בכל צבעי הקרוון

לפני שלוש שנים ישבתי באיזו תצוגה של בגדי ים. כאחרונת העיתונאים בהיתי בדוגמניות המדדות הלוך ושוב, מנסה לשווא למצוא פיסות צלוליט בקולבים על העקבים. כשעלתה למסלול דוגמנית ברזילאית רכנה לעברי העלמה שישבה מצדי הימני ולחשה באוזניי: "כזה ישבן אני אוהבת. עומד כזה, קופצני. כמו שלך". אותו סיפתח הבטיח שאני – חובבת מחמאות סדרתית; ותמר קרוון, אחת שיכולה לשאת בגאון את התואר "אייקון אופנה"; נפתח מערכת יחסים לטווח ארוך.

קרוון, למי שלא מכיר, היא מלכת הצבע. צלמת אופנה וסטייליסטית שכתב ידה מובחן וגישתה לאופנה אמיצה ולא מובנת מאליה בחברה שמקדשת את המיינסטרים. שילובי הבגדים שלה – שכוללים צבעים, טקסטורות וגזרות שונות – מאפיינים אותה מאז ומעולם, ומה שיכול היה להיראות על כל בחורה אחרת כטעות אנוש מצערת, נראה על האייקון כאמנות לתפארת. השבוע התברר לי כי לא רק לקרוון יש זוג ביצים גדולות, אלא גם לרשת Twentyfourseven, שבצעד מלא תעוזה חברה לקרוון ליצירת קולקציית קפסולה שתימכר בחנויות הרשת החל מיום רביעי הקרוב – סיבה מספיק טובה להתנחל במטבחה של מי שלימדה אותי שמנומר, מפוספס וצבעי ניאון יכולים לעשות יופי של מנאז'־אה־טרואה, ולנסות לראיין אותה תוך שאני מאביסה את עצמי בקציצות טבעוניות מעשה ידיה.

הגזרה המושלמת. תמר קרוון (צילום: זוהר שטרית)

"החיבור לטוונטיפורסבן התחיל מזה שפתאום קלטתי שבביקורים שלי בזארה בדיזנגוף סנטר אני עוברת קודם כל שם", היא אומרת לי בעודי שרועה על הספה כאבי ביטר אחרי מימונה; "יש להם יציאות אופנתיות יוצאות דופן. הם נועזים מבחינת צבעים וגזרות וזה גרם לי ליצור איתם קשר ולהתאהב במבט ראשון במעצב הרשת רון קהאן".

זה מדהים שדווקא רשת מקומית שלא נתפסת כשיא התחכום חברה אלייך, אחת שממש לא מתלבשת מיינסטרים. את משדרת יותר בוטיק מרשת.

"אז עשינו בוטיק בתוך הרשת! קולקציית קפסולה שנקראת 'אייקוניק 10' וכוללת את עשרת הפריטים האיקוניים שלי. זה בוטיק תמר קטן!”

קולקציה כזאת מצומצמת צריכה מן הסתם להיות ממוקדת מאוד. איך ניגשים לעבוד על דבר כזה?

"כל העבודה הייתה מאוד מעניינת עבורי כי אני אדם שעושה המון דברים – מצילום אופנה דרך סטיילינג וכתיבה ועד להנחיית תוכנית טלוויזיה. אני ממוקדת בכל דבר שאני עושה, אבל ביומיום אני ממש לא ממוקדת. אני תולה כביסה, מרטשת תמונה, כותבת טקסט, הכל בבלגן. בפגישה הראשונה שלי עם רון אמרתי לו: 'רוצה שמלת מקסי פאייטים! רוצה ג'ינס עם כוכבים! רוצה ניאון!'. הכל היה יכול להיות מהמם, אבל היית מסתכלת ורואה בלגן. רון אמר שחשוב שהקולקציה תהיה ממוקדת וזה שיעור מדהים, כי אחרי תקופה ארוכה שדי התבחבשתי עם זה קמתי בוקר אחד והבנתי שאני רוצה עשרה פריטים שכל אחד מהם יהיה מושלם בתחום שלו. זה אומר שהעבודה העיקרית הייתה על הגזרות. מכל זוג מכנסיים שלי, למשל, לקחתי את מה שאני הכי אוהבת ויצרתי מכל פריט את האידיאל. לכל פריט – מכנסיים, חצאית מיני, שורטס, חולצה – יש גזרה אחת בכל מיני צבעים ופאטרנים”.

