יאללה ביי בנות: נפרדים מהסדרה הכי מרוכזת בעצמה על המסך הקטן

את העונה הראשונה של "בנות" ראיתי בסגנון דור ה־Y: בסטרימינג, בבינג' ובדמעות. הייתי בת 22, שבורת לב, בודדה ומבולבלת לגבי העתיד, כך שעשיתי מעט מאוד דברים חוץ מלבכות. כשהאנה הכריזה בפתיחת הסדרה על עצמה כ"מי שעשויה להיות קול הדור", היא התחייבה סופית ליומרה ששם הסדרה ו־HBO כבר התחילו לפתח: סדרה מכוננת על ארבע נשים בנות גילי, פלוס מינוס, שמנסות לתפוס להן פינה בעולם.

"בנות" הצטרפה למועדון אקסלוסיבי של סדרות העוסקות בגאווה בנושאים "נשיים" כגון מערכות יחסים, אופנה וחיפוש עצמי ובו זמנית משמשות כמעין קטלוג תקופתי שמתעדכן תמידית – ניימדרופינג אינסופי של אפליקציות, מקומות וחפצים. ההשוואה המתבקשת היא "סקס והעיר הגדולה", אבל אנחנו מדברים גם על "גוסיפ גירל" ו"בוורלי הילס 90210" – קפסולות זמן שהכתיבו טרנדים בזמן אמת.

בשנים הבאות כל מה שלוהט הגיע ל"בנות" ומה ש"בנות" עשתה הפך לוהט בחזרה: מוזיקאי אינדי פופ חלמו עליה כמו שמארני ודזי חלמו למכור שיר לסצנת מוות ב"אנטומיה של גריי", ומעצבים קיוו שהאנה תפשוט חולצה שלהם בסצנה הסקס הגרפית הבאה. לינה דנהם, יוצרת הסדרה והכוכבת שלה, כתבה ספר, הקימה ניוזלטר פמיניסטי והפכה למובילת דעת קהל במובן המקורי והלא מאולץ של המונח. הביקור של שושנה (בגילומה של זושה מאמט) ביפן גרם לכל מגזין אופנה שמכבד את עצמו להתארגן דחוף על הפקת אופנת רחוב יפנית; וכמו דנהם, גם ג'מיימה קירק, ג'סה בשבילכם, ערערה על קלישאות הסלבריטאות בכל הזדמנות אפשרית. אחת הדוגמאות הזכורות והעדכניות לכך היא קמפיין ההלבשה התחתונה עתיר הצלוליטיס ונטול הפוטושופ שאליו הצטלמו השתיים לאחרונה.

בכל זה צפיתי מהצד, כי מהסדרה עצמה חתכתי כבר בעונה 3. אמנם כל פרק כלל לפחות אמירה אחת מרגשת או מבריקה, אבל החברויות הרעועות, הנרקיסיזם, חוסר התפקוד של הדמויות והתחושה הכללית שהסדרה נכתבה בלגלוג ולא באהבה הותירו בי טעם לוואי מר. איך יכול להיות שהסדרה הכה מדוברת, שמבטיחה אמיתות חדות ודמויות נשיות, הגיעה למצב שהדמויות הכי מעניינות ומעוררות הזדהות בה הם הגברים? זהו "קול הדור"? אם מישהו מחפש, אני רואה "ברוד סיטי".

כשחזרתי לבינג' מפלצתי של עונות 3 עד 5 כבר הייתי מבוגרת יותר, חכמה יותר ובעיקר נטולת ציפיות, וזה כנראה מה שקרה גם ליוצרת הסדרה עצמה בינתיים. לזכותה ולחובתה של "בנות" ייאמר שהיא אחת הסדרות המעצבנות ביותר בטלוויזיה, ובכוונה מוחלטת. דנהם יודעת שהקומדיה שהיא יצרה סובלת מדרמת יתר, שהיא מתקשה לדבר אל ועל מי שאינם צעירים פריבילגים ולבנים ושהדמות שלה בלתי נסבלת. היא מתמודדת עם הביקורת הזו באופן ישיר בסדרה אך לא משנה את דרכיה. כל חוקר ומרצה צדקן שיחפש הוכחות לרפיסות והעליבות של דור ה־Y ימצא אותן כאן בשפע.

