עסקת חליפות

מעצבים צעירים חוקרים את גבולות האופנה המגדרית עם פריטים שלא מבקשים לקרוץ למגדר ספיציפי. האם נראה יותר ויותר גברים בחצאיות מיני? ייתכן מאוד שכן

מתוך הקולקציה של ג'ונתן אנדרסון
מתוך הקולקציה של ג'ונתן אנדרסון

"קוד לבוש" הוא מונח שנראה בזמננו כמעט קדמוני. אנחנו חיים בתקופה שבה נראה שכמעט הכל הולך, אין מוסכמות, והצעות לבוש הן בעיקר בגדר המלצות ברוח הטרנדים העונתיים. לכן קצת קשה להאמין שעד לפני פחות מ־50 שנה נשלחו נשים חזרה לביתן כשהגיעו לבושות במכנסיים למסעדה, לאירועים רשמיים ולעתים גם למקום העבודה שדרש לבוש שמבוסס על חליפת חצאית.

מהפכת המכנסיים הנשית שהחלה בהנהגתו של איב סאן לורן עם חליפת הטוקסידו הנשית שהגה בשנת 1966 הייתה צעד חשוב בחציית כללי הלבוש שבין המגדרים. אך בעוד נשים אימצו בחום פריט לבוש שהיה מזוהה בעבר עם המין הגברי בלבד – חצאיות ושמלות לגברים נותרו בגדר קוריוז גם בשנת 2014. זהו הטאבו היחיד שעוד לא נשבר לחלוטין, והנושא הזה הפך לעיסוק מרכזי אצל מעצבי הדור הנוכחי.

אימוץ מאפייני הלבוש מהמין השני אמנם מתרחש באופנת נשים ובאופנת גברים כאחד, אך בולט יותר אצל האחרונים. מכיוון שהמראה הנכון למין החזק לכאורה הוגדר עד לא מזמן בכללים קשוחים – השחרור שהעניקו לו שילובי אלמנטים נשיים וספורטיביים הפך אותו למעניין במיוחד בעונות האחרונות. אחד ממעצבי הדגל של המגמה הוא ג'ונתן אנדרסון הלונדוני, שהפך תוך פחות מחצי עשור ממעצב אנונימי לאחד מהשמות הבולטים בזירת האופנה באירופה, והוא נהנה כעת מחסותו של תאגיד האופנה המוביל LVMH.

מתוך הקולקציה של ג'ונתן אנדרסון
מתוך הקולקציה של ג'ונתן אנדרסון

את הדרך הזאת עשה אנדרסון על גל של וולנים ששודכו למכנסי שורטס גבריים שנגזרו כמה סנטימטרים מעל קו המכפלת; מפתחי צוואר לחולצות סריג שיחד עם מכנסי שבע שמיניות שיוו לדוגמנים שלו לוק של מזכירות בעבר; וחולצות אריג באורך הירך שנלבשו בתצוגה ללא מכנסיים ליצירת מראה של שמלות מיני.

בניגוד לז'אן פול גוטייה – שהלביש גברים בחצאיות עוד לפני שאנדרסון נולד – המראה שהוא מייצר הוא לא ממש של בגדי אישה שהותאמו למידות של גוף גברי, ואפילו לא מראה אנדרוגני.

"הלקוחה שלי לא בהכרח תרצה לשכב עם הגבר שאני מעצב לו, אבל היא בהחלט תחשוק במלתחה שלו", הוא הצהיר לאחרונה בראיון והסביר את ההיגיון שבעיצוב קולקציות שהן כמעט נעדרות מין ומזמינות חציית גבולות בין מגדריים. החזון של המעצב מעורר הלם בתמונות המסלול אבל ממומש בחיים האמיתיים: בעלי חנויות הכלבו הגדולות באירופה ובארצות הברית מדווחים כי בעונות האחרונות החלו יותר ויותר נשים וגברים לרכוש ביגוד ואבזור במחלקות של המין האחר. בעיקר כשהדבר מגיע לפריטים בעלי צללית נדיבה כסווטשירטס, סוודרים, מעילי פארקה וטי שירטס; אבל גם בתחומי הג'ינסים והפריטים המחויטים יותר. כמו כן צצו חנויות כגון LNCC במזרח לונדון שבהן אין חלוקה מגדרית והמוכרים מעודדים את הלקוחות להתנסות בקווי הגזרה והפרופורציות של פריטי המין האחר.

ויש מעצבים שמוותרים מראש על החלוקה הזאת. ראד ורני הקים את הלייבל הנושא את שמו בשנת 2007 כדי ליצור פריטים שהם יוניסקס אמיתי, בפלטה צבעונית קשוחה של שחור, לבן ואפור תחת הסלוגן "ללא מין, ללא עונה וללא חוקים". בחנות האון ליין שלו הוא מציג אותו פריט לבוש על גוף נשי ועל גוף גברי זה לצד זה וטווח המידות אחיד. אגף השמלות מלווה בהצעה ידידותית לשימוש שמלת מיני קלאסית כווסט במקרה הגברי. האם בעוד 50 שנה ייראה לנו מגוחך כמו השימוש הנשי במכנסיים? ייתכן מאוד שכן, ובינתיים תיערך בסוף השבוע הקרוב בשפגט מכירת אופנה בין מגדרית לקראת שבוע הגאווה עם מעצבים שמטשטשים את חוקי המלתחה הנוקשים, כגון האחים מוסלין, וכן מעצבי נשים או מעצבי גברים מובהקים הנוחים יותר לחקירה ולמדידה.

שפגאט סטור, דיזנגוף סנטר, חמישי (12.6) 10:00־21:00