אז הייחוד של הקולקציה הוא בגזרות?

"לגמרי. שמלת ה־A מיני למשל היא מושלמת! אם תקני אותה בשחור את תמיד תוכלי לשחק איתה! הגזרות הן מאוד קלאסיות, אין דברים פסיכיים".

הגזרות מושלמות גם לאלה שלא בורכו בגזרה דקיקה כמו שלך?

"בעיניי כן, כמישהי שעלתה בחצי השנה האחרונה בשתי מידות”.

לא קונה את זה. ותחסכי ממני את הבולשיט של "יש לי כרס", זה לא עובד עליי.

"אני אראה לך אותה בסוף, פשוט אני רוצה שתגמרי את הראיון בתחושה טובה”.

מדהים איך אבוקדו או קשיו לא נותנים אותותיהם בגופך.

"גם לא כיכר לחם".

זה פשוט מרגיז. אם כן, הקולקציה טובה גם לנשים שרואים עליהן את האבוקדו?

"עשינו הרבה מדידות על כל מיני סוגי נשים, לא רק עליי. אז כן."

כל פריט עובד בנפרד, אבל ביחד זו כבר ממש חגיגה. קולקציית הקפסולה של קרוון

השאיפה היא לשלב את הפריטים יחד, או שכל פריט עומד בפני עצמו?

"יש לזה אינסוף מאצ'ים, אני חושבת שהדבר הכי קיצוני זה ללבוש את המכנסיים הכחולים עם החולצה האדומה והז'קט הצהוב ולקחת את זה הכי רחוק. אבל כל פריט יכול לעבוד לבד! עכשיו שתביני, את יכולה להכניס את כל הפריטים האלה לטרולי, הם לא יתקמטו, את נוסעת לחו"ל ויש לך שילובים לכל השבוע, ובכל יום את יכולה להתלבש אחרת”.

חבל שלא מקבלים כרטיס לחו"ל עם הרכישה.

"אני רק הבוטיק, חמדתי, אין לי כרטיס טיסה אפילו לעצמי”.

בשביל זה צריך טייקון, תמר.

"אני לא מעוניינת בטייקון, אני רוצה איש אדמה”.

זה דבר מאוד יפה להגיד, רק בינינו, איש אדמה יבנה לך בית בוץ, ואני לא בטוחה שזה יתאים לקולקציה.

"תשמעי, כל שנה יש לי תקופה שאני צופה בכל פרקי 'סקס והעיר הגדולה', וכל שנה אני שוב מתאהבת במיסטר ביג, שוב בוכה על מיסטר ביג ושוב שמחה שקארי עם מיסטר ביג. והנה השנה קרה השינוי הגדול: אין לי מושג מה הסתומה הזו עושה עם ביג, אין לי מושג למה היא נפרדה מאיידן בפעם הראשונה ואין לי מושג איך היא לא התחתנה איתו אחרי שהוא סלח לה. וזה אומר דבר פשוט: אני סיימתי עם גברים שהם פרובלם, וכיום הגבר היחיד שיש לו סיכוי איתי זה מישהו טוב לב, צנוע, נדיב ומתוק. נקודה”.

החוש האופנתי שלו לא חשוב לך?

"ממש לא".

ואם אני מספרת לך שבן זוגי משלב בין מכנסי קאמופלאז' צבאיים לחולצות פסים לרוחב, לא תזדעזעי?

"אני חושבת שזה מקסים כי אני אגיד לך מה המשנה שלי: בעיניי הכל מתאים להכל, השאלה היא איך אתה רוקח את השילוב. יש פעמים שאני עולה על האופניים שלי וברור לי שכואב לאנשים בעיניים, אבל אני כל כך מרוצה מהדברים הלא קשורים זה לזה שזה עושה לי את היום. אני לא מאוד מתחשבת במה שהסביבה חושבת, וזה משהו שאתה מפתח אחרי שאתה ילד כאפות. ובקולקציה הגזרות כל כך מושלמות שאין פריט שתשלבי עם פריט אחר ולא ייווצר שילוב נהדר. אין!”

"לא מאוד מתחשבת במה שהסביבה חושבת עלי". תמר קרוון וחן יאני בקולקציית הקפסולה

ומה את אומרת על הביקורת שיש על הרשתות סביב עמידות הפריטים שלהן, שנהרסים מהר מאוד ולא מחזיקים מעמד יותר מעונה או שתיים?

