תגלית סרנדיפית

האם תגליות שבהן רכיב אקראי אכן כל כך אקראיות, או שהן דווקא תגליות אמיתיות לחלוטין?

23 בפברואר 2015

בשנת 1754 שלח הסופר הוראס וולפול (Walpole) מכתב לידידו סר הוראס מאן (Mann), בעת שהראשון התגורר בסרי־לנקה. במכתבו, כתב וולפול על סיפור עם מקומי בשם "שלושת נסיכי סרנדיב" (The Three Princess of Serendib) שמסופר בו על מסע של שלושה נסיכים. בדרכם מגלים הנסיכים אוצרות ותגליות בלי שהתכוונו לכך ("תגלית ממוזלת", כפי שתיאר פרופ' יובל נאמן ז"ל מקרים שכאלו לא אחת). שלושת הנסיכים היו מסרי־לנקה, שבאותה עת נקראה בערבית "סרנדיבּ". מכאן נובע המונח "תגלית סרנדיפית" (Serendipitous Discovery). משמעותה של תגלית סרנדיפית היא גילוי דבר מה בעל ערך, במקום או נוסף על הדבר שאותו רצינו לגלות מלכתחילה. כדוגמת סיפור משיחתו של שאול המלך, אשר יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה. לנסיכי סרנדיבּ הייתה מטרה ברורה – להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. תגליותיהם היו אמנם מקריות, אולם לא לחלוטין ממוזלות. אלמלא עמדו להם רצונם לחקור, יכולת ההתבוננות, הבנת המצב, הכרה בערך התגלית והיכולת להתעכב קמעה, לא היו מגלים דבר, אלא מגשימים את מטרתם המקורית – לסיים את המסע ותו לא.

הפילוסוף והסופר ארתור קסטלר (Kestler) טוען בספרו "הסהרורים" (1959) כי ההתקדמות המדעית האנושית דומה יותר להליכה מזוגזגת של שיכור מאשר להתקדמות מדעית מובנית. זאת בניגוד מוחלט למה שאנו שומעים על ה"מדע" – כיצד הוא מובנה, אנליטי, מעלה השערות שאותן יש להפריך וכו'. קסטלר מבסס את אמירתו על ההיסטוריה: חוק הנפחים של ארכימדס, תגלית הרדיואקטיביות של בקרל ותגלית הפניצילין המפורסמת של אלכסנדר פלמינג הן רק שלוש מבין עשרות רבות של תגליות שעליהן הוא מסתמך, רבות מהן משנות פרדיגמה.

אפשר לראות בתגלית הפניצילין של פלמינג דוגמה מובהקת לתגלית סרנדיפית. ב־1928 בדק פלמינג צלחות פטרי שעליהן גודלו תרביות חיידקים. באחת הצלחות זיהה פלמינג גדילה של עובש. המשמעות הייתה שהצלחת הזדהמה. חוקרים קודמים ובני דורו של פלמינג היו מודעים לכך שמשמעותו של זיהום צלוחית פטרי בעובש היא הרג החיידקים והרס הניסוי; זיהום בעובש נתפש כטרדה וכגורם להפסקת הניסוי ולביטולו. אך פלמינג החליט שיש בידיו תגלית פוטנציאלית והמשיך לעקוב אחר ההתרחשות. החיידקים שסביב העובש מתו ופלמינג גילה את יכולות הפניצילין. במה נתברך פלמינג שבחר לראות כפוטנציאל דבר שאותו ראו לפניו כמטרד? פלמינג עצמו טען שתגלית הליזוזים הסרנדיפית, שהתגלתה לאחר שהתעטש על צלחת פטרי וראה לאחר מכן כי הבקטריות בה מתו, היא זו ש"פתחה את ראשו" וגרמה לו להבין שתגלית חשובה עשויה לנבוע גם עקב צירוף מקרים בלתי צפוי.

הדרך היא זו שחשובה

בשנים האחרונות מנסים חוקרים חברתיים לתהות על טיבם של אירועים סרנדיפיים. רוב האנשים שאותם תשאלו יוכלו להיזכר מתי אירע להם דבר מה, "על הדרך". למשל, כאשר חיפוש מסמך במחשב העלה גם מסמך שאותו חיפשו לפני שבועיים. כיצד פגשו את אהבת חייהם באוטובוס, וכיצד טעו בדרך במדינה זרה והגיעו לפינת נוף חלומית או בית הארחה יפהפה.

עם זאת, חוקרים בני ימינו אינם ששים לספר כי תגליתם החשובה היא למעשה צירוף של נסיבות. מקדם בושה זה בטעות מקורו. יש חובה בהליך מדעי מוסדר, מדויק, ובתיעוד מקיף כדי שהתגלית הסרנדיפית תתקבל ככזו, ולא כשגיאת מדידה או כארטפקט.

כיצד אפשר להכין את מדעני העתיד לתגליות סרנדיפיות? יש לאפשר להם לחוות על בשרם תגלית מקרית. לדוגמה, על גג בית ספר יסודי בתל אביב הותקנה מצלמה המקליטה תנועות בשמי הלילה. לתלמידים נאמר שמדובר במצלמה לתיעוד מטאורים חזקים (בּוֹלידים). אולם זהו שבריר מן האמת. המצלמה מתעדת "על הדרך" גם את זמני הזריחה והשקיעה של השמש, הירח וכוכבי הלכת, העננים, המטוסים, הציפורים, רמת הלחות, הברקים, ועוד. מטרת התלמידים בניסוי היא תיעוד מטאורים בלבד, ועל כך בלבד הועמד הפרויקט. מטרת איש החינוך היא להראות שאפשר לגלות דברים באופן סרנדיפי. כל לילה מצטבר מידע רב לגבי תופעות ואירועים בשמי הלילה, שאליהם לא היו חשופים התלמידים, ועל כן כלל לא חשבו לחקור אותם. כל תגלית שתנבע ממידע זה, למשל מספר הברקים הממוצע בלילה גשום, שינוי בעומס הטיסות מעל בית הספר במהלך השנה, מחזוריות אורך היום וכו', תהיה מבחינת התלמידים סרנדיפית. התלמידים מחפשים אתונות ומוצאים (גם) מלוכה.