הגלגול הבא: ראיון עם כתבת הקנאביס לייף סטייל הראשונה

כמו לגראס עצמו, כך גם למהלך הלגליזציה יש אינספור תופעות לוואי, חיוביות ושליליות: החל מהירידה בפשיעה הקשורה לצריכת סמים, עד למתן לגיטימציה חברתית רחבה להרגל שגורם בעיות בריאות. אחת התופעות המפתיעות שהביאה הלגליזציה היא הגידול שיצרה במקומות תעסוקה, שהתרחש כתוצאה מהפיכתה של תעשייה שלמה – שעד כה התנהלה במחתרת – ללגיטימית. הדבר אפשר לאנשי מקצוע רבים להשתלב בתוכה. חלק מהמקצועות החדשים מובנים מאליהם – מגדלי הצמח, מומחים לעיבוד החומר, קמעונאים גלויים שהחליפו את הסוחרים החשאיים. אבל חלק ניכר מהמשרות החדשות נוצר באופן עקיף, ככורח בלתי צפוי של הנסיבות החדשות. בסיאטל ובוושינגטון לדוגמה קיים מחסור בעורכי דין המנחים את המגדלים והמוכרים בנבכי החוקים החדשים, שהם נושא סבוך הנתון לפרשנויות רבות, בעיקר משום שהקנאביס איננו חוקי בדרג הפדרלי. 

יש גם בעלי מקצוע שנטלו על עצמם את האתוס האמריקאי הוותיק של DIY (עשה זאת בעצמך) ויצרו נישה חדשה לחלוטין בשוק המתהווה. אחת מהם היא קייטי שפירו – כתבת האופנה והלייף סטייל של המגזין החודשי “קנאביסט" מבית "דנברפוסט" – יומון העוסק בענייני לגליזציה, עישון וכל מה שסביבם. שפירו היא הראשונה העובדת במשרה זו – לא רק בארצות הברית אלא בעולם כולו.

סשן בדוכן

שפירו החלה את הקריירה שלה כאשת יחסי ציבור בתחום האופנה בבירת האופנה האמריקאית – ניו יורק. עם השנים דחפו אותה הקצב המהיר של העיר והעבודה השוחקת לשינוי בחייה. ב־2007 היא עברה לדנבר, קולורדו, ונרשמה שם לתואר שני בלימודי עיתונאות. אחרי שסיימה החלה לעבוד כעיתונאית עצמאית במגזינים מקומיים. 

"בשנה שעברה נודע לי ש'דנבר פוסט' יקדיש מגזין שלם לתרבות העישון, והחלטתי שאני חייבת להיות חלק ממנו", היא מספרת בראיון טרנס אטלנטי מקולורדו, שמציינת החודש שנה ללגליזציה.

"הצעתי לעורך הראשי להיות אחראית על סיקור האופנה, מוצרי הלייף סטייל והטיפוח הקשורים לתחום – דבר שהם לא הקדישו לו הרבה מחשבה מראש, ולשמחתי הוא הלך על זה״.

כחלוצה בנישה הספציפית הזאת – אופנה באוריינטציה ממסטלת – מה מושך את הקוראים לתחום?

״העובדה שמדובר בדבר חדש מאוד שטרם נעשה. השימוש של תעשיית האופנה במוטיבים שונים של התרבות הזאת עדיין בחיתוליו. אני אוהבת להכיר מוצרים חדשים, לבקר בחדרי התצוגה של מעצבים המנסים להתמחות בתחום, להציג אותם ולקבל פידבק מקהל הקוראים שלנו. מדור קבוע ופופולרי מאוד הוא 'Shop Sesh' (בתרגום חופשי: סשן בדוכן), שבו אני מבקרת בחדרי הסטודיו של מעצבים ואמנים שהם מעשנים מוצהרים וגאים. אנחנו עורכים ראיון אחד על אחד על העבודה שלהם, על צריכת המריחואנה ועל ההשפעה ההדדית של הדברים, ולרוב זה נעשה על ג׳וינט משותף".

אופנת סטלנים עדיין רחוקה מלהיות שם נרדף לשיק. אילו מותגים עושים את זה נכון ומצליחים לשבור את הסטיגמה?

״יש יותר ויותר מותגים שמתייחסים לתחום תוך מודעות גבוהה לעיצוב ולאיכות, ומספרם הולך וגדל בעקביות. אני אוהבת במיוחד את לוסיאן פלה־פינה הצרפתי שמתמחה במוצרי קשמיר שבהם מוצגים עלי הגראס כאיורים בוטניים בצבעים חזקים; את משקפי השמש הקוליים של Retrosuperfuture שמשלבים הטבעה דיסקרטית של העלים על הידיות; ואת תכשיטי הזהב העדינים והיפים של המעצבת ג'אקי איץ'. היא מייצרת גם תיקי קלאץ׳ מרשימים שבהם העלה נרקם בטלאים שונים מעור".

