המעצבת לארה רוסנובסקי כבר לא נעלבת כשמעתיקים ממנה. ריאיון
המעצבת לארה רוסנובסקי מציגה קולקציה יצירתית, רבגונית ובלתי מתפשרת. תפסנו אותה לשיחה על סגנון, השראה וכן, גם על העתקות
לארה רוסנובסקי הפכה תוך פחות משלוש שנים לסנסציה בתעשיית האופנה המקומית, אבל מי שהיה מאזין לשיחה שלנו מהצד יכול היה בקלות לטעות ולקבל את הרושם שהיא שפית, בעלת מסעדה או לכל הפחות מבקרת אוכל. כי כשרוסנובסקי מתארת את תהליך יצירת הקולקציה החדשה שלה היא משתמשת בעיקר במונחים של בשלנים ומדמה את תהליך הפיתוח של האוסף העונתי להכנת נזיד עשיר. "אין לי שום נוסחה ברורה כשאני ניגשת לעיצוב. זה הכל עניין של אינטואיציה, של נגיעות, של צבעים, מרקמים וטעמים, מין תחושת בטן של מה הולך עם מה, ובכל התהליך צריך כל הזמן לעצור, לטעום את מה שהתבשל עד עכשיו, לשנות את המינונים, להוסיף או לחזק משהו". היכולת לעבוד בזרימה כזו עם החומר, בעיקר כשמדובר במוצר סופי גדוש בכל כך הרבה צבע, טקסטורה ובד, מעידה דווקא על הביטחון הגדול שלה, למרות ההססנות שהיא מתארת לכאורה בתהליך היצירה. העצירות בדרך, שבהן היא מבקשת לטעום מהתבשיל ולבחון אותו שוב, הן אלה שמחדירות את האוויר לבגדים של המותג הנושא את שמה, שהפך תוך תקופה קצרה יחסית למוביל אופנה מפתיע וחביב על סלבריטאיות, שעקף כמעט בלי מאמץ בתי אופנה מבוססים בעיר.
"זה גדל מהר מאוד ומהרגע הראשון. אני חושבת שזה מספק צורך שהיה פה לאופנה מקומית אקסצנטרית שאינה רגילה ויומיומית וועדיין נוחה ללבישה. קצת נמאס מהטי שירט הגדולה וממכנסי הדריל השמוטים עם הגראנג׳ שלא עוזבים את ישראל 20 שנה. אני מחפשת את הפנטזיה בבגד".
אך הפנטזיה הזו מכילה לא מעט מהאנרגיות הרוקנ'רוליות והגראנג'יות שהיא מבקשת לכאורה לחתור תחתן. כשאני מעירה לה שיש בציוות של השמלה מלאת קומות הבד שהיא לובשת עם כפכפי אצבע על מדרכות יפו מן ההארדקור, היא מהנהנת בהסכמה וחוזרת לעבר, למקום שבו היא גילתה את הסגנון שלה: "את רוב שנות בגרותי העברתי בלונדון, עיר של מהגרים מכל קצוות העולם, שיוצרים חיבורים בלתי אפשריים והרבה הומור בתרבות הלבוש. גם בארץ יש קיבוץ גלויות נדיר שהמעצבים פה מנסים כמעט בכוח להתרחק ממנו, מהקרקס הזה שנקרא ישראל. יש ניסיון ללכת למשהו בלגי, אירופי ונקי. אני מאמינה בלבוש מבפנים החוצה, ולמרבה המזל זה נפל על קרקע פורייה. אנשים שמחים להכניס צבע לחיים שלהם".
אכן, הרבה צבע הביאה עמה רוסנובסקי, שכתב ידה כבר זכה להגדרות "פולקלורי, אתני ובוהמייני". היא מקבלת את כולן אבל גם יודעת שלא קל כל כך להגדיר את היצירה שלה, שהעניין בה נמצא דווקא בצמתים בין התרבויות השונות שהיא חוקרת.
"בגד חייב שתהיה לו איזושהי שריטה כדי להיות אישי, בשביל שבאמת תהיה לו אמירה. זה דבר שמבינים לא רק פה אלא גם בעולם האופנה הגדול לאחרונה – אנחנו רואים את זה בחיבורים הכביכול לא אורגניים של נעלי ספורט ושל שמלות ערב. בהם נמצא הריגוש".
חוסר הפחד שלה מחקירת האתרים האלה וההצלחה הבלתי מעורערת הביאו גם להעתקות מצד קולגות, וזה מצא את רוסנובסקי לא מוכנה. ״גם בתקופה שבה עשיתי תיקים העתיקו ממני. הייתי ממציאה דברים מאוד מזוהים וזה היה מחלחל מהר, עד לרמה שהייתי רואה את זה ברשתות המהירות. פה זה יותר העליב אותי כי מדובר בקהילה קטנה והרגשתי שזה לא לעניין, אבל לאף אחד לא אכפת. הבנתי עם הזמן שאני חייבת לקבל את זה כמחמאה, למצוא את החיובי שבדבר השלילי הזה. עכשיו אני כבר מקבלת את זה ואומרת לעצמי שאצטרך לדאוג כשיפסיקו להעתיק אותי".
בעוד היא מודה שלעתים הייתה מתבלבלת כשהייתה רואה את ההעתקות מרחוק ותוהה אם מדובר במקור – קולקציית הקיץ מצעידה עוד כמה שלבים קדימה את העשרת התדמית הרבגונית המזוהה עם היצירה שלה. העונה בחרה רוסנובסקי להשתמש בהרבה יותר רקמות, שלעתים נרקמו על בדים בעלי טקסטורה משלהם כדי להאדיר את האפקט הטקסטילי והתלת ממדי, דפוסים של איורים פנטסטיים שכמו נלקחו מתוך אגדות ילדים ולראשונה גם הדפסים מקוריים פרי מכחולה של המעצבת, המציירת בצבעי שמן ומים עבודות שהודפסו על פני בדי הקולקציה בטכניקה של הדפסה דיגיטלית.
אחת השאיפות הגדולות שלה לעתיד הקרוב היא להעמיד תערוכת ציורים שלצדה תימכר קולקציית קפסולה בדפוסים זהים. בינתיים היא עובדת על הפרויקט הגדול שלה לקיץ – פתיחת החנות השנייה של המותג במרכז שוסטר (ניגוד מוחלט לחנות הדגל שלה בשוק הפשפשים) שעלולה לעורר שאלות על התמסחרות אצל מעצבים אחרים אבל הולמת להפליא את היצירה הססגונית ומלאת הסתירות שלה.
760־2,400 ש"ח, עמיעד 14 יפו