מדעני העתיד

בימים אלו נערך ניסוי חדשני במערכת החינוך: שילוב של קורס מקוון המיועד למשתתפים רבים ובחינם, MOOC (ראשי תיבות: Massive Open Online Course) בתוכנית הלימודים. בקורס ישתתפו 350 תלמידים, וייעשה בו שימוש בקבוצות ווטסאפ ופייסבוק סגורות. התלמידים המשתתפים בניסוי הם מכיתות ט ו־י"א; תלמידי כיתות ט ילמדו אסטרונומיה במסגרת קורס מקוון מסיבי של האוניברסיטה הפתוחה באוסטרליה, ותלמידי כיתות י"א ילמדו באחד משני קורסי רובוטיקה של אותה אוניברסיטה, או של המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, ארצות הברית. הקורס של המכון בג'ורג'יה מועבר בעזרת פלטפורמה של חברת קורסרה, המציעה מגוון קורסים דרך האינטרנט. בקורסי MOOC הלמידה מתקיימת באופן עצמאי.

מה זה בכלל MOOC?

גם בניסוי זה הלמידה עצמאית. התלמידים לומדים תחילה בביתם, ולאחר מכן מתקבצים לקבוצות קטנות ומשמשים מורים זה לזה. את התהליך מלווים גם 15 מורים מקצועיים שעברו השתלמות מיוחדת בנושא. המטרה היא שלמידה כזו "תעבה" את הלימודים לבגרות של התלמידים, והניסוי עצמו נועד לבדוק אם אפשר לשלב קורסים מקוונים, שמהווים טרנד חם בעולם האקדמיה, גם בקרב תלמידי תיכון.

בעשור האחרון חלה אינפלציה במספר הקורסים הפתוחים המסיביים, MOOC. חלק מהקורסים ניתנים כשירות לקהילה מטעם האוניברסיטאות הטובות בעולם, כגון MIT, הארווארד, סטנפורד וכדומה. בישראל התנסו שלושה גופים בהעברת קורסים כאלה: האוניברסיטה העברית, הטכניון ואוניברסיטת תל־אביב. כל מוסד הקצה מספר מצומצם של קורסים, והם הועברו לנרשמים על ידי מרצים מנוסים. לקורסים אלה אפשר להירשם מכל קצוות תבל, ועל כן מספר הנרשמים לקורס אחד עשוי להגיע אפילו למאות אלפים. הקורסים הם במגוון נושאים, מהיסטוריה אירופית ועד אלגוריתמיקה ומתמטיקה מתקדמת, ואין צורך בידע קודם. נוסף על כך אין גיל מינימום, אין מבחני מיון ואין צורך במינימום ציוני בגרות או פסיכומטרי. בעולם מוצעים היום כ־600 קורסי MOOC בעשר פלטפורמות פרטיות כגון קורסרה, edX ,Udacity ועוד. ברוב הקורסים השפה המדוברת היא אנגלית.

אז טוב או לא?

על פניו, קורס מקוון המוני עשוי להיראות כעסקה גרועה לאוניברסיטאות: הלוא חלק ניכר מהמימון שלהן מתקבל משכר הלימוד לתארים, והנה, במקרה זה הידע ניתן בחינם. במאמר שפרסמו בספטמבר האחרון ונסה דנן (Dennen) מאוניברסיטת פלורידה ודוקטורנט בקבוצת המחקר שלה, ערן שושן, בוחנים החוקרים את התופעה. במחקר נבחן התהליך בארבעה מדדים שונים: הצלחה, חולשה, הזדמנות שנפתחת ואיום שעלול להיווצר מעצם התהליך. דנן ושושן ציינו במאמרם כי קורסים מקוונים המוניים עלולים לאיים כלכלית על אוניברסיטאות: העלות הבלתי ידועה של קורס כזה עלולה לעלות על מה שתוקצב בתחילה, משום שלאחר פתיחת קורס כה מסיבי יכולות לצוץ תקלות בלתי צפויות שתדרושנה השקעה תשתיתית או כספית. ייתכן למשל שיהיה צורך לתגבר את בסיס הידע בחומר הוראה נוסף על פי דרישת התלמידים. כמו כן ייתכן שיהיה צורך בכוח עזר לניהול הקורס אם יהיו פעילים בו תלמידים רבים מהמתוכנן. כל אלה מצטרפים לעלות הגבוהה של הקמת קורס בפלטפורמה.

