גרטרוד הנכונה

הקולקציה החדשה של גרטרוד שואבת השראה מקובה. מזל שאנשים לא מגיעים עם קומוניקטים

הקולקצייה החדשה של גרטרוד. צילום: רוני כנעני
הקולקצייה החדשה של גרטרוד. צילום: רוני כנעני

מלכוד מסוים מלווה את חוויית קניית הבגדים שלי: הבגדים שבחנות הם לא הבגדים שלי. זה רק נשמע פשוט, למעשה מדובר בחומה בצורה. ממש כמו אנשים, רוב הבגדים עושים רושם סביר לחלוטין, אבל ממוקמים מחוץ לשדה המגנטי. אין לי שום זיכרון מהרגע החמקמק שבו שינו פוזיציה והפכו מזרים לשלי. איך בדיוק הגענו, שמלותיי ואני, למצב של חיבוק פגמים הדדי? העובדות מלמדות שכבר פרצתי את מעגל הזרות אי אלו פעמים. כל אהוביי הרי היו פעם זרים בחלון ראווה, ואיכשהו ידעתי לבחור אותם ולקחת אותם איתי. התשובה טמונה כנראה במפגש הראשוני: לפעמים החדש הוא לא זר גמור מלכתחילה. את מוכרת לי מפעם. אולי מגלגול אחר. אולי מהעונה הקודמת. אולי, ובכן, מקובה.

בקומוניקט של גרטרוד יש סיפור על קובה. אני חובבת קומוניקטים. כלומר, אני חובבת גם קומוניקטים. מי שמכיר את מחלת העין הנמשכת אל הטקסט, מבין. הא, אחיי הקוראים בקבוקי שמפו ורכיבים על קופסת הגרנולה. העולם מלא סיפורים ואין לדעת היכן הם מסתתרים. אחד השירים העצובים ביותר שאני מכירה נכתב בכלל בחנות נעליים: נותרו רק זוגות בודדים.

הקולקצייה החדשה של גרטרוד. צילומים: רוני כנעני
הקולקצייה החדשה של גרטרוד. צילומים: רוני כנעני

אבל את הפואטיקה של גרטרוד, יש להודות, צלחתי בהצלחה חלקית בלבד. ההתחלה הייתה דווקא מבטיחה: המעצבת, שירה שיר, "הושפעה מהמדינה הקאריבית קובה ומבירתה, עיר החוף, הוואנה. עיר שנראה כאילו הזמן עמד בה מלכת והשנה היא עדיין 1950". כל זה בהחלט מסקרן. האם שירה טיילה בקובה? מה בדיוק היא עשתה שם? והאין זה משונה שמעצבת של חנות אופנה ייחודית מגלה כיסופים אל ערש מולדתו של קסטרו דווקא? המסמך לא מספק תשובות. במקום זה העלילה מסתעפת. "שירה הוקסמה מהדרך בה העיר מציגה ערב רב של צבעים, ריחות, טעמים ומראות, מהארכיטקטורה ההיסטורית, והנהר האנושי ששוטף את הרחובות המלאים בשמחת חיים, בצבעים ובמוזיקה".

בשלב הזה, יש להודות, מוחי התערבל אף הוא לערב רב של צבעים ונדד למקומות אחרים. מזל שאנשים לא מגיעים עם קומוניקטים. האדם שמולי בהחלט עשוי להכיל ערכים שעוצבו בתיכון, עם קורטוב לחלוחית מהצבא ומוטיבים בהשראת המחלקה לאדריכלות חוץ. כל זה נהדר מאוד, אבל מה זה קשור לאהבה ומה זה קשור אליי. צליחת חלון הראווה השקוף מצריכה תשובות ממוקדות יותר. מי אתה, למען השם, והאם אתה שלי.

השאלה המרכזית הנובעת מהטיול לקובה היא כנראה זו: אם "הפרינטים כולם הם מחווה לאלמנטים מהתרבות הלטינית", איך זה שהכל נראה מוכר כל כך? אפשרות אחת היא שבגלגול הקודם הייתי לוחמת חופש קובנית אמיצה (לנוכח מצבה הנוכחי של קובה, יש לקוות שלא). אפשרות נוספת: יש סיכוי שבשביל "צבעוניות רחבה ונעה בין גוונים חושניים ולוהטים כאדום, כתום וחרדל ומגיעה עד צבעי הפסטל העדינים כירוק פיסטוק, תכלת, ורוד ולבן", לא באמת חייבים לנסוע לקובה. ואכן, אין לנו כל עדות ששירה באמת נסעה. מוטב אולי להשאיר לקובה את אשר לקובה ולעיין בקולקציה עצמה.

