השכיתו ושמעו

בתי אופנה הקמים לתחייה שנים לאחר שהפסיקו את פעילותם הם תופעה מוכרת ונפוצה בעולם האופנה: בית בלנסיאגה, אחד החשובים במאה שעברה, הוקם מחדש לקראת תחילת האלף הנוכחי באמצעות כישרון העיצוב הפנומנלי של מעצב הבית לשעבר, ניקולא גסקייה; לנוון זכה לעדנה מחודשת בזכות בהובלת אלבר אלבז; בית מוגלר הושק מחדש לפני שנים אחדות בסיוע האמנותי של סטיילסט העל ניקולא פורמיקטי. בישראל התופעה נפוצה פחות, בעיקר משום שהיסטוריית האופנה של המדינה הצעירה אינה כוללת בתי אופנה איקונים רבים, כאלה שרק אזכור של שמם מעלה בזיכרון תמונות וניחוחות של מורשת אדירה. יוצא דופן הוא בית משכית שלמעשה החל את דרכו כחברה ממשלתית בשנת 1954 כדי לספק תעסוקה לבאים בגלי העלייה השונים, תוך שימוש במלאכות היד העממיות של ארצות המוצא שלהם וכדי ליצור כור היתוך פולקלוריסטי.

ההצלחה הבינלאומית של משכית – בהובלתן של המייסדת רות דיין ושל מעצבת הבית פיני לייטרסדורף – הייתה למעשה עדות לפוטנציאל הקיים באופנה ישראלית המגשרת בין התרבויות המרכיבות את החברה הישראלית, אך התנופה נגדעה לאחר שבשנות ה־70 הועברה החברה לבעלות פרטית, דבר שהביא בסופו של דבר לעזיבה של דיין ולייטרסדורף לקראת סופו של אותו עשור – פרישה שהחברה לא הצליחה להתאושש ממנה. את המטען העצום הזה לקחה לידיה המעצבת הצעירה שרון טל, ששבה לארץ לאחר שהות ממושכת באירופה שבה עבדה בבתי האופנה של לנוון ושל אלכסנדר מקווין. הזיקה שרכשה למלאכת יד בזמן שהותה בבית האופנה האחרון הביא אותה לחיפוש הרפתקה יצירתית שנבדלת מהסגנון הבולט בשוק המקומי – שהקשר בינו ובין המורשת המקומית התבטא בעיקר בחיבור לסגנון בגדי העבודה הקיבוצי, שעמד בבסיסם של כמה ממותגי האופנה התל אביביים הבולטים של סוף שנות ה־90 ושל תחילת שנות האלפיים.

אנחנו התרגשנו. קולקציית "קדם השקה" של משכית (צילום: דודי חסון)

טל פנתה לדיין וקיבלה ממנה את ברכת הדרך ואף סיוע מעשי להקמה מחדש של בית משכית – פרויקט שאליו ניגשה טל במלוא הרצינות תוך עבודת מחקר מאומצת. כעת היא משיקה בית פיזי לחברה, הכולל סטודיו לעיצוב, גלריה, חדר תצוגה ומכירה. הקולקציה הראשונה שהיא מציגה בחלל הזה זכתה לכותרת "קדם השקה", והיא מעין אוסף שבנוי ממחוות לדגמים איקונים מהארכיון האדיר של הבית. בראשם עומד הפריט האיקוני ביותר של משכית – מעיל המדבר – שהתבסס במקור על דגם שהיה ברשותה של אמה של דיין, שבגרסתו הראשונה זכה להצלחה בינלאומית מהדהדת ונלבש בין היתר על ידי קתרין הפבורן.

בפרשנות של טל נשמר מבנה המעיל העשוי יריעות בד גדולות שנארגו יחד מחומר קליל יותר, כשהחיבורים הידניים נעשו במלאכת רקמה עדינה. לצדו מופיעות כמה שמלות שמעדכנות גזרות עבר מזוהות, כמו שמלת הטוגה והגלבייה – רובן ככולן מחיות עבודות יד נכחדות כרקמת טליתות פולנית, צמיד תימני רקום שמגדיר חפתי שרוולים ורקמת צדף שמוצאת את השראתה ברהיט הדמשקאי סנדוק. הקולקציה הרשמית הראשונה עתידה להיות מושקת בשנת 2014, והפרזנטציה הנוכחית והיחס הרציני שניכר בה מעלים את רף הציפייה לבאות.

מחיה עבודת יד נכחדות. משכית

600-30,000 ש"ח, אוארבך 4 תל אביב