"בנות" התנדנדה לכל אורכה בין יומרה להגיד את כל האמת בפנים לבין הקצנה קומית או טרגית של המציאות. לכן אם צריך לנסות להגדיר במשפט אחד מהי "בנות", אפשר לומר שיותר מכל זאת סדרה על תקשורת ובעיקר על חוסר תקשורת. האנה לא יודעת לשים את הבעיות שלה בפרופורציה ולהכיל את נוכחותם של אחרים, מארני משליכה עליהם את החלומות שלה, ג'סה שוכחת שהם קיימים ולשושנה אין פילטרים.

ככל שהדמויות מתקשרות פחות, הסיפור נעשה מופרך יותר: אדם וג'סה, זוג שמעדיף להדחיק מאשר לשוחח וללבן עניינים, מסיים את העונה החמישית במריבה אלימה עד רמה של הפלת ספריות ושבירת דלתות; דזי ומארני תקשרו כל כך גרוע שזו העדיפה טיול מסוכן בשכונת עוני עם האקס סוחר הסמים שלה מאשר לחזור הביתה לבעלה; האנה ברחה מבן הזוג שלה, נפרדה ממנו בסמס וברחה בריצה ליער במקום לדבר איתו גלויות. רגע לאחר מכן, היא העניקה מין אוראלי למי שבא לאסוף אותה במקום פשוט להגיד לו תודה.

במקביל, הדמויות הנלעגות והשליליות ביותר בסדרה מאופיינות בניסיון מעושה ומזויף לתקשורת "בריאה": דזי וחברתו המומחית בפתרון משברים, מימי רוס הווארד, שמתעקשת לדבר על כל דבר, כואב ככל שיהיה, או החברים של האנה ללימודים באייווה, שדורשים ממנה לדבר באופן נקי, מנומס ולא פוגעני.

לכן לא פלא שאת כל מה שהגירלז לא מצליחות לבטא במילים, הן מצליחות לבטא בעזרת הלבוש שלהן. "בנות" מיטיבה להשתמש באופנה ובעיצוב פנים כדי לאפיין את הדמויות, המצבים ומערכות היחסים: כשהאנה רוצה לשדר בגרות ונכשלת נחרצות, היא לובשת חולצה מתחת לסוודר שעליו מודפס איור של צווארון; כשג'סה רוצה להחזיר אליה חבר מהעבר, היא הולכת לפגוש אותו בקימונו; שושנה מביעה אהבה ומחויבות חברית כלפי ריי כשהיא לוקחת אותו לקנות בגדים איכותיים ("חברים לא נותנים לחברים לקנות תחתונים זולים בחבילה") ומחוות האהבה שלו אליה היא לרכוש וללבוש חולצה שהוא מתעב. בכלל, הסטייל של שושנה הוא המעניין ביותר, כי הוא הכי מוגזם וגם הכי מחושב; אין בו טעויות מחוסר מודעות או את ה"זרקתי על עצמי שמלת מקסי צמודה" של מארני. היא יודעת לשלב את הסגנון שלה, צבעוני ומקושקש כמו תיק בצורת קרואסון או אוזניות הלו קיטי, עם פריטים קלאסיים ו"רציניים" יותר, שלא כמו האנה, שזועמת כשמצפים ממנה לא ללבוש מכנסונים לעבודה בבית ספר או לא להגיע לדייט בחולצה מעוטרת בתניני פלסטיק.