הבגדים, יש לציין, יפים מאוד. עשויים בדי פשתן נעימים לעור ולעין. בעיקר שמלה אחת שבקרוב ידובר בה. אבל קודם, קשה לעיין בקטלוג בלי לזכור שעצם קיום הקולקציה, כל קולקציה, היא חוויה בעייתית. כלומר, יש הרבה כאלה. בעולם מושלם הייתה רק גרטרוד אחת.

לפגוש את השמלה שלך, פתאום ברחוב על מישהי אחרת, זו תמיד חוויה קצת משונה. היא עשויה להיות מתסכלת כמו צפייה בסרט, כשהעלילה מקבלת פתאום תפנית לא רצויה. נותר רק למחות מול המסך השקוף שזה בכלל לא אמור להיות ככה! לא במידה הזו. לא עם הסוודר הזה. לא על האישה הזו. יצירה תמיד מיועדת לזוג עיניים מסוים. כל היתר הם סטטיסטים חביבים אך בעלי משמעות משנית. מישהו כתב רב מכר כדי שמישהי תזהה שם על כריכה בחנות ותגיד: הסופר הזה. אהבתי אותו פעם.

מישהי נסעה לקובה והביאה משם עיגולים והדפסים כדי שמישהי תלבש שמלה. מה היא ראתה בעיני רוחה? גרטרוד מסוימת ביום מסוים, שותה טקילה על רקע הוואנה. עכשיו יש הרבה כאלה, נשים גבוהות מדי ונמוכות מדי ושמנות מדי, וכולן, כולן גרטרוד. כל זה מבלבל מאוד. בעיה מבלבלת נוספת: את הדברים הכי חשובים קשה לראות בקטלוג. אי אפשר להבין ממנו, למשל, האם הבגדים של גרטרוד הם מהסוג המשתנה ברגע האחרון. זו בעיה נפוצה. אם קנית בגד כדי לנכוח באופן מסוים ביום מסוים, רוב הסיכויים שברגע האמת תימלטי בחזרה אל חיק שמלתך משכבר. היא מכירה אותך. היא יודעת לחבק אותך ברגעים קשים.

הקולקצייה החדשה של גרטרוד. צילום: רוני כנעני

אי אפשר לדעת מתמונות הקולקציה גם אם השמלות של גרטרוד הן מהסוג שממגנט אליו רוחות רפאים. יש בגדים שזוכרים יותר מאחרים. יש גם מקומות כאלה. חוף מסוים בכנרת ושמלה אחת נמחקו במחי אירוע, ואין להשתמש בהם יותר. את שניהם דווקא אהבתי ממבט ראשון וחשבתי שהם יפים. שמלה אחרת דווקא התגלתה כחסונה ומאמינה בחוויה מתקנת. חוקיו של השדה המגנטי מי יידע. אולי זה משהו בבד.

ואחרי כל אלה, בסופו של דבר בכל זאת משהו קורה. העין מתמגנטת אל שמלה אדומה, לבנת צווארון ונהדרת בהחלט. יש סיכוי שאני היא גרטרוד הנכונה. היא מוכרת לי מפעם. כשהייתי לוחמת חופש קובנית. או שהיא פשוט קצת מזכירה את צי השמלות האדומות שכבר יש לי בארון. כך או כך היא נעימה למראה ממבט ראשון, והמגע שלה לא מעקצץ. הייתי מהמרת עליה שתבוא איתי. אולי תדע להדוף רוחות רפאים ותהפוך אחת שנמלטים אליה ברגעים קשים, סולחת ונסלחת על פגמנו. כל אהוביי הרי היו פעם זרים בחלון הראווה. וככה זה קורה.

להשיג ברשת חנויות גרטרוד

ספרה האחרון של גילית חומסקי, גחליליות, ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים