערמנה יותר עדויות – מאות עדויות, אלפי עדויות, מיליוני (מיליוני!) עדויות לכך שעולם החי שרוי בתהליך מתמיד של שינוי, תהליך המכונה "אבולוציה" (אפשר היה למצוא שם אחר, מילא), כך "הצד השני" יתחפר יותר בעמדתו. זה טיבה של פתולוגיה. אז תשכחו ממאובנים ומאיברים שרידיים, תשכחו מהדמיון ברצף הדנ"א ובכרומוזומים שבין האדם לשימפנזה – זה באמת חסר טעם.

כל דבר שדרווין נגע בו הפך לזהב מדעיצילום: שאטרסטוק
כל דבר שדרווין נגע בו הפך לזהב מדעי
צילום: שאטרסטוק

עניין האבולוציה הרי הוא טריוויאלי. השאלה כלל איננה אם הייתה ומתרחשת כיום אבולוציה; השאלה היא כלום ניתן להעלות על הדעת, באופן לוגי, עולם חי שאין בו אבולוציה. והתשובה היא לא, לא ניתן. השאלה, אם כן, איננה אמפירית – הייתה אבולוציה, הן או לאו –  אלא שאלת היגיון. הרי כשמנסים למצוא הגדרה לתופעת החיים, כזו שתכלול גם מיני דברים שאינם בנויים כלל מחומרים אורגניים – כולל דנ"א וחלבונים ו-ATP, אלא אולי מתרכובות צורן, או דברים שאינם מבוססים בכלל על מים, אלא על אֶתָן נוזלי – כלומר, דברים חייזריים לחלוטין, הסממנים שאמורים לאפיין אותם כיצורים חיים הם חילוף חומרים, רבייה – ואבולוציה של אוכלוסיותיהם.

אני מבקש להוסיף משהו קצרצר על דרווין, פרט להיותו אספן בלתי נלאה (גם של דגימות, גם של עדויות), ופרט לכך שאם היה חי בשנה האחרונה של המאה ה-16, ולא במאה ה-19, היה מוצא עצמו בקמפו די פיורי, בלב רומא, עולה בלהבות יחד עם ג'ורדאנו ברונו. ולא, הוא לא קדוש – אבל הוא מידאס מדעי. כל דבר שנגע בו באצבעותיו האוספות, כל דבר שהביט בו בעיניו הבוחנות, כל דבר שנתן דעתו עליו, הפך לזהב מדעי. אבולוציה, ברירה טבעית, מוצא האדם, החיוך, רפלקס ההצללה בבלוטי ים, גזעי היונים, פרושׁי גלפגוס, מאובני דרום אמריקה. נדמה שבמכולת (שוודאי לא הלך אליה מעודו) היה מגלה יותר דברים משרבים מגלים במהלך כל חייהם. זה לא שהוא חף מטעויות, וקשות. וגליליאו לא? וניוטון לא? ואיינשטיין? – לפחות כך העיד על עצמו.

אסיים לא עם דרווין אלא עם איש דתי, נוצרי, מאמין, שנמנה עם הכנסייה האורתודוקסית המזרחית. היותו דתי מאמין לא הפריעה לו להיות מדען מרכזי בגיבוש הניאו-דרוויניזם (שמכונה גם: הסינתיזה המודרנית של האבולוציה), תוך שהוא מאחה את האבולוציה של דרווין עם הידע שנתווסף על גֶנים. הנוצרי המאמין תיאודוסיוס דובז'נסקי, נושא דגל במאבק בבריאתנים, הוא שטבע את אחת הטענות ה"דרוויניסטיות" החזקות והמצוטטות ביותר, שהופיעה במאמרו בכתב-העת האמריקאי למורי הביולוגיה:  "שום דבר אינו מסתדר בביולוגיה, אלא לאור האבולוציה".

עד שמדובר בדורון קורן וב"אח הגדול" שלו מנחם בן.