הטובים לקולבים: הכירו את הדור הבא של מעצבי האופנה

ליליה ריבקין (27) בוגרת בצלאל

ההשראה שמאחורי קולקציית הגמר: "העבודה על הפרויקט החלה לאחר שחזרתי לבית הוריי ומצאתי את אוסף הפיגורינות שהיה לי כשהייתי ילדה – בובות פורצלן קטנות של דמויות חמודות ושבריריות. אחרי שבחנתי אותן בעין בוגרת הבנתי שאלה פסלונים שמיוצרים בפס יצור בסין, לא איכותיים במיוחד. בקולקציה שלי החלטתי ליצור בעצמי פיגורינות, רק בגודל אדם, תוך כדי בחינה של אלמנטים של קיצ' ודקורציה להרכבת חמשת הדגמים. השתמשתי בחומרים סינתטיים כמו ויניל, פי וי סי, ניופורן והדפסות דיגיטליות של אוסף הפיגורינות המקורי על גבי חולצות".

ליליה ריבקין. צילום: איליה מלניקוב

הלקוח/ה האידיאלית: "חוץ ממני הייתי מדמיינת אישה בובתית, צבעונית, סוג של שלגיה".
מעצב מקומי מוערך: "אלון ליבנה. שילובי הבדים והחומרים בקולקציה האחרונה שלו מדהימים בעיני".
החלום: "מותג משל עצמי, כזה שיהיה נשי, אסתטי אבל גם עכשווי ומחובר למציאות".
איפה נמצא אותך עוד חמש שנים: "הייתי רוצה להתחיל את הדרך שלי בהשתלבות בתעשייה בחו"ל, ולהיות חלק מצוות עיצוב גדול באחד מבתי האופנה הבינלאומיים".
בית אופנה שהוא לגמרי אוברייטד: " מעולם לא התחברתי לז'אן פול גוטייה. הוא מעצב דגול אבל סגנון העיצוב שלו לא מדבר אליי".
אושיית סטייל מוערכת: "ליקי־לי, זמרת שוודית מדהימה שאני סוגדת לה".
הטרנד האהוב: "כרגע, פסטלים!"

גולן טאוב (26) בוגר שנקר

ההשראה שמאחורי קולקציית הגמר: "הפרויקט עוסק בשכבות שאנשים עוטים על עצמם כדי ליצור לעצמם זהויות – מנגנון שראיתי הרבה בתעשיית האופנה ויחסי הציבור שלה. בחרתי להתמקד בדמות השוגון היפני של ימי הביניים, שהיה מתחפש בתלבושת גדולה ומוגזמת כדי לבסס את כוחו. השילוב של שני קווי המחשבה יצר את הקולקציה והסגנון העיצובי שלה הושפע מאמני גרפיקה יפניים עכשוויים. השתמשתי בחומרים קשיחים כמו עורות, פלסטיק, ויניל ופרספקס ובעזרת ניטים יצרתי מערכות לבוש הבנויות משכבות שנכנסות זו אל זו, כל מערכת קיבלה גם דמות מוקטנת על מחזיק מפתחות כדי להדגיש את אלמנט הסגידה, כפי שסגדו לשוגון".

גולן טאוב. צילום: איליה מלינקוב

הלקוח/ה האידיאלית: "אנה דלה רוסו הייתה ללא ספק מוכנה ללבוש את הקולקציה שלי, היא פשוט יודעת לעשות כיף מאופנה".
מעצב מקומי מוערך: "נעמי מערבי, שאצלה עבדתי יותר משנתיים. היא יוצאת דופן בדרך שבה היא מסתכלת על בגד".
החלום: "להשפיע, ובסופו של דבר לעבוד בתחום, בעבודה שתעשה אותי מאושר".
בית אופנה שהוא לגמרי אוברייטד: "אני חושב שלארמני יש מקום לחדש וליצור יותר עניין בבגדים שלהם, לפחות כיום, אבל כדי להגיע לאן שהם הגיעו הם הרי בטוח עשו משהו נכון".
אושיית סטייל מוערכת: "טילדה סווינג טון מרגשת אותי כל פעם מחדש".
הטרנד האהוב: "אוברסייז, ברור!"