אם כך נראה שתחום הטיפוח והיופי מצליח לקפוץ מעל משוכת הטעם הרע ולשלב את הקנאביס באופן הוליסטי יותר.

״כן, בעיקר בגלל השימוש ב־hemp (צמח דומה לקנאביס אך בעל כמות THC נמוכה) לטיפוח טבעי ואפילו לבישול טבעוני, והקנאביס אולי נתפס כמו בן דוד מוכר שלו. חברות ידועות כבר חשפו מוצרי דגל שמשווּקים בגאווה: חברת הטיפוח הניו יורקית Malin+Goetz, למשל, השיקה לאחרונה שמן מבושם בניחוח קנאביס שיש בו תווים חריפים וסקסיים; חברת הטיפוח האורגנית Apothecanna מייצרת סדרה של קרמים לעור הגוף בשילוב הצמח ומרכיבים טבעיים או הומאופטיים שונים: קרם לשיכוך כאבים בשילוב קנאביס וארניקה, או קרם הרגעה בשילוב קנאביס, פרחי לבנדר וקמומיל״.

מקטרת שלום לכל סטלן

ויש כמובן גם מוצרים שפונים ישירות לקהל המעשנים ומבקשים להעניק סטייל לאקט עצמו ולסגנון החיים שנלווה לו. "אני למשל שולפת באירועים חברתיים מיוחדים את מקטרת העישון של חברת טימברדו", נותנת שפירו דוגמה. בקיץ האחרון היא ביקרה בשואו רום של החברה המתמחה במקטרות שלום אקסקלוסיביות. הכלי ששימש בעבר שבטים אינדיאנים, תופס היום תאוצה כאביזר עישון אופנתי המורכב מעץ אדר, חרס ואבנים יפות. 

בשבועות שלפני חג המולד האחרון הקדישה שפירו כמה מדורים רצופים למדריך מחוּשש למתנות כריסמס, שכלל הצעות כגון קופסאות עץ לאחסון עלי מריחואנה מבית סדר ופיטץ׳ וניירות גלגול מוזהבים של Shine Paper שמוסיפים בלינג לכל ג׳וינט. המדריך זכה לפופולריות גדולה במיוחד באתר המגזין.

״אלו מתנות קטנות וכיפית לכל מועד, שמעשנים תמיד יהיו שמחים לקבל״, היא אומרת.

האם את מאמינה שהנישה האופנתית הזאת יכולה להפוך לטרנד שיקרוץ גם לאוכלוסייה שאינה מעשנת?

״עד שתהליך הלגליזציה יושלם בכל העולם זה ימשיך להיות נושא רגיש", היא משיבה, “אבל אני חושבת שבשנה האחרונה, ובעיקר בעקבות ההתפתחויות בנושא באמריקה, זה הופך לטרנד בוגר ומשמעותי יותר, וככל שהמגמה תעמיק, אני מאמינה שהדברים יתפתחו יותר לכיוון הלייף סטייל שמסביב לחוויה ופחות לסתם פריטים שהחתימו אותם בעלה המריחואנה כגימיק. 

“כמו תמיד, האופנה תעקוב אחרי ההתפתחויות והשינויים החברתיים ותמצא את הדרך להתייחס אליהם. אני לא יודעת אם יהיה בכוחו של הטרנד להמיר אנשים שאינם מעשנים לצרכני קנאביס נלהבים, אבל הוא בהחלט גורם חיובי שיתרום לשינוי התדמית השלילית של העישון״.

יש אייקוני אופנת קנאביס?

״שתי הכוכבות המוכרות ביותר שמצהירות על העישון בגאווה ונוהגות לשלב בלבושן את מוטיב העלה הן כמובן ריהאנה ומיילי סיירוס, אבל בשביל להיות מוביל טרנדים בתחום צריך הרבה יותר מאשר ללבוש את סמל הקנאביס או להצטלם עם ג׳וינט ביד. אני באופן אישי נמשכת ומזדהה יותר לדמויות אחרות שמדברות בצורה רהוטה וכנה על אהבתן למריחואנה, כמו הקומיקאית שרה סילברמן או השחקניות אבי ג׳קובסון ואילנה גלייזר – יוצרות וכוכבות הסדרה Broad City".

את מאמינה שבכוחה של מריחואנה לעודד יצירתיות גם אצל מעצבי אופנה? 

״בוודאי. מנקודת מבט היסטורית קיים קשר מוכח בין צריכת מריחואנה ליצירתיות. היצירתיות היא הדלק של תעשיית האופנה, ומריחואנה יכולה לשמש כדלק ליצירתיות. אני באופן אישי נהנית לעשן בזמן שאני כותבת, בעיקר אם אני עושה את זה בסופי שבוע או בלילות״.