מעצב התכשיטים גרגורי לרין מדבר מהלב. ריאיון

אחרי עשור שבו היה קבור בסטודיו בבת ים, עובר הצורף ומעצב התכשיטים האוונגרדי גרגורי לרין מהשוליים אל לב העשייה. בגלריית הסטודיו היפואית החדשה שלו הוא ממשיך לענוד את הלב על השרוול

גרגורי לרין. צילום: איליה מלניקוב
גרגורי לרין. צילום: איליה מלניקוב
18 באוגוסט 2016

גרגורי לרין עוד מנסה להתרגל לגלריית הסטודיו החדשה שלו בסמטאות יפו העתיקה, וכדבריו הוא עדיין "מדייק" את המקום – מילה שהשתרשה בלקסיקון שלו וחוזרת על עצמה בהקשרים שונים. עם זאת משהו ביכולת הדיוק הזאת הוא אינטואיטיבי לחלוטין. לרין (39) פועל מהבטן, או אם כבר דיוק – מהלב. בעיתוי סימבולי אך רחוק שנות אור מהקיטש הממוסחר של ט"ו באב, עובר הצורף ומעצב התכשיטים האוונגרדי מהשוליים אל לב העשייה, ובמשכנו הטרי הוא מציג את הקולקציה החדשה בסדרת תכשיטי הלב האנטומי המזוהה עמו. בית האבן המקושת ששימש עד לא מזמן כחנות בלטות עוד ממשיך לעבור מקצה שיפורים ושיפוצים, ובמקביל לגבש זהות. בסוף זה עוד יהיה מדויק.

"זאת תקופה מאוד מבלבלת", הוא מספר. זוהי הפעם הראשונה שהוא יוצא את גבולות העיר בת ים, שם פעל בשבע השנים האחרונות מתוך סטודיו שמימנה העירייה. "יכולתי להמשיך לעבוד שם אבל הרגיש לי שמספיק. יש משהו מגביל בידיעה שאתה לא צריך להיאבק על ההישרדות שלך, הכל מאוד נוח ומתנהל על אוטומט וכך צריך להתאמץ פחות. אני מרגיש שאני מגלה עכשיו עולם חדש, ושאחרי שחייתי מתחת לאדמה במשך שנים אני יוצא לאור".

בתשע השנים האחרונות, מאז שסיים בהצטיינות את לימודיו במחלקת הצורפות של שנקר ב־2007, הוזמן לרין להשתתף בעשרות תערוכות נחשבות בארץ ובחו"ל. עם זאת שמו עדיין אינו שגור בפי הקהל המקומי כמו מעצבי תכשיטים וצורפים אחרים הפועלים בסצנה. "הבנתי שאני צריך לעשות איזה סוויץ' בראש. עד עכשיו העבודה שלי הייתה בעיקר מול גלריסטים ואוצרים, ולאחרונה הפנמתי שאני חייב לעבוד ולייצר דברים גם עבור אנשים שפשוט מחפשים לקנות".

זאת למעשה הייתה מטרת המעבר העיקרית?

"כשהגעתי למסקנה שאני צריך לצאת מהסטודיו בבת ים, ידעתי שאני רוצה לעבור לפעול בתל אביב אבל לא ידעתי היכן. כל מה שידעתי זה שאני רוצה לפתוח סטודיו שהוא גם גלריה. סרקתי את כל העיר – מדיזנגוף, דרך כיכר המדינה ועד נווה צדק. אל המקום הזה הגעתי דרך איתי נוי, אמן, מעצב שעוני יוקרה וחבר קרוב שעובד בסמוך לכאן. הוא סיפר לי על החלל שהתפנה, אבל גם הזהיר אותי שכאן זה לא דיזנגוף סנטר. יש ימים שעוברים כאן רק שני אנשים, ויש ימים מפתיעים יותר. אי אפשר לדעת, אין חוקיות".

אם השאיפה הייתה להיות יותר קומוניקטיבי, למה לא התמקמת בהתאם באזור יותר מרכזי?