גוסטבו מטיאס פרנקו (24) בוגר שנקר

ההשראה שמאחורי קולקציית הגמר: "הנוודים הסוחרים שהיו עוברים במסעותיהם בדרך המשי, שארכו שנים והפגישו אותם עם תרבויות שונות לאורך הדרך. כיום אנחנו סופגים תרבויות באופן מהיר ומיידי, כל מי שיש לו סמארטפון יכול לעבור את דרך המשי בדקה. לאחר בחינה של התרבויות השונות הגעתי לצורה בסיסית של מלבן שמופיעה הרבה בלבוש כולן ובדפוס הפסים שאפיין רבות מהן, והחלטתי ליצור נווד מסוג חדש על ידי שימוש בסוגים שונים של צמר, כותנות והדפסות משי שעשיתי בעצמי".

גוסטבו מטיאס פרנקו. צילום: איליה מלניקוב

הלקוח/ה האידיאלית: "אישה בוגרת, מישהי שאוהבת לטשטש את צורת הגוף שלה ומעדיפה לשמור מרחק בין הגוף לבגד”.
מעצב מקומי מוערך: “קום איל פו הוא ללא ספק המותג הישראלי האהוב עליי. מעבר לעיצוב אני חושב שהם מצליחים לזרוח גם עם כל מגבלות הייצור בארץ”.
החלום: “ להיות מנהל קריאייטיב בבית אופנה גדול, בחו"ל כמובן. אני לא רואה את עצמי עובד בתחום בארץ, בטח לא עם מותג משלי, אם אגיע למקום הזה של לפתוח מותג זה יהיה אחרי הרבה מאוד ניסיון ולמידה אצל אחרים".
בית אופנה שהוא לגמרי אוברייטד: "שאנל. אני מרגיש שמה שהם עושים כיום קצת מנותק ממה שקורה בעולם וממה שאנשים אמיתיים רוצים וצריכים ללבוש".
הטרנד האהוב: "פסים. אפילו שילבתי אותם בפרויקט הגמר שלי בלי לדעת שזה יהפוך לטרנד".

נועה רביב (26) בוגרת שנקר, זוכת פרס פיני לייטרסדורף לשנת 2014

ההשראה שמאחורי קולקציית הגמר: "לפני כשנה התחלתי לעבוד על תוכנת עיצוב שבה ניתן לעצב אובייקטים ולהדפיסם במדפסת תלת ממד. תוך כדי העבודה על התוכנה התרגשתי לראות איך על ידי הטיית הקווים והרשתות ניתן ליצור נפח. עשיתי הרבה טעויות בעבודה עם התוכנה ונוצרו לי מעין 'פיצוצים' אמורפיים וירטואליים שלא ניתנים להדפסה. עניין אותי לנסות ולתרגם את החוויות שלי מהתוכנה לבגד. יצרתי מגוון טקסטילים, כמו פליסה עם צביעה בקצה ובגד רשת בחיתוך לייזר, והתחלתי לדגם אותם באופן חופשי על הבובה עד שנוצרו לי דגמים מקוריים".

נועה רביב. צילום: איליה מלינקוב

הלקוח/ה האידיאלית: "קיבלתי הרבה חופש ליצור פרויקט שמייצג פנטזיה על אופנה, לכן לא הייתה מחשבה על לקוחה כלשהי. זו בעצם אמנות אופנה לבישה שלא יועדה לאישה ספציפית".
מעצב מקומי מוערך: "מאיה ארזי וסאמפל. אני מאוד אוהבת את היצירות שלהן ובכלל, כל הכבוד למי שמצליח בארץ למרות הקושי".
החלום: "להצליח לעשות את מה שאני אוהבת. זה קצת מוקדם לי להתחייב, אבל אני נעה בין אופנה לאמנות".
בית אופנה שהוא לגמרי אוברייטד: "אני פחות מתחברת לורסאצ'ה אבל כל כך מעריכה את הדרך שהם עברו ואת המקום שאליו הגיעו".
אושיית סטייל מוערכת: "סבתא שלי, שלא יוצאת מהבית בלי לק שחור על הציפורניים. היא אישה מלאת סטייל, וללא ספק השפיעה עליי להיכנס לתחום".
הטרנד האהוב: "טרנד השחור לבן, מרגישה שלמרות שהוא קלאסי הוא חוזר כל כמה שנים ועכשיו לחלוטין נמצא בעלייה".

