מאיה בש בקולקצייה נוסטלגית החוגגת עשור של יצירה
מאיה בש חוגגת עשור של יצירה מסקרנת הכוללת בגדים שנראים לא מובנים על הקולב, אבל מתעוררים לחיים על הגוף
ביום שישי האחרון שררה אווירת חג בבוטיק הקטן של מאיה בש בגן החשמל, ולא רק בגלל חג השבועות. בש ציינה עשור למותג הנושא את שמה, לא הישג מובן מאליו בשוק האופנה המקומי, במיוחד כשמדובר במעצבת שבוחנת בכל פעם מחדש את אופן ההתבוננות שלה בבגד ובכך גם מאתגרת את לקוחותיה. בש איננה מעצבת נוסטלגית המתרפקת על עשורים קודמים ואין לה אפילו ארכיון של בגדיה שלה, אבל האירוע הכתיב התבוננות לאחור לשנים שבהן נוסד המותג, והשיב לחיים רגעים ופריטים מן העבר, במרחב הממשי ובמרחב הווירטואלי. לכבוד האירוע הריצה בש קמפיין ברשתות החברתיות שבו פנתה ללקוחותיה וביקשה מהן לתייג עצמן לבושות בפריטים מקולקציות עבר תחת התגית mymayabash# וללוות את התמונה בסיפור אישי. התוצאות היו מפתיעות.
"באחת התמונות הראשונות שעלו לרשת נראתה מישהי לבושה בז'קט הראשון שנעשה כחלק מפרויקט הגמר שלי בשנקר ונמכר במכירה ביתית לאחר סיום הלימודים", בש מספרת, "בכלל, היו שם הרבה הפתעות, פריטים שאפילו לא זכרתי שעשיתי". במקביל לפעילות המקוונת, חזרה המעצבת לגזרות של הקולקציות הראשונות ויצרה "קולקציית קפסולה נוסטלגית", כלשונה, שנכנסה לחנות בסוף השבוע שעבר. אחד הפריטים המפתיעים בה הם מכנסי הטול – מכנסי צינור שחורים מבד דריל שמצדם האחורי משתלשלת יריעת תחרה עשירה. זהו אולי אחד הבדים האחרונים שהייתם מקשרים לבש, המוכרת בעיקר בזכות העבודה שלה עם אריגי וסריגי כותנה בגוונים מונוכרומטיים ובהשראת בגדי עבודה.
למרות זאת, תגובות הלקוחות היו נלהבות. "כשיצרתי אותם לראשונה הם נחשבו לנועזים מאוד", בש נזכרת, "אבל אני מרגישה שבעשור שחלף הפכנו כולנו פתוחים יותר לרעיונות חדשים ובפרט קהל הלקוחות שלי שסומכות עליי מאוד. חלקן החלו ללבוש לראשונה צבעים חזקים כמו גוני ניאון או אדום רק לאחר ששילבתי אותם בקולקציות שלי". האמון שהלקוחות של בש נותנות בה הוא חלק מהותי מהצלחת המותג, שעל הקולב פריטיו נראים לעתים קרובות בלתי מובנים. דוגמה טובה לכך מספקת "החולצה המעוותת", שבקולקציית הקפסולה נתפרה מסריג כותנה כחול והוצבה ביום החגיגות בחלון הראווה.
על הקולב, ללא גוף שימלא אותה, יריעת הבד האלכסונית מזכירה צעיף משונה, וגם כשמגיעים לתא המדידה בידיעה שאכן מדובר בחולצה, תוהה הלובשת מה מיקום הצווארון או מפתח השרוול שנראים כולם אקראיים באופן זהה. אבל כשהיא פוגשת את הגוף, ובמיוחד כשבש מושכת את הבד ויוצרת זוויות שנופלות על פלג הגוף העליון ברכות, נוצר קסם, שעל אף היותו שונה ומשונה, הוא קול וקל ללבישה. זהו כנראה הסוד של בש, שבכל עונה מהרהרת בתפקידו של כל חתך ותפר, כך שנדיר למצוא בבגדיה מפתח צוואר סטנדרטי או תפר צד או תפר כתף שיושבים במקומם הטבעי. לבקיאים או למתעניינים ברזי בניית הבגד, התגליות האינסופיות שמאפשרים הפריטים של בש מרגשות פי כמה, אבל לא באמת דרוש ידע בתדמיתנות כדי לחוש את ההבדל שהניואנסים הקטנים האלו יוצרים על הגוף.
"אני חושבת שיש הבדל גדול בין מעצבים שממש מעצבים, לבין כאלו שעושים בגדים", בש אומרת, "אני יודעת שפשוט יותר להשתייך לקבוצה השנייה, אבל אם הייתי עושה רק את זה הייתי פשוט משתעממת ומפסיקה". ומה היא מתכננת לעשור השני? בש תמשיך עם קו הנשים, היוניסקס והילדים, ובעתיד היא מקווה לפתח קו כלות ולהגשים את חלומה – יצירת קולקציית נעליים. אנחנו מתים לראום מה היא יודעת לעשות עם אימום.
מאיה בש 230־890 ש"ח, ברזילי 13