חומר לבן שחור
מהו סוד קסמו האפל של הקוקאין, ואיך אפשר להיגמל ממנו? ייתכן שיש בשׂוֹרה רפואית
יש מקורות רבים להתמכרות לקוקאין ויש דרכים להיגמל ממנו – על פי ד"ר רביד דורון מהמחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. "בשנים האחרונות יש הבנה כי רבים משתמשים בסמים 'כי זה כיף'. כשאדם משתמש בסם הוא חווה תחושות וחוויות שבהן הוא מרגיש שהוא עף ומבקר בעולמות אחרים. לכן נוצר הרצון לקחת גם את המנה השנייה, השלישית והרביעית של הסם. כשאנו נהנים, האזור הרלוונטי במוח מפריש חומרים, בעיקר דופאמין, שגורמים לנו לחוש הנאה. רוב הסמים פועלים על מערכת זו, וההפרשה של הדופאמין גורמת לאדם לרצות לחזור על הפעולה. הבעיות לא מתחילות בשלב הזה; הן מגיעות אחרי ההתמכרות".
מהי "התמכרות?" על פי ד"ר דורון התמכרות לקפה או לשוקולד אינן באמת התמכרויות. התמכרות היא מצב שאדם תלוי בחומר מסוים ולא יכול בלעדיו. "אם קמתי בבוקר ולא הספקתי לשתות את כוס הקפה הראשונה שלי, והיא חסרה לי, אני עדיין לא מכור. התמכרות היא תחושה שבה האדם המכור חושב לעצמו רק 'איך אני יכול להשיג את החומר הממכר'. זאת המחשבה הראשונה, השנייה והשלישית שלו. כל כולו מכוון רק למקום של השגת החומר הממכר. זאת התמכרות".
כיצד משפיע קוקאין על המוח?
מבחינה פיזית סם ממכֵּר יותר ככל שהוא מגיע למוח מהר יותר. להרואין למשל לוקח 20 שניות להגיע למוח מרגע ההזרקה, ולכן הוא סם ממכר. לעומתו האקסטזי, שעושה את דרכו אל המוח לאט לאט במשך 45 דקות, הוא סם הרבה פחות ממכר. קוקאין, על פי המדד הזה, הוא אולי הממכר מכולם: עוברות רק שמונה שניות מרגע ההסנפה (ו־שלוש־חמש שניות מרגע הזרקה) כדי לקבל את תחושת הסיפוק המוחית. "אכן, קוקאין הוא סם ממכר יותר מהרואין", אומר ד"ר דורון.
צילום: שאטרסטוק
"מנת קוקאין עולה בממוצע כ־100 דולרים ויותר. חשבו על האלמנט הכלכלי. מדובר בסם שעולה הרבה מאוד כסף, ורק עשירים יכולים להשתמש בו. זהו סם של המעמד הגבוה, ולמרות זאת לישראל מבריחים על פי הערכות כ־5,000 ק"ג של סם זה בשנה, וסקר מראה עלייה גבוהה בשימוש בקרב בני נוער בישראל".
זיגמונד פרויד וקוקה קולה היו בעד
לקוקאין, מתברר, היסטוריה מתמשכת של לגיטימציה. "הסם מיוצר מצמח הקוקה", מסביר ד"ר דורון. "ברוב מדינות העולם הוא כיום סם בלתי חוקי, אבל בעבר הלא רחוק הוא היה חוקי לחלוטין". בתחילת המאה ה־20 אפשר היה לרכוש קוקאין בנקל, וחברת קוקה קולה הוסיפה קוקאין למשקה, מה שגרם לעלייה במכירות. לימים החליף הקפאין את הקוקאין שבקולה, אבל השם, 'קוקה', נותר. אבי הפסיכואנליזה פרופ' זיגמונד פרויד התלהב מהשפעותיו החיוביות של הקוקאין ואף המליץ למטופליו לצרוך אותו. במאמר שנושא את הכותרת "דה קוקה", משבח פרויד את הקוקאין. עם הזמן פרויד חזר בו, כאשר הבין שלקוקאין יש גם השפעות שליליות; כיום העולם הפסיכיאטרי חדל להשתמש בו.
