שלום, פנטזיה: פרידה ממעצב האופנה אוסקר דה לה רנטה

"שעת הקוקטייל בטיפאני מחייבת קסם קלאסי: שמלת משי חסרת שרוולים ותפוחת חצאית של אוסקר דה לה רנטה, עם חגורת פפיון מעור פטנט – זוהי שירה טהורה עבורי". הציטוט הזה נלקח מפרק 14 בעונה האחרונה של "סקס והעיר הגדולה", זה שבו קארי בראדשו מוצאת את עצמה מובכת מגינוני הרומנטיקה המסורתיים של בן זוגה החדש, אלכסנדר פטרובסקי, כשהוא מנגן לה בפסנתר ומקריא לה שירה. לכל אורך הסדרה, שיותר מעשור לאחר סיומה הפכה לקלאסיקה מודרנית, קארי מבינה את העולם סביבה ומנמקת אותו דרך מטאפורות מעולם האופנה.

ההקבלה שהיא עושה בין השירה הנוגה של המאהב שלה לבין תיאור שמלת המשי האדומה המופיעה במגזין "ווג" שבידה, היא אמנם משעשעת אך בעיקר מדויקת – קשה לחשוב על מעצב אחר בעת המודרנית שפועל בצורה כל כך רומנטית, חפה מציניות, עם אהבה אמיתית ליופי במובן הזוהר ביותר של המילה כמו אוסקר דה לה רנטה. ההודעה על פטירתו בגיל 82 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, שהגיעה בליל שני הִיממה את עולם האופנה ושלחה אותו למסע של זיכרונות ואבל – לא מפני שדה לה רנטה היה אחד המעצבים המשפיעים של העת הנוכחית, כזה שמשנה סדרי עולם או קובע מגמות חדשות – אלא שמותו מציין תום עידן של פנטזיה לשם הפנטזיה, של התלבשות שמקריבה את הפרקטיקה כדי לחלום על אגדה.

מתוך "סקס והעיר הגדולה"

זה היה הקו המנחה בעבודתו של דה לה רנטה מתחילת הדרך והוא לא נסוג ממנו למרות כל השינויים שעבר עולם האופנה, והעולם בכלל, מאז שהקים את בית האופנה שלו בשנת 1965. דה לה רנטה היה יליד הרפובליקה הדומיניקנית וגר בספרד. בתקופת נעוריו הוא התמחה אצל מי שנחשב לאחד ממעצבי האופנה הגדולים של המאה הקודמת, כריסטובל בלנסיאגה, שממנו למד את תורת פיסול הנפחים והצלליות החד פעמיות בבד. בטרם הקים את בית האופנה הנושא את שמו הוא עבד בבתי האופנה הפריזאיים של לנווין ובלמיין. ביובל שבו היה פעיל בניו יורק הוא הספיק להלביש את נשות הנשיאים הבולטות, ג'קי אונסיס ומישל אובמה, פוליטיקאיות רבות, אינספור שחקניות שצעדו על שטיחים אדומים ונשות החברה הגבוהה של מנהטן.

התצוגה האחרונה הייתה נאמנה למורשת שלו, עם עשרות שמלות ערב עשירות ששאבו את השראתן מפריחת האביב. אבל את האומדן הטוב ביותר לקסם של המעצב סיפקה אותה שמלה שתיארה בראדשו, שקמה לחיים מבין דפי המגזין בסוף הפרק, כשפטרובסקי העניק לה אותה במתנה לפני הדייט המיוחל של השניים באופרה. בסופו של הפרק הם מצאו את עצמם בסניף של מקדונלד'ס במקום באולם המטרופוליטן, ודווקא שם, לאור תאורת הפלורסנט הלא מחמיאה והסביבה היום יומית, זהרה השמלה הזו כמו שלא יכלה לזהור על אף מסלול סטרילי ומואר כהלכה: משקל הבד, הפרופורציות, הסילואטה המרשימה של החצאית, הגוון השמימי, מפתח הכתף והצוואר. היא הצליחה לייצג נאמנה תיאור שמשתמשים בו כל כך הרבה, ושלא בצדק בימינו, ולהתבלט בכך שהיא פשוט, בלי להגזים, מושלמת.