הנסיכה עם העדשה

שיתופי פעולה בין יוצרי שוליים מוערכים למותגי אופנה עממיים הם טריק יחסית טרי, אבל לא לגמרי חדש. רשת הנעליים המהירה אלדו חברה במהלך כמה עונות לצלם והיוצר הפרובוקטיבי טרי ריצ'רדסון לטובת קמפיינים היפר ריאלסטיים ומלאי תעוזה, בעוד ש־H&M שכרו לא אחת את שירותיהם של זוג הצלמים אינס ווינוד, שבימים כתיקונם מעדיפים לעבוד עם בתי אופנה גבוהים ועם אמניות דוגמת ביורק. עתה אנחנו עדים לניסוי מקומי ראשון של שימוש באנרגיות יצירתיות לקידום מוצר משובט למדי, בדמות הקמפיין המפתיע שיצרה הצלמת ג'ניפר אבסירה (29) עבור חברת המשקפיים X-RAY. "לשכנע את המשוכנעים זה משעמם", אומרת אבסירה בתגובה לתהייה מדוע יוצרת שעבודתה נחגגת בעיקר בשולי התרבות המקומית החליטה לחבור למותג מיינסטרימי. מבחינתה מדובר בשלב נוסף במאבק על ייצור יופי בישראל ובפרט בתל אביב, מאבק שהיא רואה אותו כפרויקט בהמשכים. השידוך עם X-RAY נעשה באמצעות המעצב הגרפי של המותג, שהציע את שירותיה ליצירת קמפיין יוצא דופן בנוף המקומי, פוטנציאל שאכן מומש.

"הם שאלו אותי בהתחלה אם אני רוצה דוגמניות וצוות איפור ואמרתי 'חס ושלום', את זה יש הרי בכל מקום. התחלתי לצלם את הדגמים שהם נתנו לי על חברים שבאו לבקר בסטודיו, היינו הולכים לטיול ומוצאים תמונה מגניבה. באחת התמונות למשל המשקפיים יושבים על עבודה ישנה שלי – תמונת שמיים שצילמתי בביקור בפאלם ספרינגס".

מתוך קטלוג X-Ray. צילום: ג'ניפר אבסירה

סדרת האימג'ים הסופית אכן מהולה בתחושה של חופש והתנגדות שאותה אבסירה מגדירה כ"מרד במיינסטרים". המרי האסתטי שלה החל הרבה לפני הפרויקט הזה, ואת השורשים שלו ניתן לאתר אולי בתקופת ילדותה: "נולדתי במנסי, הפרבר הראשון של פריז, שהיה בעצם החיקוי הצרפתי הראשון לפרבר אמריקאי – מקום שנראה בדיוק כמו הפתיחה של 'חמש ילדות יפות'. בגיל שבע וחצי עלינו לארץ, בתחילה לרעננה ואז לתל אביב, שבה אני חיה ב־20 השנים האחרונות ועדיין מאוהבת בה. כנערה חייתי בסינמטק, והתחלתי לצלם כדי להקיא החוצה את כל האינפורמציה הויזואלית שהצטברה אצלי. אפשר להגיד שצילמתי בקטע קיומי".

לאחר השירות הצבאי החליטה אבסירה ללמוד דווקא היסטוריה כללית ולא אמנות או קולנוע. שינוי הכיוון התרחש כשהצליחה להשתחל לסמינר מיוחד בגרמניה שיועד בכלל עבור סטודנטים לאדריכלות לכבוד יום הולדתו ה־90 של בית הספר באוהאוס, אבן הייסוד לתנועה שריתקה אותה בילדותה. "כשחזרתי משהו השתנה והתשוקה שלי לחפצים וליופי התעצמה. פתחתי את הבלוג הראשון שלי 'בצל הימים' ובנו לי אתר. החלטתי לשלוח לינקים לעשרת המקומות האהובים עליי, כשהראשון היה המגזין הבריטי "Dazed and Confused". לתדהמתי הם חזרו אליי יום אחרי והחליטו לשלב אותי במגזין ובסוף 2010 גם מיקמו אותי ברשימת הצלמים המבטיחים בעולם". החשיפה האדירה הזו הביאה לאבסירה הצעת חלומית – להשתתף בפרויקט "100 Days of Active Resistance" שאצרה ויויאן ווסטווד בשיתוף עם חברת הג'ינסים לי, תערוכה נודדת שרוכזה לספר שעבורו צילמה אבסירה את אחייניתה מרים, סוג של מוזה עבורה. משם החל מירוץ של עבודות, תערוכות, פרסומים ופעילות רשת אינטנסיבית שנגדעה לתקופת מה בעקבות תאונת דרכים שהייתה מעורבת בה בשנה שעברה. התאונה דרשה ממנה תהליך שיקום ארוך וצמצמה את שדה הראייה שלה, אך גם הכניסה בה, שגם כך לא חסר לה מעוף, תחושת דרייב חדשה ("בגלל שהחוש הוויזואלי שלי הצטמצם נוצר בי צורך עז לגעת בדברים"). המקרה הזה הוביל אותה להירשם ללימודי תואר שני באמנות בבצלאל, ואת הראיון אליו עשתה בעודה מרותקת למיטה בבית החולים.

מתוך קטלוג X-Ray. צילום: ג'ניפר אבסירה

כעת היא פועלת בסטודיו שלה ונערכת לתערוכה שתיפתח בחודש יוני במתחם התחנה ותכלול בעיקר עבודות חדשות. "חשוב לי שהעבודות יהיו סוג של אובייקט נחשק, שאנשים ייכנסו לחלל וירגישו כמיהה לעבודות כמו כשרואים תיק או נעליים יפות ומרגישים שחייבים אותם". למרות ההישגים וההכרה, את הבאז האולטימטיבי בפידבק לעבודותיה היא מוצאת דווקא במקומות הקטנים והלא צפויים. "אני מתה על זה שנערות מחורים נידחים בארצות הברית כותבות לי שהן מתות על העבודות שלי, שהן תמונת הרקע בדסקטופ שלהן". אפשר לקוות ששיתוף הפעולה עם X-RAY והחשיפה המסיבית של הקמפיין ימצאו את דרכם גם לנערות שחיות הרחק מסצנת האמנות התל אביבית, שיצטרפו גם הן למלחמת היופי של אבסירה.