צילום: שאטרסטוק
אך לצד ההנאה יש גם בעיות חמורות. "מלבד מערכת החיזוק המוחית שמפרישה דופאמין (הגרעין הנסמך, אקומבנס) וחומרים כימיים אחרים המסבים הנאה, יש במוח אזורים שנפגעים מצריכת סמים. סמים עלולים לשבש פעילות של תאי המוח, הנוירונים, ולזרז את מותם", אומר ד"ר דורון. "הקוקאין משפיע על ריכוזי הדופאמין המופרשים. בקרב אנשים רגילים גורם הקוקאין לעלייה דרמטית בכמות הדופאמין במוח, והדבר אף עשוי לגרום לתופעות דמויות פסיכוזה – ולהגברה בתנועותיות המוטורית".
במחקר שהתפרסם לפני כמה שנים נבחנו אנשים שצורכים קוקאין באופן קבוע, והתגלה כי חלה הפחתה של 5־11 אחוזים בנפח החומר האפור במוחם, בעיקר באונת הרקה ובקורטקס הקדם־מצחי; מדובר באזורים שקשורים לקוגניציה, לרגש ולקבלת החלטות.
צילום: Wikipedia
נכון להיום אין טיפול למכורים לקוקאין, אין תרופה שאפשר לתת למתמכרים בבחינת "קח והיגמל". במחקר חדש הוחלט להתמקד בתוסף המזון DHEA. ד"ר דורון ומנחהו, פרופ' גל ידיד מאוניברסיטת בר־אילן (וראו: דינה וולודרסקי, "חומר של תקווה", "גליליאו" 112; אוניברסיטת בר־אילן: "חומר טוב", "גליליאו" 132) פרסמו בשנת 2006 מאמר בירחון neuropsychopharmacology על ניסויים בנוירוסטרואיד DHEA, פרו־הורמון סטרואידי טבעי המיוצר בגוף על ידי בלוטות יותרת הכליה, בלוטות המין, העור, רקמות השומן והמוח. במחקר נבדקו ההשפעות של DHEA על יכולתן של חולדות להראות סימני גמילה מקוקאין לאורך זמן. "טיפלנו בחולדות שהפכו מכורות לקוקאין בפלסבו (סרק) – זאת הייתה קבוצת הביקורת שלנו, ואכן הן לא נגמלו והמשיכו לצרוך קוקאין בחדווה. לעומת זאת לקחנו חולדות שמכורות לקוקאין והזרקנו להן DHEA. התוצאה הייתה מדהימה: הן חוו ירידה משמעותית בצריכת הקוקאין. מ־12 מנות בשעה למנה אחת בקושי. כדי לבדוק אם הן לא החליפו את ההתמכרות לקוקאין בהתמכרות ל־DHEA, הפסקנו את מתן הקוקאין לשתי הקבוצות. התברר כי קבוצת הביקורת הראתה התנהגות דמויית גמילה (קריז), דבר שהוביל את החולדות ללחוץ כ־70 לחיצות בשעה על הדוושה שמספקת להן קוקאין, מתוך ניסיון נואש לקבל עוד מנה, ואילו החיות שטופלו ב־DHEA הפסיקו ללחוץ עליה. נראה שהן נגמלו מהשפעות הקוקאין ולא התמכרו ל־DHEA".
ניסויים דומים בהרואין הראו תוצאות דומות, ובעקבותיהם קיבלה הקבוצה אישור ממשרד הבריאות להתחיל התנסות בבני אדם, והחלה להפעיל פיילוט במרכז הגמילה ביפו. התוצאות עד כה מרשימות: שני שלישים מהמכורים שנחשפו ל־DHEA לא חזרו להשתמש בסם. "כעת הקבוצה בראשותו של פרופ' ידיד עורכת מחקר מקיף יותר על החומר, ואולי יש כאן תקווה לטיפול באוכלוסיות רחבות בארץ ובעולם", מסכם ד"ר דורון בסיפוק.