איפה הקצב?

אם להתחיל מהסוף, אפשר לקבוע שמה שמבאס בבושם לגבר מסדרת Burberry Brit Rhythm הוא העובדה שהוא מגיע מבית אופנה בריטי משובח שמתמחה בייצור מעילי טרנץ׳, אבל הריח שלו מזכיר אופנוענים קשוחים (אבל באמת, כאלה עם בנדנה וזקן. לא נשיא צרפתי על וספה).

Brit Rhythm הושק בבריטניה בסוף קיץ 2013, במסגרת החזרה של תצוגת הליין Brit ללונדון אחרי יותר מעשור במילאנו. הייתה זו הצהרת כוונות מצד כריסטופר ביילי, המעצב הראשי ומנכ״ל המותג, על שיבה לשורשים. בעוד האנגליוּת פורחת בחזית הביגוד, דווקא אזור התמרוקייה נקלע לקשיים – הרי מהו ניחוח בריטי? פיש אנד צ'יפס? ארל גריי? סקונס עבשים? את מה שאפשר להעביר באמצעות חליפות, חולצות, מכנסיים, תיקים, מטריות וצעיפים, בלתי אפשרי לתמצת לכדי ריח. מיתוג של בושם הוא כמעט תמיד אמורפי, וביילי, שניסה להתחמק מזה, חיבר את הריח החדש לכמה מילות מפתח: ״מוזיקה״, ״הופעות חיות״ ו״רוקנ׳רול״. יצא קצת מזיע.

Brit Rhythm הוא בושם עם ריח דומיננטי שנועד להנציח קלישאת גבריוּת גנרית – אז אם פעם אלפא־מיילים של קמפיינים לבושם היו חוטבי עצים, נהגים (מירוצים או משאיות), פקידים בכירים במשרדים יוקרתיים ודיוויד בקהאם, עכשיו הם עולים להופעה משל היו אלכס טרנר (או במקרה של הפרסומת: ג׳וש ברנט מ"These New Puritans"). אין בכך דבר רע כשלעצמו, אבל הציפייה מברברי של 2013/14, בייחוד עם השיבה הכל כך מתוקשרת ללונדון, היא פחות ארקטיק מאנקיז גרסת לוס אנג׳לס ויותר שרלוק הולמס גרסת BBC.

למרות הכל, כשמתנתקים לרגע ושוכחים באיזה מותג עסקינן – אף שהטקסטורה המשובצת של הבקבוק תזכיר לכם – מדובר, בסך הכל, באחלה בושם, שאחרי התפיידות קלה יגרום לכם להריח פחות כמו ספת עור שיושבים עליה ויותר כמו מישהו שכיף להסתובב לידו.