"זה בולשיט, צריך לדעת לכבס בגדים. אני מתייחסת לבגדים שלי כמו לחברים הכי טובים שלי, בכל אחד צריך לטפל קצת אחרת. את רוב הבגדים העדינים צריך לכבס במים קרים בלי סחיטה. לא היה לי אי פעם פריט אחד מרשת שהתקלקל".

גם מכבסת, גם תולה וגם סוחטת! את קולקציית קפסולה! פשוט אחת שלא תלויה בחנות הנכונה!

"לאורך חיי – אם להשתמש בדימוי המרנין שלך – לא שמתי את עצמי בחנויות הנכונות, אבל אני חושבת שפשוט לא ידעתי להעריך את עצמי. כילדת כאפות מצד אחד לא שמתי זין אם צחקו עליי כשהתלבשתי מוזר, וזה נתן לי את החופש להתלבש איך שאני רוצה. מצד שני, עם גברים נוצר אצלי חוסר ביטחון, ואם מישהו רק הסתכל עליי הייתי בטוחה שאני צריכה לתת לו את כל עולמי. כיום המצב שונה. אני מעוניינת בגבר שאין לו אגו ולא ישנה לו כמה טייטלים יש לך ואם את מרוויחה יותר ממנו. בגלל זה אני אומרת לך: איידן”.

אז זהו? נותרתי לבד במחנה ביג?

"כן. לוקח כמה שנים להבין את המחנה הזה ושהוא לא באמת שווה משהו".

ביג זה מחנה של מפגרות, זה מה שאת אומרת לי?

"לא, ביג זה מקום שבו אתה מתרגש מהדרמה ומאמין למשהו שהוא גדול מהחיים, אבל אין דברים כאלה. אני חושבת שאיידן זה משהו שפשוט שם, שהכל בסדר איתו ולרוב האנשים קשה להתמודד עם 'הכל בסדר'. אני מאמינה שיש איידנים בארץ בכל מיני חוות רחוקות, ובגלל זה אני בעניין של חקלאי עכשיו".

בואי נקווה שלחקלאים יש אינטרנט ושהם קוראים Time Out.

"הפנטזיה שלי היא שאני קמה בבוקר ובן זוגי החקלאי מוציא מהאדמה תפוחי אדמה ואני מכינה לנו פירה לארוחת בוקר עם מלפפונים חמוצים ליד. חלום שלי”.

"לא מבינה מה הסתומה הזאת חיפשה עם ביג". מחנה איידן (מימין) ומחנה ביג (משמאל)

האם אני חשה שאת מתקרבת למיינסטרים ועוד עלולה להתחתן בסוף? אני עד היום זוכרת איך ניגשה אלינו בחורה ברחוב וביקשה ממך לצלם את החתונה שלה. ענית לה שאת לא מגיעה לחתונות כי זה נורא מדכא אותך.

"אני עדיין לא אוהבת חתונות, ואני עדיין לא מבינה את הצורך לעשות את זה מול קהל מאוד גדול. זה כמו נוסחה: מגיעים ואוכלים את החטיפים ואז הולכים לחופה ומחכים שהוא ישבור את הכוס ואז רצים לשולחנות כאילו שלא ראו אוכל בחיים, 60 יום של צום, ואני רואה את זה כזילות של אהבה. להתחתן? ברור, מתה להתחתן עם מישהו, אבל שזה יהיה משהו ביני ובינו. כמו שאני לא מבינה חשבון, לא מבינה חתונות”.

ונראה לך שעכשיו, כשאת גם מעצבת אופנה, תעצבי עוד דברים?

"אני רוצה לספר לך בהקשר הזה סיפור מצחיק על המשפחה שלי. ההורים שלי נתנו לי להאמין שאני יכולה לעשות הכל. אימא שלי תמיד הייתה אומרת: 'תמרי תקשיבי, בנטון נורא התדרדרו את צריכה לנסוע אליהם ולהציע להם להיות המעצבת שלהם'. היא אומרת לי את זה מגיל 16. כשהבאתי לה עכשיו לראות את הדגמים הראשונים מהקולקציה היא הסתכלה וצעקה: 'ומה אני אומרת לך שנים?! תקחי את הדברים שלך ותסעי לבנטון!'”.

twentyfourseven.co.il