אצות, רבותיי, אצות

שבוע האופנה של ברלין הציג אופנה טבעונית, חומרים ממוחזרים וסגנון אישי שלא מושפע בהכרח מהטרנדים העונתיים. מי בא לנקניקייה בקרויצברג?

15 באוגוסט 2013

[tmwinpost]

 בשנים האחרונות הפכה ברלין ליעד שכולם בורחים אליו; בורחים מהחום הגדול של הקיץ, מיוקר המחיה, מהמשבר הכלכלי הבינלאומי, מהדכדוך היומיומי. בתרבות המודרנית של תחילת העשור השני של שנות האלפיים הפכה ברלין למקום שנחשב יותר מכל כקל ונעים לבלות בו את הזמן. כשהיא מושכת אליה קהל כל כך גדול של צעירים מרחבי אירופה, ארצות הברית והפינה שלנו במזרח התיכון, וכשרבים בוחרים להשתקע בה, יש ממנה ציפייה לאיזו בשורה חדשה, מחתרתית ורעננה יותר מזו של התרבות הפופולרית של מקבילותיה, או לפחות לאלטרנטיבה מסוימת. ככל שהדברים אמורים בשוק האופנה של העיר, נראה שליוצרים שפועלים בבירה הגרמנית עדיין יש לא מעט להוכיח. מספר המעצבים שבה אמנם גדל בשנים האחרונות באופן משמעותי, אך עדיין קשה לומר שהעיר גיבשה לעצמה קול משלה או סימנה חבורת יוצרים מובילים שניגשים למלאכת העיצוב באופן שונה דרסטית מעמיתיהם בערים אירופיות אחרות, כמו שקרה לדוגמה לתעשיית האופנה באנטוורפן שצמחה בשנות ה־80 ומאז השפיעה רבות על עולם האופנה המערבי. אולם אף שהבגדים עדיין לא מהווים פריצת דרך משמעותית, ייתכן שהגישה הכללית לתחום היא זו שמייחדת את הזירה הברלינאית: לאופנה האקולוגית ניתן ייצוג נרחב ומשמעותי בשבוע האופנה הזה יותר מבכל מקבילותיו האירופיות, עם מותגים כמו אומסן שפועל תחת הכותרת "אופנה טבעונית" ומשתמש בטקסטילים שמבוססים על קליפות עצי אקליפטוס ואצות ים ליצירת בגדי היוניסקס נדיבי הבד שלו, או המעצבת קלרה קסרדוף שמשתמשת בחומרים אורגניים וממוחזרים לייצור צלליות ופריטי לבוש מאתגרים יותר, עמוסים בצבע, בטקסטורה ובחיתוכים אסימטריים. אמנם יצירתה של קסרדוף מניבה לעתים קרובות פריטי לבוש עמוסים מדי לעין, בעוד היה כדאי לוותר לפחות על אחד מהמאפיינים המובילים, אך יש להעריך את דפוס החשיבה של אופנה אקולוגית שמעזה, שכן הז'אנר מזוהה לרוב עם פריטים יומיומיים וגנריים יותר, כאלה שקל ללבוש עם סנדלי אצבע שטוחים או עם כפכפי בירקנשטוק.

נוסף לשתי המעצבות המבוססות יחסית בתחום, העניקו מארגני השבוע במה למעצבים צעירים יותר הפועלים בנישה האחראית לסביבה וכן ערכו פאנל פתוח שבו התדיינו יוצרים שונים על החשיבות שבשקיפות תהליך ייצור הבגד, על תנאי עבודה הוגנים במפעלים ועל הדרך שבה ניתן לערב את קהל הצרכנים הרחב בבחירותיהם האופנתיות. היבטים נוספים שעלו באותו סשן שיחות היו הרעיון של צריכה אטית יותר וההתמקדות ביצירת סגנון אישי שאינו מושפע באופן קיצוני משינוי מגמות עונתיות. בלוח המציגים העמוס היה ניתן למצוא חברות שהאופנה המוצלחת שהן מייצרות, גם אם אינה מתהדרת בתו אקולוגי, יכולה לשרת את הלובשת לאורך זמן. הבולטת שבהן היא שומאכר, חברה מבוססת יחסית לשאר המעצבים המקומיים, שבגדיה מתאפיינים בעקביות במראה רומנטי אך מודרני, בגדים מחויטים מבדים זורמים וכמעט חסרי משקל. העונה הציג המותג קולקציה בצבעוניות חזקה אך לא נועזת מדי, עם טקסטילים מחוררים ועם דפוסים המשלבים תחושה קריבית ופופ ארט. המראה שנוצר משקלול המרכיבים הזה מאזן היטב בין רוך לעכשוויות, וכל שנותר הוא לחכות להגעתם של פריטי הקולקציה בתחילת אביב 2014 לבוטיק של הלגה עיצובים בכיכר המדינה.