ספורטי ספייס

בשנת 1972 הרס ביל באוורמן את מכשיר הכנת הוופל הבלגי של אשתו. לא מדובר בתאונה שהתרחשה בעת ההכנות לארוחת הבוקר; באוורמן, אחד מצמד מייסדי נייקי, ניסה להתיך בזדון גומי בתוך לוחיות המכשיר כדי לייצר סוליה בעלת טקסטורה של אפיפית, שתספק אחיזה טובה יותר בקרקע מזו של נעלי הספורט השטוחות לחלוטין שהרכיבו באותם ימים את היצע השוק. טוסטר הוופלים אמנם מצא את דרכו לאשפה כבר ביום ההתנסויות הראשון, אבל למען מטרה טובה. "נעל הוופל", שפיתוחה הושלם שנתיים אחרי התקרית, הפכה לאחד מהדגמים האייקוניים של ענקית האתלטיקה האמריקאית וללא ספק לאחת מקלאסיקות האולד סקול של התחום, לצד דגם הגאזל של אדידס.

בעידן שבו חוות נעלי הספורט תחייה אופנתית במטרה להשמיש אותן להרבה יותר מאימון כושר, שני הדגמים האלו, לצד דגמי הבסיס של ניו באלאנס והגזרות הגבוהות של ריבוק, הפכו לאחת מבחירות ההנעלה הנחשקות ביותר למתלבשים עירוניים. זאת בזכות שילוב של פרקטיקה ובזכות גישת הפוך על הפוך ניינטיזית והקאז'וליות הכללית שבה מתאפיינת התקופה.

חשבון האינסטגרם של נייקי משקף נאמנה את הרוח הקאז'ואלית של המותג:

בין אם אוהבים את הסגנון שלה או לא, קשה להתכחש לעובדה שריהאנה היא אחת מאייקוניות האופנה הגדולות של זמננו וממובילות המגמה, כפי שמספרים תיעודיה התקשורתיים התכופים שמהם ניכר שהיא מעדיפה באופן חד־משמעי את נעלי האימון השטוחות על פני העקבים הגבוהים. בבחירה של ריהאנה יש מן ההתרסה, מהרצון להדגיש שהיא אינה משחקת על פי מדד הציפיות הקבוע של מתלבשות משפיעות כדוגמתה ובוחרת במה שנכון ונוח לה. ואכן, נעלי הספורט, בעיקר בזכות תחושת הנוחות, נחשבות לנחותות לעומת נעלי העקב המזוהות באופן אוטומטי עם אופנה גבוהה, לפחות עד העת האחרונה. אך כמו שמכשיר הוופל ההרוס של רעייתו של באוורמן מלמד, אין זה אומר שתהליך פיתוח העיצוב של נעלי הספורט הוא פשוט או יצירתי פחות מאלו של מורמות העקב, להפך – הוא אף עלול להיות מורכב ומסועף בהרבה מאחר שהעבודה עליהן תמיד מתחילה מהפונקציה שאותה הן אמורות לשמש ובדרך לפתרונות הטכנולוגיים החדשים נולדת לרוב גם אסטתיקה רעננה.

שטוחה זה סקסי. ריהאנה מפזזת בסניקרס

זהו בדיוק המקרה בדגם החדש שהשיקה החברה לאחרונה – הנייקי flyknit – שמקווה לשנות את חוקי המשחק כפי שעשתה נעל האייר מקס בסוף שנות ה־80. בניגוד להמצאות הקודמות של נייקי בתחום, שהתמקדו בעיקר בבסיס התחתון של הנעל – סוליית ה־flyknit, שהאב־טיפוס הראשוני שלה כבר הוצג בשנה שעברה, מתמקדת בגפת הנעל. חזון המפתחים היה ליצור נעל קלה כנוצה שמחבקת את כף הרגל כמו גרב ולשם כך הם פנו לטכניקה שבה נוצרים גרביים באופן מסורתי – הסריגה. כך נוצרה גפת נעל שנסרגה בטכניקות שונות הממפות את החלק העליון של הרגל ויוצרות בדרך זו לא רק מבנה אלסטי קל ונוח אלא גם אפקט ויזואלי מרהיב, המשלב בין החמימות של שיטת העבודה המסורתית־היפית עם מראה עתידני ומתקדם.

וולקאם טו מיאמי. שיתוף הפעולה של אדידס וג'רמי סקוט

הדגמים היפים ביותר בסדרה החדשה הם אלה שעושים שימוש בכמה צבעים עזים המתנגשים זה בזה או כאלה שבהם החוט הבסיסי מכיל כמה סיבים צבעוניים שונים. מהצד השני של המגרש, המתחרים הגדולים באדידס ממשיכים את שיתוף הפעולה עם המעצב המוקצן ג'רמי סקוט, בסדרה של נעלי ספורט גבוהות שמהחלק העליון של גפתן צומחות כנפיים ציוריות, או בנעלי היי־טופ בגוני גלידה עם דפוסי דקלים, שמצליחות להכניס את הנעל הפרקטית בעולם לקטגוריית הקיטש ועונות לשם החמוד (אם כי המעורר גיחוך) "נעלי מיאמי". לא לחינם הפכו פירות שיתוף הפעולה הזה לאחת מבחירות ההנעלה החביבות על ריהאנה ועל אלה שמעדיפים ללבוש נעלי ספורט בעלות נוכחות אף שאין להם שום כוונה לרוץ בהן.