"אי אפשר למצוא בכל העיר חלל כזה, וגם יש באזור משהו מאוד מיוחד. אם אתה לא אמן או מעצב, החברה לפיתוח יפו העתיקה לא תאשר לך להיות כאן. בתקופה האחרונה מנסים שם להזרים דם חדש ואלטרנטיבי ולהשתחרר מהקטע התיירותי, ואפילו באים לקראתנו עם מחירי השכירות והארנונה. אפשר למצוא פה אמנים ומעצבים מדורות שונים, כמו אילנה גור ופרנק מייסלר שהם מהוותיקים, בן ציון דוד שעושה תכשיטים תימניים, איתי נוי כמובן; וגם משכית שעברו ממש לא מזמן. קורים כאן דברים מעניינים".

טבעת של גרגורי לרין. צילום: דירמה ריינשטיין
טבעת של גרגורי לרין. צילום: דירמה ריינשטיין

לב אמיץ

העובדה שלרין מכנה את המקום החדש שלו גלריית סטודיו ולא חנות סטודיו אינה מקרית. האסתטיקה הייחודית והאופן שבו הוא חוקר את מקורות ההשראה שלו התרחבו בשנתיים האחרונות לכדי יצירות אמנות של ממש ("זה סוג של פיצול אישיות מבחינתי. לפעמים בא לי לעזוב הכל ורק לפסל"). לצד התכשיטים אפשר למצוא בחלל הגלריה פסל עורב עשוי עץ ומתכת פליז או ראש מפוסל של שועל, והווייב שלהם מרפרר פחות לעולם הטבע החמדמד ויותר לעולם הציד. בעבר חפר המעצב באספקטים אחרים של השמדה, ויצר בין השאר תכשיטים בהשראת סטלין.

הקשר האישי ברור: לרין נולד וגדל בעיר טולה שברוסיה, מקום שנודע בעיקר בשל מפעלי ייצור הנשק שלו. בבגרותו הבין כי עתיד ומשטר טוטליטרי אינם בהכרח שילוב מוצלח ("תמיד הרגשתי שם אאוטסיידר. האלימות שלטה ברחובות ולא היו שום חוקים, זו הייתה הישרדות"), ועלה ארצה כשהוא משאיר את משפחתו וחבריו מאחור. תחילה הוא התמקם בירושלים, ובהמשך נמלט לתל אביב בעקבות האינתיפאדה השנייה. בין לבין שירת בחיל האוויר כטכנאי מטוסים, אז זיהה לראשונה את הפוטנציאל שטמון בכפות ידיו.

גם כאן לרין הוא סוג של אאוטסיידר. בסצנה שסובלת לרוב מפרשנויות שמרניות, נוצצות או אופנתיות מדי, הוא מייצר תכשיטים חלוציים, מחוספסים ואפלים. את הפריצה שלו הוא חייב לתכשיטים האנטומיים שממשיכים ללוות אותו עוד היום. בתחילה יצר טבעות וצמידי ענק עשויים פולימרים, עור, זהב וכסף, ולצורך העיבוד שלהם נעזר בטכניקות של הדפסת תלת ממד. במקרים מסוימים העיבוד היה כה מתעתע עד שהזכיר במרקם שלו רקמה אנושית של ממש. עיצוביו החריגים של לרין משכו את תשומת לבם של מארגני תערוכה גדולה בפורטוגל, ובעקבותיה הם זכו להרבה שיתופים והחלו לפשוט על הרשת. כדבריו, הוא "ממשיך לדייק את הדברים", וכעת, לבקשת הקהל, הוא משחרר גרסאות מופשטות ומעודנות יותר (בתמונה), המשלבות גם אבנים טובות. ענייני הלב, אגב, לא נגמרים כאן. בתחילת 2016 חגג לרין את הולדת בתו הבכורה. שמה בישראל: לב.

מה הקטע?

"לפני שלוש שנים התחתנתי, ואז נכנסתי לעניין חזק. יש בלב משהו כל כך עוצמתי, זהו המנוע של גוף האדם מצד אחד, ומצד שני הוא מקושר לכל כך הרבה סמלים שפשוט לא יכולתי להתעלם מזה. במקרה של הבת שלי, זה היה ברור שנקרא לה לב מהרגע שהיא יצאה מהרחם".

גרגורי לרין, החל מ־1,200 ש"ח, כיכר קדומים 3 יפו, 8696890־052