עכשיו אני
חילופי זוגות: הזמנו חמישה צלמי אופנה מובילים לעשות רילוקיישן לצד השני של העדשה ולתת למוזות שלהם לתעד אותם. הפקה מלאת השראה
דבר העורך, שלומי שבן: מערכת היחסים בין דוגמנית והצלם שלה היא מורכבת אבל ברורה. היא המתמסרת והוא המוסר. המבט הגברי מתעד את היופי הנשי. הוא מעודד אותה להרחיק לכת והיא מאמינה לו שיֵדע לעצור אותה בזמן. מה קורה כשהופכים את היוצרות? כשסך האינטימיות והאמון שנצברו באופן חד צדדי צריך לשחק תפקיד חדש? איך היא רואה אותו? מה היא יודעת על צילום? האם היא מעוניינת להגן על המצולם, או אולי בכלל לנקום בו?
תהילה ריץ' מצלמת את גיא כושי ויריב פיין
הצלמת: "צילמתי אותם ככה כי רציתי לתפוס אותם במצב הטבעי שלהם. אפילו לא ניסיתי להעמיד אותם בפוזה מסוימת ולביים קומפוזיציה, זה היה ספונטני לגמרי. העדפתי להציג אותם באווירה הכיפית והמגניבה שלהם, שזה מי שהם כמו שאני מכירה אותם. יש בתחום הזה נטייה לקחת את הדברים ברצינות יתר ולפעמים קצת שוכחים שאנחנו גם בני אדם".
המצולמים: "זה הרגיש לנו מאוד מצחיק ומשחרר. אין כמו להיות דוגמנית".
נועם פרוסט מצלמת את רון קדמי
הצלמת: "בחרתי לצלם את רון עם נחש כי בעבר הוא צילם אותי כך לאחד הפרויקטים שלו. רון ואני עובדים ביחד מההתחלה, צילמנו הרבה מאוד פעמים ביחד ותמיד כיף לי ונוח לעבד אתו הוא גם אחד האנשים שדחפו אותי לטוס לחול. היה כיף לדאות איך הוא מתמודד עם הנחש ולביים אותו".
המצולם: "הייתה דינמיקה מעניינת בהחלפת התפקידים בין מצולם, צלמת ונחש. אחלה פרויקט. נהנינו".
שירלי בוגנים מצלמת את עידו איז'ק
הצלמת: "בחרתי לצלם את איז'ק במסעדה שהוא שותף בה כי זה המקום הכי טבעי בעיניי לתפוס אותו בו. רציתי לתפוס אותו באופן ספונטני כמו שהוא ביומיום שלו, עם הז'קט וינטג' המגניב הזה שהוא לובש והנינוחות שלו. פשוט לכדתי את מי שהוא בלי לנסות לשנות אותו".
המצולם: "היה כיף להיות בצד השני של המצלמה. כל הזמן תהיתי על מה דוגמניות חושבות כשהן מצטלמות, הסתכלתי על שירלי והיה לי מאוד יפה מול העיניים ונהניתי גם מזה שהיא ביימה אותי. אף פעם לא ביימה אותי דוגמנית. דווקא יכול להיות שיש לה עתיד בזה".
בר רפאלי מצלמת את אייל נבו
הצלמת: "חשבתי על משהו שיאתגר וילהיב את אייל ויסביר מנקודת מבטי איך אני רואה אותו. החלטתי לקחת אותו למקום שבו הוא ירגיש הכי חשוף- בדיוק כפי שאני מרגישה כשאני עובדת איתו. הלכנו לפסטיבל התחפושות בנמל כשלגופו רק תחתונים. התחפשתי לתנין בתקווה שלא יזהו אותי ותשומת הלב תתמקד בבן אדם המוזר שמגיע בחורף בלבוש מינימלי למסיבת תחפושות. היה לי יותר קשה ממה שדמיינתי. תמיד חשבתי שאנשים לא מבינים כמה קשה עבודתי, והופתעתי לגלות שאני בעצמי לא קלטתי במה כרוכה עבודת הצלם. הרבה ממה שלמדתי כדוגמנית אני חבה לאייל, בעיקר את הרגש העמוק שניתן להעביר בתמונה. ביום הזה למדתי להעריך אף יותר את מה שצלמים בכלל ואייל בפרט עושים".
המצולם: "נהניתי מהמחשבה על בר במקום שהוא בדרך כלל שלי. אהבתי לראות שהיא אתגרה את עצמה- החל ממציאת הרעיון ותרגומו למשהו קונקרטי, דרך החיפוש אחר הרגע והפריים הנכונים ביום הצילום ועד לבחירת התמונה. למרות שלא נוח לי מול המצלמה, היה לי כיף עם בר. היא פועלת ממקום טוב ואין לי בעיה לעמוד מולה חשוף".
אניה מרטירוסוב מצלמת את דודי חסון
הצלמת: "דודי ואני התחלנו לעבוד יחד לפני עשור ובמהלך העבודה הפכנו לחברים. מי שפוגש אותו או עובד איתו רואה בחור קשוח שלא מביע יותר מדי רגש. התחשק לי להראות את דודי שאני מכירה, שהוא בעצם בן אדם חייכן ומקסים שהוא גם הצלם המוכשר והקוּל. דודי הוא בחור מקועקע מאוד ורציתי להסיר לו את כל הקעקועים, שלא יהיה להם זכר, ולהוציא ממנו חיוך או הבעה. משהו שביומיום הוא לא חייב וגם לא תמיד רוצה להראות".
הצלם: "אני לא נוטה להצטלם. זו הרגשה שונה לחלוטין ממה שאני מכיר ורגיל אליו, וזו ללא ספק הייתה חוויה מעניינת, אבל בכל זאת אני שמח שאני מאחורי המצלמה ביומיום שלי".
יעל רייך מצלמת ומציירת את יניב אדרי
הצלמת: "הדבר הראשון שעלה לי כשחשבתי על יניב זה היכולת שלו לראות קומפוזיציה. לא משנה איפה זורקים אותו, הוא תמיד מצליח להוציא פריימים שמטריפים אותי. אז מובן שחשבתי על עיניים. הצילום הוא דבר דו ממדי עבורי, ובעצם עבור כל מי שאין לו את היכולות של יניב, ורציתי להביא טקסטורות שישמרו על העיניים הכחולות והמדהימות שלו, שמהן הכל נובע ומאחוריהן יש עולם אבסטרקטי של צבעים ואינסוף צורות".
המצולם: "הרגשתי נבוך וחשוף. בהתחלה, לא ידעתי מה אני אמור לעשות עד שיעל כיוונה אותי. בגדול, אני מעדיף להיות הצלם ולא המצולם".