כל זה מתקשר, איך לא, גם לעניין הדורי. ריי, הצלע השפויה בחבורה המורחבת, מבוגר בסך הכל בכעשור אך מגשר בין הדור הנוכחי לקודמיו – הוא נפרד משושנה מפני שהוא לא מבין את האימוג'יז שהיא שולחת לו וכמעט מתעלף בעקבות שיחה עם ג'נדרקוויר שדורשיםות שידבר אליהםן בלשון רבותים. הוא אולי היחיד בסדרה שמבין באמת מושגים כגון קהילה, חברות ואהבה, אך עבור האנה ואלייז'ה הוא מסמל מעין מצפון מוסרי עם מבט מזלזל וחוש הומור מבאס. ההורים של האנה, שבאמת שייכים לדור אחר, סובלים מבעיות של בייבי בומרס – הם כל כך התרגלו זה לזה שהם לא מסוגלים להתפתח בנפרד, לנהוג בעצמאות ובאימפולסיביות שכל כך מאפיינת את הבת שלהם. ואולי ההבדל בין האם והבת לא גדול כל כך? "אבא שלך מצחיק אותי כשהוא עושה חיקויים של כריס רוק. הוא גם טוב מאוד בשבץ נא. הדברים האלה חשובים", מסבירה האם לבתה למה החליטה להישאר עם בעלה גם אחרי שזה יצא מהארון. גם כאן הגשר נבנה מהחוץ אל הפנים: היא דורשת שילכו להסתפר, אז בתמורה אימא לוקחת אותה לקנות בגדים של מבוגרים.

העונה השישית של "בנות" צפויה להיות האחרונה, ועד כמה שמפתה לחשוב שאולי הפעם הן לא יחרבנו הכל ברגע האחרון, כבר ברור שמשהו ישתבש ובגדול. אבל גם אם האנה הורבת' הפכה לפריק שואו מוחלט וגם אם נמאס לשמוע את הגניחות של מארני אחת לשבועיים, "בנות" כן ראויה להיזכר כסדרה חשובה, ייחודית ובעיקר מבדרת. לא הטובה בדורה, אבל כזו שפתחה דלת לסדרות נשיות שנכתבו בדם לבן של יוצרותיהן. גם על המודל החדש שלה למיניות טלוויזיונית יש הרבה מה לומר, אם בייצוג הכן והישיר של סקס או בפתיחת השער לאנשים שאינם נחשבים סקסיים במובן המסורתי. עובדה – הכוכב הכי גדול שיצא מהסדרה הוא אדם דרייבר, בחור שמבלה חצי מזמן המסך שלו שם בספק פנטומימה, ספק מחול, ספק התקף אפילפסיה.

האנה הורבת'
רוצה להיות: סופרת
בפועל: מתנדנדת בין עבודות זמניות, מכתיבה שיווקית ומלצרות עד הוראה
דרס קוד: ברכיים חשופות, חולצות כפתורים, הדפסים מוזרים
תחביבים: לבכות, להפחיד אנשים במסיבות עם אלייז'ה
קאץ' פרייז מייצג: "אי אפשר להעביר עליי ביקורת כי כל מה שתגידי עליי כבר אמרתי על עצמי, כנראה בשעה האחרונה".

שושנה שפירו
רוצה להיות: אישה עסוקה
בפועל: מרימה לריי, עובדת בקפה חתולים ביפן בדימוס
דרס קוד: צבעים, אביזרים וחמידות כללית
תחביבים: פייסבוק סטוקינג לכל העולם, פומ"ו
קאץ' פרייז מייצג: "הסיוט הכי גדול שלי זה שמישהו יידע או יחשוב שאני מתה כשבעצם אני לא".

מארני מייקלס
רוצה להיות: מוזיקאית
בפועל: רבה עם דזי באולפן
דרס קוד: סחו-היפסטרי
תחביבים: לגנוב אקסים, לצעוק
קאץ' פרייז מייצג: "בחיים לא הייתי כל כך אומללה".

ג'סה ג'והנסון
רוצה להיות: פסיכולוגית
בפועל: ג'נקי משתקמת ברגרסחה לילדות
דרס קוד: איפשהו בין בוהו נסיכותי לבייסיק איכותי ומשוחרר
תחביבים: סקס, סמים ולהתנשא על כולם
קאץ' פרייז מייצג: "אני לא בפייסבוק".

 

"בנות", החל מ־13.2, ימי שני ב־21:30 ב־yesOH וב־yesVOD ובשעות 5:00 ו־22:00 ב־HOT HBO וב־HOT VOD