זמן ומקום

חוקרים מצאו קשר פונקציונלי בין האזור במוח האחראי על זיכרון של טעם והאזור האחראי על זיכרון המקום והזמן שבו חווינו את הטעם

20 בנובמבר 2014

אכלתם אוכל חדש לחלוטין והטעם החדש עשה לכם רע? אל תוותרו – אם תנסו מאכל זה במקום אחר המוח שלכם יהיה "סלחן" יותר לניסיון הנוסף. במחקר שנערך בחוג סגול לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה, מצאו החוקרים לראשונה כי קיים חיבור בין האזורים במוח האחראים על זיכרון של טעם בהקשר שלילי לבין האזורים במוח האחראים על עיבוד זיכרון המקום והזמן שבהם התרחשה החוויה החושית. כאשר נחווה טעם חדש שלא בהקשר שלילי החיבור הזה אינו קיים.

האזור במוח האחראי על יצירת זיכרונות לטעמים חדשים הוא קליפת המוח (הקורטקס) של הטעם, הנמצאת באזור במוח המכונה "האי" (Insular Cortex). האזור האחראי על יצירה וגיבוש של הזיכרון לגבי המקום והזמן של החוויה (האפיזודה, היכן ומתי התרחשה החוויה) הוא ההיפוקמפוס. עד כה הניחו החוקרים שאין קשר ישיר בין האזורים, כלומר עיבוד המידע של הטעם לא קשור למקום או לזמן שבהם אנו חווים את החוויה. התפישה המקובלת הייתה שחוויה שלילית, למשל, חשיפה לטעם רע, תהיה שלילית באותה הצורה בכל מקום וכי המוח יוצר זיכרון לגבי חוויה זו בלי קשר למקום או לזמן שבהם התרחשה.

אולם, במחקר שערך הדוקטורנט צ'ינאקרופאן אדאיקן – מעבדתו של פרופ' קובי רוזנבלום מחוג סגול לנוירוביולוגיה באוניברסיטת חיפה, בשיתוף חוקרים מהמכון לחקר המוח המוביל בטוקיו – הראו החוקרים כי קיים קשר פונקציונלי בין שני האזורים. במחקר ביקשו החוקרים לבדוק קשר בין קורטקס הטעם (האחראי על זיכרון לטעמים) לבין שלושה אזורים שונים בהיפוקמפוס: CA1, האזור האחראי בין היתר על קידוד מושג המרחב (היכן אנחנו נמצאים); DG, האזור האחראי בין היתר על קידוד יחס בזמן בין אירועים; ו־CA3, האחראי בין היתר על השלמת מידע חסר. לשם כך השתמשו החוקרים בעכברים רגילים ובעכברים מהונדסים גנטית, אשר נוצרו על ידי העמיתים ביפן, שבהם אזורים אלה במוח פעילים באופן תקין אולם חסרי פלסטיות – כך שאינם מאפשרים לזיכרונות חדשים התלויים בהם להיווצר.

על טעם ועל ריח

העכברים נחשפו לשני טעמים חדשים, האחד מלווה בתחושת כאבי בטן (המדמה חשיפה למקור מזון רעיל), והאחר ללא תחושה זו. מההשוואה בין הקבוצות התברר כי כאשר הטעם החדש אינו מלווה באסוציאציה של מזון רעיל – לא היה כל הבדל בין עכברים רגילים לבין העכברים המהונדסים שהאזורים הפונקציונליים בהיפוקמפוס שלהם לא מאפשרים פלסטיות. אולם כאשר הטעם גרם לתחושה שלילית, הייתה מעורבות ברורה של ה־CA1 האחראי על קידוד המרחב. "המשמעות היא שברגע שאנחנו חוזרים לאותו מקום שבו חווינו את הטעם המזוהה עם תחושה שלילית, באופן לא מודע, הזיכרון השלילי יהיה חזק יותר מאשר אם נגיע לטעום טעם זה באזור חדש לחלוטין", מציין פרופ' רוזנבלום. באופן דומה, אזור ה־DG, האחראי על קידוד הזמן בין אירועים, היה מעורב ככל שעבר זמן רב יותר בין החשיפה לטעם החדש לבין התחושה הלא נוחה בבטן. "המשמעות היא שגם בחוויית טעם אסוציאטיבית פשוטה המוח מפעיל את ההיפוקמפוס לחוויה אינטגרטיבית המערבת מידע כללי של זמן בין אירועים ומיקומם", הוא מסביר.

הממצאים פורסמו לאחרונה במאמר ב־Journal of Neuroscience והם חושפים את מורכבות ועושר החוויה החושית הפשוטה הנחרתת במוחנו, שברוב המקרים איננו מודעים לה. על פי החוקרים, "המחקר אף יכול להסביר תוצאות התנהגותיות ופגיעה ביצירת זיכרונות בעקבות אי תפקוד אזורים מסוימים במוח, אם בעקבות מחלה או תאונה. ככל שנבין טוב יותר את קידוד החוויה החושית הפשוטה במוח ואת הקשר בין התחושה, המיקום וזמן והחוויה, נבין טוב יותר את התהליך המורכב של יצירת הזיכרונות ושמירתם במוחנו".