בחזרה למקור: המותג Common Raven מתחבר לעצמו מחדש

אמרו לה שהלקוחה הישראלית רוצה את זה פשוט, אז בתגובה החליטה רחל כהן־דביר מהמותג Common Raven להתחבר מחדש לעצמה ולהתמקד במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - בגדי עור וערב עם סקס אפיל מתוחכם. ריאיון

Common Raven. צילום: אלה אוזן
Common Raven. צילום: אלה אוזן
10 בינואר 2016

"אני ממש גרועה ביחסי ציבור", מתוודה רחל כהן־דביר מהמותג Common Raven מבין הקולבים בחנות הסטודיו שלה ביפו. "אני עכבר עבודה. מדי פעם אני נזכרת להרים את הראש מהשולחן ולספר לאנשים מה אני עושה". אם אכן תשאלו את המעצבת למעשיה בימים אלה, היא תספר שהחליטה לחזור לנקודת המוצא שלה. ההחלטה הזאת היא חלק מתהליך ששיאו באוקטובר האחרון, אז השתתפה כהן־דביר בתצוגת ה־Upcoming Designers במסגרת שבוע האופנה המקומי. "רציתי לנצל את התצוגה בשביל לעשות הפעלה מחדש", היא משחזרת. "יצאתי מנקודת הנחה שזה מותג קטן שלא כולם מכירים, והבנתי שאני חייבת לחזור למקורות שלי בתור מעצבת ולהראות מי אני מהתחלה עד הסוף".

בתצוגה, שבה הציגה לצד עוד שבעה מעצבים מבטיחים שנבחרו על ידי מפעל הפיס (וזכו במענק מרשים בגובה 150 אלף ש"ח), בחרה כהן־דביר להציג דגמים המזוהים עם העשייה שלה בתחילת הדרך, אי שם לפני חמש שנים לערך, ומתאפיינים בשימוש בעור ובחיתוכים ושסעים במיקומים לא קונבנציונליים. בין היתר היו שם ז'קט דקיק מעור נטול בטנה משופע בחיתוכים המאפשרים הצצה מרומזת אל הגוף; שמלת פליסה שקפליה תפורים ומתמזגים אל תוך הבגד ומתכתבים עם מוטיב האקורדיון; מעיל טרנץ' ארוך ודרמטי שמלטף את הרצפה; ז'קט אופנוענים עשוי בד קרפ אדמדם, סמיך ומחוספס הקורץ למחוזות מחויטים; ושמלת סרפן מעור עם אפיל פטישיסטי. אליהם הוסיפה אביזרים כחגורות, שני דגמי מגפיים (תחום שהתנסתה בו לראשונה) ותכשיטים, בהם עגילי ענק המחוברים בשרשרת זהב דקה המשתרכת מאחורי העורף עם סמלי שלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ושומו שמים – אסלאם. את ההשראה לקולקציה הזאת היא מגדירה כ"גותיקה מזרח תיכונית".

"חזרתי לימים שבהם הייתי מאזינה לקלטות של אורפנד לנד, בתור ילדה מטאליסטית בבת ים", היא מבארת. "השילוב של הארקדור מטאל עם השפעות מזרחיות ריצד לי בראש לצד דימויים של נברשות עתיקות, הרבה גותיקה וסקס. ניסיתי למצוא את האיזון המדויק בין הדרמה לבגדים מאוד לבישים".

Common Raven. צילום: אלה אוזן
Common Raven. צילום: אלה אוזן

התמהיל שמציגה כהן־דביר הוא מהמרתקים בנוף העירוני: היא לא מנסה להיות חושנית וגם לא בוטה, אלא פשוט אוחזת בגישה מינית משוחררת שמצליחה להיות ישירה ומסתורית בו זמנית, פשוטה אך מורכבת. "זה משהו שנראה לי נורא טבעי לרצות להרגיש", היא מסבירה. "היום הדגש הוא על מגניבות, וסקס עדיין נתפס כמשהו זול. אני מבינה את הבליל של שמלות האוברסייז, הסווטשירטים והג'ינסים הישנים מפעם, הרבה פעמים גם אני אוהבת להתלבש ככה בעצמי, אבל מותר להיות סקסית. יתרה מזאת, זה חשוב. סקס נותן כוח".

תל אביב, עם כל הפתיחות שלה, עדיין מפחדת מסקס?

"לגמרי. הרבה בחורות מוצאות את עצמן מובכות כשזה מגיע ללבוש קצת יותר סקסי, הן כל הזמן חושבות על הסביבה שלהן".

אבל לא רק חושניות עלולה להלחיץ את הלקוחה המקומית. כהן־דביר מספרת כי הפידבק שקיבלה ללא הרף מהחנויות שעבדה עמן הוא "תל אביביות רוצות את זה פשוט", כך שגם דיטיילים עיצוביים כמו חיתוכים, רוכסנים ואבזמים – עדיף שיישארו על רצפת הסטודיו.

במילים אחרות, המליצו לך בחום לטשטש את עצמך.

"כן. פתאום מצאתי את עצמי עושה דברים שהם אחלה ושאני חתומה עליהם, אבל הרגשתי שאני יכולה הרבה יותר. הייתי נורא מבולבלת. רציתי בכלל להתחיל לייצא לחו"ל, אבל ילדתי והבנתי שכרגע זה לא ריאלי מבחינה לוגיסטית. מצד שני, הרגשתי שהחנויות מושכות אותי למטה ומאלצות אותי לפשט מדי את הדברים – אז החלטתי להוציא משם את הדברים שלי, לרכז את הכל אצלי בסטודיו ולעשות רק את מה שאני מאמינה בו".

בהתחלה האמנת במשהו מאוד מסוים, אחר כך החלטת להנגיש את העיצובים ולהוזיל מחירים. בהמשך עיצבת גם לכלות, וכעת החלטת להתמקד בייצור סדרות קטנות ומושקעות.

"אני כל הזמן מחשבת מסלול מחדש, כי במהות שלי אני מנוגדת לכל מה שקורה פה. לייצר בארץ פריטי בסיס טובים במחיר שווה לכל נפש נראה לי בלתי אפשרי. אני מעדיפה לעשות דברים שילהיבו אותי בטירוף – להתמקד בפריטים מעור ובבגדי ערב, שם הכוח שלי. בסופו של דבר, בתור מעצב אתה חייב לבדל את עצמך ולעשות משהו שאי אפשר למצוא אצל אף אחד אחר". צודקת.

קומון רייבן, 320־2,800 ש"ח, בית אשל 17