 אורטל יחזקאל (26) בוגרת ויצ"ו חיפה

ההשראה שמאחורי קולקציית הגמר: "עבודותיו וסיפור חייו של הצייר סמואל בק – ניצול שואה שהעלה את התערוכה הראשונה שלו בגיל 9, בעודו חווה את השואה. ישנה סדרת ציורים שלו בגווני לבן ובז' ונגיעות חזקות של צהוב. למרות שהוא לא מתייחס לכך באופן ישיר אני מרגישה את השואה בכל עבודותיו, ורואה בצהוב שאותו הוא מרבה לשלב בעבודתו מעין מחווה לטלאי הצהוב".

אורטל יחזקאל. צילום: איליה מלינקוב

הלקוח/ה האידיאלית: "גברים ונשים לא ביישנים. אנשים שאוהבים להתבלט ולא מנסים להסתיר את אהבתם לאופנה".
מעצב מקומי מוערך: " צורי גאוטה, שעבודותיו מרגשות ומייצגות משהו חדש ויוצא דופן".
החלום: "לעבוד במותג אופנה אמריקאי".
בית אופנה שהוא לגמרי אוברייטד: "אני מרגישה שמה שקרה בבית האופנה של אלכסנדר מקווין אחרי מותו לא מצליח ליצור משהו חדש. כאילו עדיין לא מצאו את הקול החדש למותג ופשוט משחזרים את הקול שלו שוב ושוב".
אושיית סטייל מוערכת: "מייטל וואוי – בלוגר מאוד מגניב מדרום אפריקה שאני עוקבת אחריו באינסטגרם".
הטרנד האהוב: "צהוב, מן הסתם".

דנה בוידק ( 27) בוגרת ויצ"ו חיפה

ההשראה שמאחורי קולקציית הגמר: "פרויקט הגמר שלי עוסק בדלות החומר, שזה זרם באמנות הישראלית שמתאפיין ברישול אמנותי, שימוש בחומרי 'רדי מייד' וצבעוניות ילדותית. חיברתי את הזרם הזה לסיפורים של סבתי שהייתה פורמת בגדים בלויים ותופרת אותם מחדש – הפנים הפך להיות החוץ. בעבודתי על הדגמים עסקתי בפירוק של בגדים אמיתיים והרכבתם על גבי בובה. יצרתי צלליות חדשות וחיבורים שונים".

דנה בוידק. צילום: איליה מלינקוב

הלקוח/ה האידיאלית: "נשים וגברים אנדרוגיניים, כאלה שמוכנים להעז ומעדיפים ללבוש אוברסייז שמטשטש את צללית הגוף".
מעצב מקומי מוערך: "ששון קדם שמעז לחקור את הצלליות השונות בבגדים שלו, לא מפחד מאוברסייז ונפחים ועבודות הדיגום שלו מרגשות".
החלום: "ליצור בגדים שהם אמנות, בגדים שלא נכנעים לפן המסחרי באופנה ולאו דווקא מתכתבים עם טרנדים. ובכל זאת הייתי רוצה שאלו יהיו בגדים לבישים, ולא יצירות אמנות בגלריה".
איפה נמצא אותך עוד חמש שנים: "הייתי שמחה לנסות את מזלי במקום אחר לתקופה, ואולי אפילו אעסוק בבגדי גברים".
בית אופנה שהוא לגמרי אוברייטד: "דולצ'ה וגאבאנה. הבגדים שלהם פשוט לא מחדשים או מציגים זווית שונה על אופנה. הקו שלהם כיום פשוט לא מעניין מספיק".
אושיית סטייל מוערכת: "הבלוגרית ‘Man Repeller' שהיא בחורה בסטייל טום בוי שאני עוקבת אחריה כבר מלא זמן ובהחלט מעריצה את הסטייל שלה. אני אפילו יכולה לדמיין אותה בבגדים שלי".
הטרנד האהוב: "אוברסייז ופסים. שניהם שולבו בקולקציה שלי בטעות, בלי להבין שאלו יהיו עכשוויים וטרנדיים".