לקבל תארים מהאוניברסטאות הטובות בעולם – מהבית
צילום: שאטרסטוק

אך כסף הוא לא הבעיה היחידה. סכנה נוספת למוסד המריץ קורסים כאלה הוא סיכון המוניטין. אם קורס פופולרי ומתוקשר ייכשל בעיני התלמידים, הוא יכול להכתים את מוניטין המוסד. יהיה קשה לתקן את הנזק אם הקורס ייכשל גם בעיני עמיתי המרצה שמוביל אותו. למעשה, מרגע שקורס קורסרה נפתח, יש אינטרס מוסדי חזק מאוד לסיימו באופן מכובד. מדובר בחרב פיפיות, שכן קורסים שנכשלו בארצות הברית, למשל, ספגו ביקורת פומבית. מקרה מתוקשר אחד הוא של פרופסור שנטש קורס המוני מסוים עקב סכסוך על שיטות הוראה. אני עצמי השתתפתי כתלמיד בקורס אשר סבל מכשלי מערכת כה רבים עד שהוחלט להפסיקו. באופן אירוני, שם הקורס היה "יסודות חינוך אונליין: תכנון ויישום: מבוא להוראה דיגיטלית" של המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, ארצות הברית. אין זו הפתעה, אם כן, שאנליסטים בתחום החינוך מצביעים על טרנד נגדי: מוסדות יוקרתיים שמסרבים לפתוח קורסים מקוונים המוניים הם תחילת הקץ של מה שנתפש תחילה כשיטה שאף מוסד לא ירצה לוותר עליה.

עם זאת, לפי דנן ושושן, יש לאוניברסיטאות גם מה להרוויח מקורסים כאלה. הם מציינים במאמרם כי ההזדמנויות שנובעות מהם מתחלקות לשלושה תחומים: מוניטין (שוב), גיוס כוח אדם ומחקר. הצעה של קורס הנלמד במסגרת תואר למדעים מאפשרת הצצה לנבכי הנלמד במוסד ולפיתוח מוניטין חיובי של התואר ושל הפקולטה המציעה אותו, וכן של המרצה המוביל את הקורס. קורס כזה עשוי גם לסייע למוסד אקדמי לגייס תלמידים בתשלום לאחר שנחשפו לאיכות הקורס (אך גם כאן ההזדמנות עלולה להפוך לאיום אם הקורס לא יצלח). לבסוף, קורסים כאלה מזמנים הזדמנות למחקר: במהלך הקורס מתועד מידע רב מאוד על התנהלות משתתפיו. עם הקפדה על כללי האתיקה (למשל בטשטוש זהות המשתמשים) אפשר לחקור לעומק תופעות סוציולוגיות שונות בחתכים שונים. נוסף על כך, בקורסים כאלה יש למוסד האקדמי הזדמנות להכנסה על ידי גביית תשלום על ציון בקורס, שבעתיד אפשר לשקללו לקראת תואר ראשון.

מה חושבים המרצים?

בסקר שנערך בספטמבר האחרון בהשתתפות 103 מרצי MOOC, נמצא כי 76 אחוז מהם מאמינים בחשיבות הקורסים כאלה. המוטיבציה, כך סבורים המרצים, נובעת מאלטרואיזם: 85 אחוז מהם התנדבו לקורס והשאר פעלו מתוקף הוראה שניתנה מגבוה. יש גם מרצים שציינו חשש שיוחלפו בעתיד.

עם זאת, הסטטיסטיקה מציגה מציאות עגומה: שיעור מסיימי הקורס, כולל הגשת מטלות, עומד על כ־5 אחוזים. אמנם, 5 אחוזים מחצי מיליון משתמשים זה לא רע בכלל, אך לאחרונה עולה השאלה אם המאמץ שווה. כך או כך, מדובר בניסוי מסקרן.